בננות - בלוגים / דפנה שחורי / דיאנה מן /אורחת בבלוג /סיפורה של מאכילת החתולים
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

דיאנה מן /אורחת בבלוג /סיפורה של מאכילת החתולים

 

תחבולותיהם של חתולי החצר/סיפורה של מאכילת החתולים

מאת : דיאנה מן

 

 

אני מאוד אוהבת את צונאמי הכתום ומרבה ללטפו. צונאמי יותר דומה לאריה ננסי מאשר לחתול רחוב. בהיותו גור קטנטן, והיה בידי להרימו, כיניתי אותו כך מחמת גילוי חיבתו הנחרצת כלפי. הוא התאפיין כצונאמי של סערת אהבה אינסופית. דרישותיו הבלתי נלאות לליטופים וחיבוקיו המרגשים שבו את לבי. אחותו מונסוני, כאחיה, גם כתומה, גם לבבית וגם חסונה אך בעלת מימדים – גובה ומשקל -מצויים שאינם מעוררים השתוממות או תשומת לב יתרה מהזולת. אולם שניהם ביחד וכל אחד לחוד מסוגלים לדרוס אותי. הם מהווים מעין סמי טריילר הנע על המדרכה. הם נוטים לעצור בפתאומיות לפניי בזמן שאני יורדת במדרגות מבנין מגוריי או בדרכי לפינת האוכל הציבורי והציפורי. מחאותיי הנמרצות נגד התנהגותם הלא מתחשבת מתבטאות בדחיפת גופם  בחזרה המתפרשות מבחינתם כהמשך המשחק. למזלי הרב יש לי לחץ דם נמוך לכן החרדה החולפת האוחזת בי משמשת אותי כמין תרופה לא כימיקלית המעלה את לחץ הדם לערכים נורמאליים. פורטונה מאירה פניה לכיווני. אך אהובה עליהם ביותר הינה עמידתם על כף רגל של עובר אורח תמים כמוני. פעולה פשוטה זו עלולה לגרום, למרות טיפול רפואי, לשינוי מיידי של מידת נעלו של הנדרס באופן ארעי או לטווח ארוך יותר. 

באחד הימים כאשר האכלתי לתומי את צונאמי ולהנאתו הגדולה ניגש אלי גבר זר. לעולם אינני בטוחה שמא עלי לחייך או להרצין בפני עוברי אורח. לעיתים תגובותיהם הינן לעגניות ומלאות בוז באשר להאכלת חתולים וציפורים. האיש המאפיר חרוש הקמטים פנה אלי בחיוך עקום במקצת, הצביע על צונאמי ודרש לדעת מדוע אני בוחרת לבזבז כסף רב על חתולים בוגדניים. קטעתי אותו באיזו הערה על גברים והתנהלותם כלפי נשים. הוא לקה בחירשות זמנית. הוא המשיך לטעון בתוקף שחתולים הינם בוגדניים בעוד שכלבים הם חיות נאמנות. בנוסף לכך התריס על כך ששיקול דעתי פגום. מלמלתי שאינני מחפשת נאמנות בחתולים. אני מעוניינת שהם ירוו את צימאונם במים שאני מביאה וישביעו את רעבונם, ובדרך שלא ישרטו או ידרסו אותי. כאן הרמתי את קולי. רציתי לוודא שהאדון שומע. עניין הבנתו אינו מטריד אותי.  אני מורגלת למצב של חד שיח שבו צד א' אינו שותף לתגובות המילוליות של צד ב' המדבר ולהיפך. בד בבד מתרחשות שתי דראמות ואדישות עוטפת את הזירה.  הדגשתי שאני אינני נאמנה לעצמי לכן אינני יכולה מן נמנע לבקש מחתול רחוב לא לנטוש אותי ולרוץ בלהט שלוח רסן אחר אדם שנותן לו סטייק סרליון. גם אני הייתי רצה אחר מישהו שמציע לי בשר משובח, תוספות ושתייה מרובה ובתמורה לסעודת שחיתות להעניקו איזה ליטוף קל בגב היד. האיש ההמום פקח את עיניו לרווחה והתרחק ממני בצעדים רחבים. בלהט שאלתיו, כאשר אני מצביעה על הקטנים המתוקים, האם הם נראים לו פתאים מפסידנים או שורדים המגלים תושייה. והאם אני נראית טיפוס רכרכנית המבזבזת את כספי כדי למממן מפסידנים מדוכאים. בוודאי שלא. הייתי בדו שיח עם עצמי. קולי היה מתון ונמוך. לא חפצתי במאזינים נוספים. בתום דבריי הרשיתי לעצמי לחייך אליו. בצעדים מהירים, לא צפויים לאדם בגילו היה נמצא כבר בקצה השני של הרחוב. ברור היה לי שהוא מעוניין בסיומו של מפגשנו.

הרהרתי על חד שיחי. להבנתי חתולים הם אכן נאמנים לבני אדם אך לפי הקודים שלהם. עולם המדע ומדעניו אינם מבינים כראוי את מהות התנהלותם של בעלי חיים, אולם אנו מתיימרים לומר שאין להם אפיונים המצביעים על חשיבה, תחכום או רגש. זו  דרך קלה לפסילתם ולניצולם למטרות אישיות המחופשות למטרות אלטרואיסטיות המיטיבות כביכול את רווחת האנושות.

לפי ניסיוני העולם הפנימי של החיות הוא עשיר מאוד וכולל רבדים רבים הנסתרים בפני בני אדם. מפעם לפעם היצורים הקטנים האלה לא רק מפגינים נאמנות אלי אלא גם מאפשרים לי הצצה לתוך יקומם החבוי– הכול לפי קודיהם  ולפי תנאיהם. הסיפור הנפרש לפניכם הוא אמיתי על כל פרטיו.

הוא התרחש לפני מספר שנים ומשחקים בו חתולים יקרים שחלקם הלכו לעולמם בשיבה טובה.

 

אני ותיקה בהאכלת חתולי הרחוב השוכנים מסביב לבנין מגוריי. למרות ניסיונותיי העשירים והיכרותי

ארוכת הימים עם חתולים בכלל וחתולי החצר שלי בפרט אני נותרת לעיתים בפה פעור, ומשתוממת מעורמתם הרבה ויכולת התמרון הכבירה שלהם. במקרים מסוימים כישוריהם של המתוקים הקטנים יכולים להוות נר לרגליהם של הפוליטיקאים הממולחים ביותר (הידועים לשמצה) ולמבצעי התחבולות והרמיות הגדולות ביותר ואף לתככנים המתוחכמים מביניהם המאכלסים את הכנסת המפוארת של עם סגולה. משפטים אלה אינם מפתיעים את בעליה של חיות המחמד אלא הם מתארים מצבים שכיחים

למדי בימי שגרה.

מפני עין הרע אינם סופרים חתולים, אולם אני סבורה שבחצר נמנים  15 עד 30 חתולים הנהנים מ  שירות הקייטרינג הקבוע שלי. ארוחה מזינה כוללת שתי מנות אישיות:1. גרגרים יבשים – בטעם עוף, בשר ודגים. 2. מנה מבושלת של אורז, עוף ובשר. לשתייה – מים נקיים. לדורשים – תוספות. כל אחד מבקש לפי אופיו הייחודי. יש המבקשים בליקוקים ובחיכוך נעים, ויש התובעים תוספות דרך דריכה על כפות רגליי או בהחטפה של "כאפות" קלות . רובם, בעצם כולם, מפוטמים ועושים רושם של הריון מתקדם. למזלם עוד שניים או שלושה אנשים דואגים לרווחתם. זה לא נדיר לצפות בהם מנשנשים ארוחת בוקר ראשונה ולאחר מכן ארוחת בוקר שנייה, ובהמשך היום ארוחת צהריים, שנ"צ – הפסקה אחת ויחידה בין לעיסה ללעיסה, ולהמשיך לארוחת ארבע ושש ועוד מנות דשנות ליליות.

במרוצת הזמן הם נהפכו לפיינשמעקרים המסרבים למאכלים שאין בהם בשר מספק לטעמם המעודן. המציאות שלהם הינה של שפע ושל ליטופים. ואילו המציאות של בובי, החתול הפרטי שלי, היא משדורגת מאין כמותה. האדון המפונק משופר בתפריט עשיר בטונה, במעדנים טעימים להפליא, במיטה מרווחת שבובי מועיל בטובו מסכים לעתים, בכוח אמנם, לחלק איתי פלח קטן ממיטתו – שדרך אגב אני קניתיה והיא לפי החוק היבש נחשבת לקניין שלי. עליה שמיכת פוך ושמיכה רכה המהווים את סלע המחלוקת בינינו. בובי משוכנע שהם רכושו האישי בלבד ואני משוכנעת שלמרות התנגדותו הנחרצת גם לי יש זכות להתכסות בשמיכות. אני מתנחמת בכך שבנקודה אחרת נחלתי הצלחה. לאחר מאבק עיקש מצידי האדון קיבל את הדין ששיערי אינו משמש לכרית או לכיסוי. ויתר על כן, שראשי ופני אינם מקפצה בדרך לחזה. זו הוכחה מכרעת לכך שאני בעלת אופי חזק.

בכל אופן ברור שחתולי החצר שלי – כמו בובי- זקוקים לתשומת לב מרבית. הם קנאים לכל שינוי במאזן הכוחות- ולו העדין ביותר. דרכיהם לזכות בליטופים נוספים כוללות וכרוכות בהפגנת חיבה כלפי, מצוקה אמיתית שלהם, זימה, תחבולות, יללות מרות או תוקפנות פשוטה.

סיפור אמיתי זה שאני עומדת לגולל בפניכם כולל מצוקה פיזית, שיתוף פעולה, תחכום, תזמון מדויק, תכנון קפדני, גילוי חברות, נאמנות ואהבה רבה.

 

כהרגלי ירדתי לחצר כשאני עמוסה בשקיות מזון. מספר רב של חתולים כבר חיכו לי. בכל שעה שאני ניגשת ללא התרעה מוקדמת למתחם הקטן שבו אני מחלקת להם אוכל הם מזנקים ממקום מחבואם וממקום רבצם כדי לקבל את פניי. תוהה אני שמא קיימת מעין טלפתיה בין –חתולית, על-חושית המתריעה על בואי. עבור המאחרים והשוהים במרחקים יש חברים המשמיעים בקולי קולות קריאה לכל עבר, "ארוחה ארוחה, עתה הגיע שירות הקייטרינג שלנו. נא להזדרז!"

במרכז המתחם שהוא שלושה מטר מרובע בערך ומוקף בשני ברזלים כתומים מצאתי את מיקי הג'ינג' פצוע. ברגלו הקדמית היה פצע פתוח ומכוער שגרם לו כאבים עזים וקשיי הליכה. פניו היפות היו מיוסרות. עיניו הגדולות הופנו אלי בתחינה. ליטפתי אותו בחמימות וקירבתי אליו מייד קערת מים. בנדיבות רבה הענקתי לו מנת בשר גדושה. הוא הישיר לי מבט ולטש בי עיניים מלאות רגש והודיה. מכיוון שמיקי היה חבר מיוחס בלהקה חבריו לא הפריעו לו באכילת הבשר. מיקי נטה להסתובב עם המנהיגים מייקי והמפלצת. וידאתי שהוא מסוגל לאכול ולשתות. לאחר מכן התפניתי לטפל בחתולים האחרים. על מנת לא ליצור מצב של אי איזון ביניהם ולא לעורר קנאה במיקי התמהמהתי במקצת, ולשאר הקבוצה הרביתי בליטופים ובתוספות. ליתר דיוק הם הקפידו על כך שמבחינת גילוי חיבה אף אחד לא ייצא מופסד. הם מדדו והשוו בחשש את טיב המנות וגודלן. בדאגה המשכתי להרעיף על מיקי תשומת לב יתרה, מזגתי לו עוד מים ומלמלתי לאוזניו מלות עידוד. הוא היה כל כך עצוב ומוזנח. חזות זו היוותה ניגוד מוחלט להופעתו המטופחת היום יומית שלו ושל חבריו. אחדים מהם התחככו ברגליי. נפרדתי מכולם בחיוכים ובברכות.

יום למחרת הכנתי למתוקים את מזונם והוספתי לאחת השקיות שלי עוד שלוש קערות מים, אחת למיקי המסכן ושתיים לאחרים מחמת התרעות החזאי על חמסין קשה שאמור לפקוד את האזור. כשנכנסתי למתחם, עיניי חיפשו את מיקי. עקבתי אחר צליעתו ופצעו. לשמחתי הרבה הבחנתי שמצבו השתפר. בזמן שליטפתיו וחילקתי לו מאכלים הצטרפו שאר הלהקה. הם התקהלו מסביבי בדרישות למנות אוכל ולהפגנת חיבה בו זמנית. הייתי די מיומנת. אני מורה לשעבר ובשל כך מסוגלת לבצע מספר משימות בעת ובעונה אחת. לעולם דואגת אני לשמור על קשר עין עם בעלי חיים כדי למעט בשריטות ונשיכות לא מכוונות. אני מורה לשעבר- המשמעות של משפט זה היא מכרעת לטיפול בחתולים בפרט ובהישרדות בכלל. בעולם של בעלי חיים יש מצבים לא ברורים ולא מובנים לבני אדם המעוררים את זעמם ואת חמתם אי לכך גורמים לקריאת תגר על טריטוריה ועל זכויות. על מנת לשרוד בכיתה כל מורה חייב לפתח ראייה היקפית. עליו להיות מודע לכל התרחשויות בכיתה כאשר גבו מופנה לתלמידיו- נקודה. תכונה זו הינה הכרחית לא רק בכיתה אלא מסתבר גם בטיפול בבעלי חיים.

במתחם החלה מהומה ושררה התרגשות משונה. לפתע הבחנתי ב 3 מאחרים שדידו לעברי. הם התקרבו אלי כחיילים ממושמעים בשורה אחת. הם כללו את ליקי טוב הלב, שמש הג'ינג'י והידידותי ומייקי האצילי. הפליא אותי, בין היתר , ששלושתם, כל שלושה צלעו. כל אחד נע כשרגלו הקדמית הימינית הייתה מורמת באוויר.

אחד אחד הם התכופפו מתחח לברזל, נגשו אלי ונופפו את רגלו החלשה בפניי הנדהמות. הם היו רעבים מאוד. עיניהם התרוצצו אחר ערימות האוכל של אחיהם. מייד חילקתי לכל אחד בתורו כמות גדולה ומנת ליטופים. נגעתי במצחם. בנימה מרגיעה ובמלים רכות ניסיתי להמתיק את סבלם. הם התמסרו והתמוגגו. בדומה למיקי קירבתי את קערות המים אליהם. בדקתי את רגליהם. הן לא היו נפוחות ולא היה עליהן סימן לפצע כלשהו. הרהרתי על כך שאולי הם ספגו מכות יבשות שאינן נראות לעין. אולי מגפה חדשה שנדבקים ממנה זכרים בלבד? בכל מקרה עקבתי בסתר אחרי תנועותיהם. הם שבעו ורוו. כאשר גבי היה מופנה אליהם, אולם עיניי האחוריות פקוחות שלושתם בבת אחת ובתזמון נפלא זינקו מן המקום ובריצה מסחררת נמוגו לאופק. 'התחוללו נסים ונפלאות מן הסתם' מלמלתי לעצמי. 'הם הבריאו לגמרי. השבח לאל' עמדתי בהפגנתיות ונעצתי מבט בגביהם הנמלטים. חבריהם הקטנים יודיעו להם שהייתי ערה לתרמית והיא לא תשתרש כתופעה נשנית. עליהם להבין שאני מקבלת אותם באהבה, בכבוד ברצון ומוכנה אני לשתף פעולה. יחד עם זאת אני זו הקובעת ומציבה גבולות באשר לנתינה. הייתי המומה מן הנעשה. אך אהבתי שלי אליהם גברה. הם לא פגעו בחלש ולא מנעו ממנו יחס מעודף.

כולנו יצאנו נשכרים. הם התעשרו במזון מרובה ובתשומת לב מרבית. התפלאתי מן תחכום התכסיס ומן יכולת החשיבה ורמת התכנון שלהם. בנוסף לכך הם התחשבו במיקי הפצוע ולא ניסו בתוקפנות למנוע ממנו קבלת טיפול מיוחד. במקום זה הם אימצו את מצבו וחיקוהו במטרה לזכות גם הם ביחס דומה. להקה זו הייתה מיוחדת במינה. מידי פעם אירעו מקרי קנאה ומאבקי כוח, אך היה גרעין מדהים של חתולים שהרחיבו את הבנתי ואת אופקיי. הם פתחו לי צוהר לעולמם הנסתר של חתולי רחוב.

לא תם סיפור זה. לקראת ערב של אותו יום ישבתי על החומה הנמוכה המצויה קרובה לכניסת בניין מגוריי. ממרחק לא רב הבחין בי מייקי שהחל בהתלהבות לדהור לקראתי. כל כולו היה חיוכים. למרות היותו חתול רחוב הוא ניחן ביופי נדיר – פרווה שחורה מבריקה ובה כתמי לבן בוהקים. ראשים רבים סובבו אחריו. לפתע הוא נעצר, נעמד לרגע קט הרים רגל קדמית אחת וצלע באיטיות לעברי. הוא נופף את רגלו וקיבל אותי בפרצוף תשעה באב. בזהירות הוא הניח את ראשו על ברכיי. ליטפתי אותו ומלמלתי לו מלות מנחמות. 'כן  אני וגבולות' חשבתי לעצמי 'שלמות הבריאה'.

 

 

 

 

דיאנה מן היא משוררת, ציירת, ומתקשרת המטפלת בבני אדם ובבעלי חיים בעזרת חוצנים וישויות אור.

17 תגובות

  1. סיפור מקסים
    :-)

  2. דיאנה יקירה, סיפור סיפור הבאת כאן.
    שמעתי אותך קוראת למעני במבטא המיוחד לך..אשמח לקרוא עוד.

    • היי תמי,
      אני מקווה שהקראתי לך את הסיפור בקול ערב. אני מתכוונת להמשיך לכתוב סיפורים
      נוספים על חתולים וגם על כלבים.
      נתראה שתהיי בתל אביב.

  3. נפלא !
    קראתי מהתחלה ועד הסוף, לא יאומן. לא הייתי משאיר את הפוליטיקה כמו שהיא בגירסה הסופית, אך הסיפור כולו מרתק ואמיתי ומצחיק ונפלא.

    • תודה גרא,

      אני אקח לתשומת לבי את ההערה שלך לגבי הכנסת. אני התלבטתי- אם להשאיר את המשפט הזה אן למחוקו אך הציניות שבי גברה על העידון.

  4. סיפור מדהים!
    כתוב בצורה הומריסטית, מרתקת ושנונה.
    נהניתי לקרוא.

  5. איזה מצחיק!וגם אני מתה על התחבולות של החתולים שבשכונה שלי
    סיפור טוב עלי והצליחי

  6. נני דרורי

    הי דיאנה
    רעיון הסיפור טוב בעיני
    אהבתי במיוחד את המחצית הראשונה כולל גם את מערכת היחסים עם החתול בובי
    בחלק הזה יש ביטוי אישי פילוסופי, משובב ואף הומוריסטי , עם תובנות לגבי בעלי חיים/ חתולים עם השלכות לגבי החיים בכלל
    החלק השני עם החברים הצולעים הוא יותר סיפורי תיאורי גרידא, עם פחות מן ההגיגים המתפרעים שלך(שגרמו לי הרבה הנאה וענין בחלק הראשון הנ"ל) , מה שיצר אצלי מעט תחושה של חוסר רצף ושווי משקל

    באהבה
    נני

    • היי נני,
      תודה על תגובתך.במהלך תיאור פעולותיהם
      של שלושת התחמנים המתוקים נמנעתי מהבעת
      דעותיי כי רציתי שהקורא יתרשם מתנועותיהם (לא מן הגיגיי)והוא עצמו יגיע למסקנה "הנדרשת."

  7. שבי שחורי

    כמה מדהימים אותי תמיד מאכילי החתולים. זו תופעה מיסטית. החתולים כקבוצת נשמות שמתאגדות סביב מתקשר/ת. תופעה הנראית ברחבי העיר בסמטאות צדדיות גנים ציבוריים. יש גם תופעה של כאלה שרק נותנים ומים

    מרתק הסיפור

    • היי שבי,
      את צודקת באשר לרבוי אנשים המאכילים
      חתולי רחוב. המודעות לרווחתם של בעלי חיים הולכת וגוברת. הקשר בינם לביננו הוא דו סטרי. אך אנחנו איננו מבינים את סוג התקשורת שלהם – אולי עם הזמן
      ועם הרצון נתגבר על היהירות והרודנות
      שאנחנו כבני אדם מגלמים כלפיהם בכזו הצלחה.

      • דיאנה ,הסיפור נפלא, מעורר התרגשות, על היופי והחכמה של החתולים ועל רגישותך הרבה ויכולת ודקות ההבחנה שלך,על אהבתך ומסירותך.

        הלוואי ונמשיך ונקרא את הרפתקאותייך עם החתולים שלך ויפתח גם לנו צוהר לעולם הזה.

        תודה ,תודה.

  8. ד"ש לדיאנה, פגשתי אותה בערב שלך בחללית והיא הצחיקה אותנו כהוגן (:

השאר תגובה ל אורה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי