בננות - בלוגים / דפנה שחורי / ראיון שערכתי עם אמיר אור היום ב'ישראל היום'
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

ראיון שערכתי עם אמיר אור היום ב'ישראל היום'

12.00

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}

התפרסם היום ב'ישראל היום'

תנו לשירה שער

 

שיחה עם אמיר אור, עורך 'הליקון' לרגל פסטיבל השירה הבינלאומי 'שער' שייפתח השבוע

 

דפנה שחורי

 

למרות האנטי-ישראליות ששורה באירופה, למרות טבעת הבידוד שהולכת ומתהדקת, למרות ההחרמות, עדיין ישנם משוררים חשובים שמצביעים ברגליים וכן מגיעים לפסטיבל השירה הבינלאומי 'שער' שייפתח השבוע בתיאטרון העברי-ערבי ביפו ושמציין עשור להיווסדו. למשורר אמיר אור, מנהלו האמנותי של הפסטיבל ועורכה הראשי של עמותת 'הליקון' , יש סיבות טובות לטפוח לעצמו על השכם. מלבד ש'הליקון'-בימת השירה המובילה בארץ, חוגגת 20 שנה להיווסדה ופסטיבל 'שער' כאמור חוגג עשור, מקבל אור בימים אלה את פרס אונואמי 2010 , בפסטיבל השירה הבינלאומי "דיטט א-נאימיט" שבמקדוניה.

 "בהחלט יש סיפוק" אומר אור, שטרוד באריזת מזוודה בדרכו לפסטיבל השירה במקדוניה, לבין ההכנות האחרונות לקראת פסטיבל 'שער' שייפתח השבוע. "תראי, אני מסתכל על כתב העת והוצאת הספרים, על אתר השירה הלימודי שלנו, "שירשת", על הפסטיבל ואי אפשר לא להרגיש שעשינו פה דבר או שניים. אבל יותר מהכל יש לי גאווה על התלמידים שלנו, בוגרי בית הספר לשירה. אני חושב שהם עשו פה את המהפכה האמיתית, בספרים שהוציאו ובמפעלות שיזמו או שהיו שותפים להם.  אז אם אני רואה למעלה מארבעים בוגרים זוכי פרסים, איך אפשר לא להיות גאה?"

 

על פסטיבל 'שער' שמתקיים כאמור בסימן של חגיגות העשור ושנושאו, איך לא, הוא "עשרת הדיברות" , מספר אור כי "בהשוואה לפסטיבלים אחרים 'שער' הוא פסטיבל קצבי מאוד, אולי גם מפני שהוא פסטיבל תל אביבי בנשמה, שאוהב גם לחגוג את מה שהוא אוהב. מבחינה זאת, גם בהקשר הבינלאומי הוא לא פסטיבל רגיל. הוא קצת קרנבל, כי כל האמנויות חוגגות בו עם השירה. למשל תיאטרון, מוזיקה, מיצג, מחול ווידיאו – אבל הן לא מאיירות את השירה,  אלא מדברות אותה בדרך שלהן, בדיאלוג יצירתי".

 

מה הולך השנה לקרות בפסטיבל?

"הפסטיבל הוא קודם כל במה קדמית גם לשירה ישראלית וגם לשירת העולם. אבל 'שער' מניף עוד כמה דגלים של "גם וגם" ומנסה ליצור בין המרכיבים השונים שלו קשר דיאלוגי: שירה עברית ושירה ערבית, חילונים ודתיים. שווה לבוא לשמוע את כולם. הרי גם משוררים בולטים שיגיעו כמו אנה בלנדיאנה מרומניה, איליין פיינשטיין מאנגליה שהייתה מועמדת לפרס בוּקר השנה, או קזימירו דה בריטו מפורטוגל, התחילו פעם כמשוררים צעירים ופחות ידועים. לכן הזמנו גם משוררים צעירים יותר שמתקדמים בשנים האחרונות לקידמת הבמה כמו ארונדהאטי סובראמניאם מהודו או גוקצ'נור צ'לביוגלו מטורקיה. גם מהארץ בחרנו שילובים דומים. תוכלי לשמוע משוררים ותיקים כמו טוביה ריבנר, רוני סומק, אגי משעול, סלמאן מצאלחה, או עמוס עוז בשירי "אותו הים", לצד משוררים איכותיים בתחילת דרכם כמו דניאל עוז, נטעלי בראון, יערה שחורי, עלי מוואסי או לאה פילובסקי. וכמובן לצד השירים ישולבו קטעי וידאו ארט של נחנן אבו חוסיין למשל, תיאטרון מחול של תומר צירקילביץ, מופעים של זמרים ויוצרים כמו שם טוב לוי ואלון אולארצ'יק. הכניסה לכל האירועים היא חופשית ופשוט שווה לבוא ולשמוע". 

 

 

 

איך מנהלים גוף מסחרי גדול שכזה בענף שהוא מאוד לא מסחרי?

"הרשי לי לתקן אותך שהליקון היא לא גוף מסחרי אלא עמותה ומלכ"ר. לאורך השנים הליקון לא הפסיקה להתמודד עם קשיים כספיים שאיימו על קיום הפעילותה שלה, ויותר מפעם אפילו עמדה בפני סכנת סגירה. הליקון הפכה לבימת השירה המובילה בארץ והצליחה לשרת את הציבור בתקציב זעום ביותר ביחס לפעילות שקיימה,  בעיקר בזכות ההתעקשות, ובזכות המון התלהבות והתנדבות של חברי ההנהלה הציבורית המסורה של הליקון, של בוגרי בית הספר לשירה, וגם של יחידים שתמכו והאמינו בנו לאורך כל הדרך, כמו מרטין וייל או שולמית אלוני."

 

כשאני שואלת את אור אם העיסוק האינטנסיבי סביב השירה כמו ניהול, עריכה,  תרגום, סדנאות, הפקת אירועים, או הנחיית כיתות שירה, לא שוחק אותו כמשורר הוא משיב: "ודאי ששוחק. כמשורר אני פשוט זקוק לניתוק מהכל, וזה לא אפשרי ביום יום, אבל הפיתרון שלי הוא נסיעות למושבות אמנים בחו"ל. שם אני יכול לכתוב 'נטו', לקום עם הכתיבה וללכת לישון איתה. אני מניח שלא הייתי משורר וגם הייתי מאבד די מהר את החשק לכל המאמצים העמלניים האלה לקידום השירה".

 

רבים רואים בשירה מדיום אינדבדואלי וחמקמק ולכן מפקפקים ביכולת ללמד שירה, על אחת כמה וכמה לערוך שירה. אבל אור ממש מתקומם על כך: "למדו ולימדו שירה משחר ההיסטוריה, מיפן וסין ועד יוון ואירלנד. אני לא חושב ששירה שונה בזה מציור או ממוזיקה. ברור שאת הכישרון אנשים צריכים להביא מהבית, אבל כן אפשר לתת להם כלים ומיומנויות, אפשר ללמד אותם איך לערוך את עצמם, ואפשר להעשיר את היכולות שלהם ולעשות להם היכרות עם דרכי כתיבה חדשות שחלקן אולי יתאימו להם. משוררות כמו אן סקסטון וסילביה פלאת', למשל, למדו בסדנאות כתיבה, וכל אחת מהן היא קול ייחודי לגמרי. בקשר לעריכה אז נכון שעריכת שירה היא אתגר גדול יותר מעריכת פרוזה, ונכון שמכיוון שהשירה היא לא ז'אנר רווחי אין כמעט עורכים. אבל אני מאמין גדול בעריכה. עורך הוא בסך הכל קורא קשוב מאוד ומיומן מאוד, שמצטרף כמין חבר צוות למשורר לתת לו משוב עד שמגיעים לתוצאה הצלולה ביותר. גם סיקור שירה וביקורת שירה הם עניין חשוב ביותר בעיניי. בעבר גם כתבתי טור של ביקורת שירה בשם "קריאת שיר" במוסף הספרות של 'הארץ'. אני לא עוסק בזה היום, אבל עדיין חושב שבלי תיבת תהודה ראויה לשמה, שום אמנות לא יכולה להתקיים. לא מספיק שכותבים שירה טובה, צריך שגם ישמעו על השירה ויכוונו אליה קהלי תרבות".

 

פסטיבל שער התחיל את דרכו כפסטיבל צעירים עברי-ערבי ורק ב-2004 הורחבה הבמה. "ישראל היא מדינה של עברית וערבית, ואם אנחנו רוצים מדינה נורמלית הישראליות צריכה לשאוף להכיל את שני המרכיבים האלה באופן זורם והרמוני."מספר אור על הקרש הערבי- ישראלי ומוסיף: "חשוב לנו הדיאלוג, ולכן בשנים עברו קיימנו את הפסטיבל לא רק בבסיס האם התל אביבי אלא גם בנצרת הערבית או בכפר ערערה. כיתות השירה העבריות-ערביות שכבר הזכרתי היו חממה נפלאה לדיאלוג כזה בין יוצרים צעירים שנבחרו כולם בזכות איכות יצירתם, ועבדו יחד בסופי שבוע מרוכזים. היה למשל מדהים ומרגש לראות איך הם מתרגמים אחד את השני. אז עכשיו תארי לעצמך שני משוררים – אחד כתב שיר על שירות המילואים שלו, והשני כותב מתוך ילדות במחנה פליטים.  עולמות שלמים נפקחו שם בשיחות שלהם על השירים. אפילו היו מקרים שכיתות השירה העבריות ערביות שינו גורלות של אנשים".

 

תן דוגמא

 "לדוגמה, אחד התלמידים, משורר צעיר בן למשפחה מוסלמית אדוקה מאוד עם תשעה ילדים, עבד בתחנת דלק ואף אחד מבני המשפחה שלו לא שם אליו לב במיוחד. ובאירוע הסיום של הבוגרים שנערך באותה שנה בתיאטרון תמונע, הזמנו את המשפחה שלו ובאופן מפתיע אבא שלו שהגיע לאירוע הסיום, הקשיב בהתרגשות לקריאת השירים, ורשם את בנו ללימודי ספרות באוניברסיטת חיפה."

 

אור מתמרמר על כך שבגלל מחסור במשאבים כספיים המפעל הזה נפסק, וכן מצטער שכל כך קשה בארץ לקיים ולקדם שירה. "שירה כמובן לא ממלאת אולמות תיאטרון לכן התמיכה של קרנות ושל מוסדות הממשלה והעירייה בשירה היא הרבה יותר קריטית, והייתה צריכה להיות גדולה יותר יחסית. אבל בפועל קורה ההפך. גם כשתקציב התרבות גדל, הגידול הזה לא מגיע אל הספרות, שמקבלת חלק זעום מאוד מהעוגה התקציבית. מה שאני לא מבין הוא, למה דווקא בשלב הזה כשיש גוף שכבר השקיעו בו ושמסוגל לעשות יותר, אז מושכים אותנו אחורה ?  בגלל כל אלה אני מרגיש לפעמים כמו חייל שכבר עשרים שנה נמצא בשדה הקרב"

 

אבל ניכר שאתה לא נח על הזרים?

"נכון כי אני תמיד עסוק בלחשוב קדימה. יש לנו לא מעט תוכניות מגירה שמאוד הייתי רוצה שיימצאו להן המשאבים. בתקופה הזאת למשל, מונח לנו במגירה פרויקט לשירה בקהילה בשם "שירה על המפה". אני מקווה שהרשויות המקומיות ירימו את הכפפה הזאת. שירה היא התשובה הכי טובה, הכי פשוטה וגם הכי זולה לשחיקה המתמשכת של השפה והמחשבה בארץ".  

פסטיבל 'שער' יתקיים בתיאטרון הערבי-עברי ביפו ובסינמטק תל אביב

 בין התאריכים 21-23 באוקטובר 2010

 

 

7 תגובות

  1. מברוק אמיר לקבלת הפרס
    ובהצלחה בפסטיבל שער
    אכן הישגים מעוררי התפעלות
    יישר כוח על החזון ועל בית היוצר הפורה ורב ההשראה שאתה מנהלו
    כתבה יפה דפנה
    חנה טואג

  2. איש חכם ומסור. מזלה של השירה. המשך הצלחה אמיר ופנאי גם לך ליצירה כדי שיהיה לך הכוח להמשיך.

  3. כל הכבוד אמיר על מפעל השירה שאתה מנהל ומוביל
    ראוי לכל שבח ויותר!

  4. אי אפשר שלא להתרגש. מפעל חיים גדול מהחיים. מזל טוב על קבלת הפרס.

  5. כל הכבוד על המפעל היפה של "הליקון". אני מודה לאמיר על הפרסום "הרשמי" הראשון של שיר שלי, שהיה בחוברת "כאן בארץ" ועל פסטיבל השירה הראשון בו השתתפתי.
    תודה, והמשך פעילות מוצלח
    גיורא

  6. תודה לכולכם על המלים החמות ולדפנה שהביאה. בואו ליהנות מהפסטיבל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי