גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

עברתי דירה

 

 

 

 

מעבר דירה

 

לפני חודשיים עברנו דירה. עברנו מקומת קרקע לקומה גבוהה.

אחרי שבע שנים של מגורים  בדירת כמעט קרקע בתל אביב( ואפילו שהרחוב שקט ומקסים[רחוב עמוס] ואפילו שהדירה היתה כפרית, מיוחדת ומוארת עדיין המעבר לדירה בקומה גבוהה הוא שוני אדיר ומבורך.

 

מאז שעברתי דירה לרחוב סמוך מזדמזם בי הצורך לכתוב על השוני העצום בין מגורים בעיר בגובה מכסי פחי האשפה הירוקים לבין מגורים בעיר בגובה צמרות ירוקות.

 

הדירה הנוכחית היא דירת באוהאוס גדולה וקסומה, מוקפת בעצי סיגלון והיא ממוקמת בבניין מעוגל מרפסות(מזכיר גם אניה לבנה) בן שבעים וחמש שנה.
בכל שעה משעות היום אני מברכת ממש על המרחק מן המדרכה.

מחלון חדר העבודה שלי,שהוא קטן ורומנטי, אני כמעט ולא רואה קצהו של בניין. רק עצים ,מצעי עלים, יונים וציפורים. אתמול בצהריים נכנסו לתוך החדרון המזוגג- מראות זוג ציפורים קטנטנות וצבעוניות(אולי מישהו יודע איך קוראים לציפורים הללו?) ועשו מהפכה קטנה בניירות ואף לשלשו על מסך המחשב וחשבתי שאפילו זה מבורך על פני זמזומו הבלתי פוסק של הרחוב אותו ספגתי במשך שנים(קשקושי מפתחות, מריבות על חנייה, טריקות של דלתות, עגלת הדוור על שביל הכניסה, שעתה של משאית הזבל, נביחות כלבים, אין סוף פטפוטי זרים)

 

בקרוב אכתוב ודאי את הרשימה המתעקשת על התהום המפרידה בין דרי המעלה לבין דרי המטה

 

או: הייתי למטה והייתי למעלה ולמעלה יותר טוב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

8 תגובות

  1. הייתי רוצה גם נשמע מקסים

  2. בתור מי שגר שנים בפסגות מבודדות יחסית ועוד בקומות הכי עליונות, אני מברכת אותך.
    למדו להיזהר מלשלשת היונים. הן יודעות בדיוק מתי נשטפה הריצפה ומתי הוחלפו כלי המיטה. ואז הן מגיעות לביקור.
    דרי מעלה חדשים – ברוכים הבאים.

  3. מה שיפה זה השינוי… הרגע שעוברים ממצב למצב, ופתאום מתגלים רבדים חדשים, זמירות חדשות…
    להתחיל מחדש
    להתראות טובה

  4. בשעה טובה.

    תיאור מקסים של החיים בגובה, ובכלל, נראה שמצאתם (בימינו אפשר לקרוא לזה "למצוא") דירה מהחלומות.

    שלא לדבר על ההתרחקות מסיכוי החשיפה לראדון.

    ובאשר לציפורים – נראה לי ששתי קנריות ברחו מהכלוב של השכנים שלך, או שאולי עוד נותרו בארץ חוחיות.

  5. נזיר בעל כיפת זהב

    אכן אויר הסגלון נושא עימו צביטות לב
    יומיום…יומיום. הרוח הנושבת בין מיליוני העלים לוחשת אהבות גדולות, כאלה וכאלה אדומות שחורות רטובות צולעות אפילו העורבני כבר מסיט ישבנו אל עבר עיני. אפשר להיות עם אהבה נצורה כאש לוהטת כחומוס מתגלגל במחילות. כוס ישועות לך מתולתלה
    חיבוקים

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי