משק הכנפיים של יחזקאל רחמים
על 'פיגומים', מאת יחזקאל רחמים, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה/ 2009 174 עמ'
מאת: דפנה שחורי
המילה שחור בהקשרים רבים משולה לפצצה מתקתקת. הדוד דוידי, באחד מסיפורי 'פיגומים', ספר הפרוזה הראשון של יחזקאל רחמים אומר: "אצל החצילים, לא כמו אצל הבני– אדם, דווקא כמה שיותר שחור זה יותר טוב."(עמ' 34)
מפיו של סופר בעל זהות מזרחית זה עלול להישמע כמו משפט חרקירי. אך לא כך אצל רחמים. סיפוריו האוטוביוגרפיים נכתבו אומנם מבעד למשקפיו של ילד או נער מזרחי שמתמודד עם חומרי נפץ חברתיים כגון: אפליה על רקע עדתי, המצב הביטחוני המעורער בארץ, או הפער הסוציו–אקונומי נמוך בין מזרחים לאשכנזים. אך עם זאת הוא מצליח לפרק את המעטפת הנפיצה ולהשמיע את קולו האישי, ומבלי שהנושא יאפיל על כישרונו כמספר.
'פיגומים' כתוב בשפה פשוטה וקולחת המדברת בגובה העיניים ומשובצת סלנג. אחד הסיפורים החזקים בספר קרוי 'מים', מתאר מקרה שבו משפחה בת שמונה נפשות מתעוררת בוקר אחד ומגלה כי העירייה ניתקה את זרם המים בגלל פיגור בתשלום.
מעבר להפניית אצבע מאשימה כלפי החברה הישראלית אשר פוגעת באופן ברוטאלי בשכבות החלשות ניכר יופיו של הסיפור דווקא בדרך בה מתאר רחמים את האופטימיות והשמחה השורה על המשפחה על אף המקרה. וכוחו הוא ביכולתו של רחמים לרתום את המקרה לעגלה עמוסה בשמחת עניים עליזה. ששת ילדי המשפחה, המצויים בחופשה מהפנימייה, מצהירים פה אחד: "גם להיות מנותקים ממים זה לא כל כך נורא. עד סוף החופש היינו יורדים בכל יום עם דליים, סירים ובקבוקים וחוזרים הביתה בשיירה רטובה ועליזה."
רחמים מלבד פרוזה גם כותב ומפרסם שירה. וזו כנראה הסיבה שמתחת למעטה הפרוזאי מסתתרות להן כנפיים פואטיות. כך למשל הסיפור שנועל את הקובץ 'מש"ק כנפיים', ממריא את 'פיגומים' אל– על. והוא ממחיש כיצד יכולים סיוטים להפוך לחלומות, מצוקות לכוכבים, או זוג כנפיים המוצמדות לחולצת הלוחם, הופכות לאמיתיות ושבזכותן הגיבור:"עף כל כך יפה, דואה על כנפיו בקלילות מפעימה.."(עמ' 174)
דפנה, יפה ומנומק המלצת על יחזקאל. לדידי, אחד מהסופרים הצעירים המוכשרים הפועלים כיום, כלומר בחמש השנים האחרונות. מאוד אוהב את הפרוזה שלו ומעריך את כישוריו כמספר. אנו בעד הסופר יחזקאל/ נלך אחריו עם תרמיל ומקל. רני.
דפנה
כתבת מאד יפה
מצטרפת להערות : קצר וקולע ומסקרן-
אחפש את הספר
"מים"
אחד הסיפורים המרגשים שקראתי בשנים האחרונות.
כתבת יפה, דפנה.
גם אני מאד אהבתי את הסיפור "מים", מצטרפת לללי. אם כי לא הבנתי את המשפט, "מפיו של סופר בעל זהות מזרחית זה עלול להישמע כמו משפט חרקירי. אך לא כך אצל רחמים…" לגבי המשפט המבריק על החצילים. מה הכוונה?
חוץ מזה, אני מבינה שיש סד מילים בכתיבה לעיתון, אבל אולי אפשר להרחיב קצת, אם מביאים את הביקורת למטע…זאת רק בקשה, כמובן. לא רוצה להשמע חצופה, אבל הביקורת קצרה לי מידי.
מצטרף לתהייה של איריס: לא סתם סד של מלים – במקרה הזה נראה כאילו הופעלה על הטקסט גיליוטינה שקצצה לא רק את ראשו, אלא גם חלק מהטורסו. קשה, קשה.
בעניין הקצר: אני מסכימה אתכם, הביקורת קצרה מידי. אבל כתבתי אותה, כתופרת, על פי בקשת העורך . יש אילוצים. זו כידוע עיתונות פרינט
הספר החזק של יחזקאל (גם השירה שלו) ראוי לביקורת ארוכה ומנמקת ומפורטת ומעמיקה יותר. ואני מאמינה שפעם אכתוב אחת כזו. בכל מקרה אני מקווה שגם המעט הזה נתן תמונה מסוימת על סופר מאד מאד מוכשר
תודה למגיבים ולמגיבות
"מים" הוא סיפור נפלא, ואני מאמינה שיחזקאל המוכשר עוד יפתח אותו בעתיד לרומן חשוב.