בננות - בלוגים / דפנה שחורי / על ספרה של חגית גרוסמן-מדור שירה ב'ישראל היום'
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

על ספרה של חגית גרוסמן-מדור שירה ב'ישראל היום'

 

מדברת למתים  

דפנה שחורי
 
 

 
ספרה השני של חגית גרוסמן  "לווייתני האפר" מגלה כי לפנינו ניצבת משוררת שלקחה על כתפיה את מלוא כובד המסירות הנדרשת לכתיבת שירה. הקריאה בספר כשוטטות בגן פואטי שעציו עמוסים בשירי קינה במטאפורות ובצבעים חזקים. הם מאוכלסים בעורבים באישונים שחורים ובצללי רפאים.    

 

   במרכזו של גן זה ימצא הקורא את גרוסמן ישובה על האדמה כשלמרגלותיה פזורים ספרי שירה של משוררות ומשוררים בעיקר מתים שמהם היא שואבת השראה. גרוסמן מחוללת מתוך ידיעה כי האדמה שמתחת לרגליה אינה אדמה בתולה אך עם זאת ניכרות טביעות אצבעותיה שלה ו"שפתה עמוקה כשברי עננים המשוררים שיחה עם הרוחות."

 

   גרוסמן כותבת בשפה מרובדת ועשירה שמזכירה תקופות שבהן לא חששו מן הפיוט. אם בספרה הראשון "תשעה שירים לשמואל" קיימה דיאלוג רגיש עם אביה המת בספר זה מקיימת גרוסמן דיאלוג עם נדב אהובה שהתאבד אבל לא רק עם המתים היא מדברת גם עם עננים ורוחות וגם עם אנשים חיים כמו בעלה יהונתן שלו כתבה בספר כמה שירי אהבה יפים.

 

   כיום רווחת הנטייה לכתוב שירה דיבורית-פרוזאית בעלת שפה דלה. מרבית המשוררים הצעירים מנסים להוריד את השירה ממרום שבתה ולהפשיט מעליה את שמלת הסבתא המנוקדת. דווקא על רקע זה ניכר ייחודה של גרוסמן שעוטה על עצמה שמלות סבתא לרוב. היא אינה חוששת להתכתב עם תקופות רחוקות כדוגמת התנועה הרומנטית בשלהי המאה ה18-שעימה נמנו בין השאר ביירון שלי וקיטס. גרוסמן שותה מן הבארות העתיקות מתמסרת מסתווה ונטמעת בעבר

 

   ועל אף שפואטיקה זו על רקע התקופה עלולה להיתפס כארכאית היא מחזירה עטרה ליושנה ומזכירה לנו כי שירה לפני הכל היא היהלום שבכתר האמנויות.

 

3 תגובות

  1. יוחנן המהלך

    פוסט יפה ומרגש. טוב שאת ביקורת השירה עושה משוררת.

    יוחנן המהלך

  2. חגית, לצערי לא יכולתי לבוא לערב המיוחד, אז הלכתי וקניתי את הספר.
    דפנה, יפה את כותבת על השירה של חגית. זה ספר מרגש ומומלץ ביותר.

  3. משה יצחקי

    חגית משוררת נהדרת והרשימה יפה ונוגעת במורכבות ובעושר ההבעה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי