בננות - בלוגים / דפנה שחורי / ליזה קרנינה-על 'אש בבית' של איריס לעאל
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

ליזה קרנינה-על 'אש בבית' של איריס לעאל

 

פורסם היום בגיליון "טיים אאוט"

ליזה קרנינה

 

"אש בבית", איריס לעאל

זמורה_ביתן, 316 עמ"

 

 

איריס לעאל צילום: תמיר שר

 

****

 

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו אך כל משפחה אומללה הינה אומללה על פי דרכה", כך קבע טולסטוי בפתח הרומן הנודע שלו, "אנה קרנינה". איריס לעאל ("חוות המרפא", "אושר פתאומי") מתכתבת במודע ברומן "אש בבית" עם קביעה מפורסמת זו, כשהיא שואלת כבר בפתיחה: "כיצד אם כן נראות משפחות טובות? היכן מצוי אושרן?". את המענה לשאלות המורכבות מנסה לעאל לתת בעזרת גיבורה טולסטויאנית משל עצמה, אשה יפה בשם ליזה.

"אש בבית", שנכתב בגוף שלישי, מספר בטכניקה של זרם תודעה את קורותיהם של ליזה בת ה_40 ובעלה, אדי, סוחר אמנות הצעיר ממנה בשנים רבות. השניים מארחים לסופשבוע בביתם שבכפר את חבריהם, ארקדי ואניה, אמן רוסי וחברתו המסתורית, מה שמוביל בסופו של דבר להתלקחות של יצרים וכעסים המבעירים אש בבית. תוך כך הקורא נשאב גם אל עברה של ליזה, אל ימי ילדותה במשפחה מזרחית קשת יום, אל יחסיה עם אמה העוסקת במיסטיקה, אל יחסיה עם בעלה הראשון והבורגני, אל גירושיה ואל היכרותה עם בעלה הנוכחי. הזכרונות כמו נמסרים היישר ממרתפי תודעתה הנפתלת של הגיבורה.

בדומה לטווס הפוער את מניפת זנבו העשירה, פורשת לעאל את מניפת נפשה המסוכסכת של ליזה: אשה באמצע החיים שמלאה בספקות, בחששות, באהבות, בקנאות, בזכרונות ובאכזבות. זירת ההתרחשויות היא בית כפרי אליו עקרו בני הזוג לאחר שמאסו בעיר הגדולה. אך דווקא הבדידות בשניים, הרחק משאון הכרך, מחדדת ומעצימה את המשבר שבו שרוי הזוג. 

יהיה זה עוול להתמקד בשאלה "על מה הספר?", כיוון שהעיקר ב"אש בבית" מצוי בחורים ולא בחוטים, במרווחים שבין המילים ולא בסיפור עצמו, בתהליך הפיתוח של התמונה ולא בתוצאה. אצל לעאל הנרטיב פחות חשוב, כי העיקר מצוי  דווקא בכל אותם המעקשים שבדרך, וכן בשפתה המרובדת והעשירה.

עוול נוסף ייעשה לספר אם נתמקד ברובד החיצוני שלו, בכל אותם חומרי נפץ חברתיים הטמונים בו: פערים חברתיים, רוסים מול מרוקאים, צפוניים מול דרומיים, משכילים מול בורים ופירומנים. האש האמיתית ב"אש בבית" היא דווקא האש האישית, לא הלהט החברתי_לאומי. כך למשל, ליזה, בת למשפחה שמוצאה במרוקו, יכולה היתה להיות ממוצא נורדי או הודי.

"אש בבית" הוא רומן חריג ומפתיע שמתכתב עם מיטב הספרות העולמית. בגלל היותו כה מרובד, עשיר, סמיך ופרטני, הקריאה בו אינה קלה. זהו בהחלט אינו ספר שמיועד למי שמורגלים לסגור את היום בכמה עמודים מענגים. לעאל אינה חוששת להכביד על קוראיה, ולכן כתיבתה דורשת ריכוז ומאמץ. אך למי שיחליטו לצאת למסע מילולי כמעט מפרך זה, צפויה צעידה מתגמלת. // דפנה שחורי

 

 

 

14 תגובות

  1. תודה על מאמר ענייני ומרוכז , נקרא מסקרן

    • דפנה שחורי-לריקי

      ריקי תודה ואגב, המאמר מרוכז וענייני בגלל בקשת העורכים תמיד לקצר, לכתוב מעט מילים.
      הספר היפה הזה ראוי לביקורת מפורטת יותר אם כי נכון שאפשר גם במילים ספורות להעביר את מה שרוצים ואני מקווה שהצלחתי בזה

      • דפנה שחורי-לריקי

        המגמה של ביקורות קצרות(עד חמש מאות מילה) רווחת כמובן בכל העיתונים ולאו דווקא ב"טיים אאוט"

        וזה רק חלק מפשיטת הרגל של הביקורת
        וממצבה העגום

        • ידועה מיטת הסדום הזו , אך עדיף על לא כלום
          מכל מקום, כתיבתך בהחלט פותחת צהר נאה וברור לספר

  2. הכתבה שלך מעניינת, אבל הספר מפרך קצת יותר מדי כאילו הסופרת מנסה לעשות הוקוס-פוקוס שבו במקום להוציא נגיד שפנים היא מוכרחה להוציא זיקוקים וזה לא תמיד מצליח, מה לעשות…

  3. גם אני חשבתי כהה.

    מצרפת את הרשימה שלי על הספר

    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=23&itemID=8398#post8398

    • דפנה שחורי-ליעל ישראל

      מעניין יעל, פתחת ברשימה שלך נושאים שאני רק נגעתי בהם
      גם ההשוואה לרונית מטלון ובכלל, אוהבת מאד את הכתיבה שלך שתמיד בגובה העיניים ולא משנה על מה את כותבת

  4. המממ.. מעורר תיאבון.

  5. ספר משעמם ומנופח מרוב חשיבות עצמית. נדמה שכל רגע הוא יתפוצץ לכותבת בפנים. מין אגו טריפ כזה. קראתי בגלל המלצה מלאת סופרלטיבים של איזה מבקר, ואין לי אלא לומר שמדובר בכותבת עם הפרעת אישיות קשה.

  6. אחת הסקירות המעניינות שראיתי על הספר.
    ברשותך הוא הוסף לאתר
    http://bookout.co.il/ספרים/אש-בבית

  7. אריאל שפיר

    אופס. לא ידעתי שמדובר באתר (מקלחת) של בנות…

    הספר קשה לקריאה. ההתקדמות בו איטית אך מענגת. צלילה לא פשוטה לרבדי הנפש העמוקים ביותר של מספר דמויות צעירות ובראשן גיבורת הספר. החיים כשחמט בין מוחות ולבבות של צעירים מהדור החדש שצמח בארץ היפה הזו. החשיבה הממלכתית, בחברתית, הסולידרית נדחקת הצידה. הצעירים הללו פועלים וחושבים לאורם של יצרים, אינטרסים, התחשבנויות במישור האישי בלבד. אין בכך רק שלילה. עדיין, החשיבה שלהם פשוטה, תמציצית ותכליתית יותר מזו שלנו, דור המדינה. חוויה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי