בננות - בלוגים / / 'הכרמל האי נראה ' מדור שירה 'ישראל היום'
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

'הכרמל האי נראה ' מדור שירה 'ישראל היום'

 

בעקבות אסון הכרמל

עצים בוכים עם אנשים/  על 'הכרמל האי נראה'   בעקבות זלדה

 
דפנה שחורי
 
לאורך השנים, עם כל נסיעה במעלה הכביש הפתלתול, הצר והמסוכן, אך המרהיב ביופיו, שמוביל להר הכרמל ולבית – אורן, מתנגן בראשי השיר הנפלא של זלדה 'הכרמל האי נראה'. והנה כמה עצוב ששורה זו מקבלת בימים אלה משמעות קונקרטית.
"כאשר אמות/ לעבור למהות אחרת-/ ייפרד הכרמל האי- נראה/ שהוא כולו שלי ,/ כולו תמצית האושר , /שמחטיו, אצטרובליו, פרחיו וענניו/ חקוקים בבשרי" כותבת משוררת דתית – אמונית זו, שמעניקה ערך רב לסמוי מן העין.
על משקל שורות אלה, בעקבות השריפה הגדולה שהפכה את ההר המקראי, על עציו, אצטרובליו, ופרחיו, לעיי חורבות, לאפר ואבק, לא נותר לנו אלה אלא לחקוק אותו בזיכרוננו.
'הכרמל האי- נראה' של זלדה ניתק ונפרד "מן הכרמל הנראה / עם שדרת האורנים היורדת לים". אותם "אורנים נדהמי שמש" שבימים רגילים הדיפו "ניחוח פראי " מדיפים כעת ריח של עשן חרוך. ואת גווני השקיעה האדומה שעליה תוהה זלדה ושואלת:"האם תענוג השקיעה האדומה/ הוא מיסוד התמותה שבי?" החליפו בימים האחרונים, לשונות של אש רותחת, שככתוב במלכים א' פסוק לח' איכלה: "אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה."
שני היסודות המנוגדים הללו, אש ומים, כמו גם אהבה עזה לעצים בכלל ולאורנים בפרט, מופיעים רבות בשירתה של משוררת רוחנית זו שפרסמה בחייה שבעה ספרי שירה וביניהם 'הכרמל האי- נראה', 'אל תרחק' ו 'הלא הר הלא אש'- כולם קובצו בספר 'שירי זלדה' שיצא בשנת 85' (הוצאת הקיבוץ המאוחד) כשנה לאחר מותה.
 "כאשר שמיים להבה סואנת/ אל תזוזו ממקומכם בתים/ תינוקות ספונים בתוככם/ מלאים פחדי פתאום ויללות" מזהירה זלדה בשיר אחד ובאחר היא כותבת, כמו מתפללת: "מקום של אש/ אויר הרים אויר חי/ ביקש למעננו רחמים/ מן העליון על כל/ מקום של אש, מקום של בכי/ מקום של טירוף"
 
אז אחרי ימים של טירוף בוער , ובציפייה לגשם אמיתי שיירד על ההרים העשנים, אצטט, לסיום, כמה שורות משיר אופטימי של זלדה, גם הוא מתוך קובץ 'הכרמל האי נראה' שמתחיל ככה: "גשם שיורד בהרי השמש / הופך גינה זנוחה מלאה עצבות/ לשיר המים/ לעלים מתהוללים מקפצים./ סרה מעליי רוח רעה.".
 

 

10 תגובות

  1. מירי פליישר

    מאוד אהבתי מה ואיך שכתבת. תודה

  2. שחר-מריו מרדכי

    עכשיו גם מעלי סרה רוח רעה.
    וכמו שכתבה זלדה: "קח סירה וחצה את ים האש" ("כל שושנה" מתוך "פנאי").

    רשימה בעיתה. תודה, דפנה.

  3. זלדה משוררת נפלאה. היום הגיע הגשם. נזכרת ב"שושנה שחורה" שלה.

  4. אבנר אריה שטראוס

    משוררת נפלאה בשפתה ויפה שהבאת ציטוטים בדיוק עכשיו כאלה נוטעים נחמה.
    "בכל איצטרובל טמונה הבטחה ליער "

  5. אהוד פדרמן

    יפים הזכרונות מהכרמל היפיפה העולים משיריה של זלדה. כמה שונה מהפסימיות העולה משירי הכרמל שלי – טרם השריפה ובודאי אחריה ( ארבעת הפוסטים האחרונים
    בבלוג שלי )

  6. גיורא פישר

    כתבת מאד יפה
    שבת שלום
    גיורא

  7. איריס אליה כהן

    אפוקליפטי כמעט, תודה שהבאת. גם חני ש. הביאה שירים כרמליים, ואחרים במטע כתבו את האובדן. אולי עכשיו תצא אסופת שירי כרמל? מגיע לו.

  8. דווקא בשיר הזה שדרת האורנים מסמלת את מה שכל האנשים רואים, לעומת מה שזלדה חווה בעצמה שאלו השקיעה, הערפילים על המים והתחושה של לחזור לירושלים. ברובד עמוק יותר השיר מדבר על התהייה מה שלי ומה של הכלל – מה יעלם כשאמות ומה יישאר ואילו חוויות הן רק שלי ולא של הכלל. נוהגים להחמיץ את זה וחבל.

  9. זלדה מלכה. הכי הכי

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי