גולדפיש משוררת ועורכת
ספגטי שחור
הוא מבקש לאכול ספגטי שחור
מחזיק במזלג דמוי קלשון
ומרים חוטים חמים כזפת
פניו הסיביות של המלצר מצמיחות שאלות בליבו של הסועד
כתם דאגה תכול מכתים את זגוגיות משקפיו
גם דעתה של התרנגולת שבתמונה אינה צלולה
היא פוסעת על אדמת הבורות כבשטחה שלה
כמו מבקשת מהצופה הפוזל את נקודת המגוז
והמלצר
משתוקק כבר לראות את חוטי הבצק המוזר
מחליקים אל תוך הפה
כמו קופת שרצים חונקת
לא היה חלון
לא נכנס אור
ולא נשבה רוח
ולכן הקורא ודאי שואל את עצמו האם בכלא מדובר
והאם המלצר או הסועד הוא רוצח או שודד
אוהבת.
אכן זה מה ששאלתי את עצמי.
או שהוא ממש ממש מבין בדיונונים.
דפנה, זה מקסים.המוטיב של השחור בולט אצלך לאחרונה. תחשבי על לסיים את השיר אחרי "חונקת", לדעתי זה יעשה אותו הרבה יותר חזק.
תמי
להוריד את שתי השורות האחרונות זה כאילו לקצוץ לשיר את
הרגליים
אני בעד להשאיר
שיר מצחיק… יש את ההומור השחור… המשורר הרבה
רואה
יותר מהנמצאים…
ששקועים…
בתאוות הספגטי…
השחור.
להתראות טובה.