עזבתי בדיוק בזמן
עזבתי בדיוק בזמן
לפני שהחל הרצח
דוד החליט לנסר בה
ודניאל לא סרב
הם חזרו והלמו בה
כמו הקצבים בסופרמרקט
שולפים דג מתוך בריכה צפופה
ושמים על משטח
הקצב מכה בראשו
עד למותו
כך קרה בלילה ההוא
אחרי המסיבה
דוד היה שיכור
גולדפיש שכבה חסרת אונים
עירומה
ומשה היכה ברקתה עד שדיממה
דם כתום נשפך לאורך המרצפת
גלי שיטפון היכו בחלון
הם נעלו את הדלת
מכאן אף אחד לא יצא חי
עמדו עירומים
עם אלות של משוגעים
עכשיו אחרי שמתה
אפשר לספר איך כל זה קרה
דוד דג אותה בחכתו
ולקח אותה למסיבה
שם היא שכבה בלי תחתונים
מסוממת וחלשה
הם היכו אותה למוות
באלות של משוגעים
לפנות בוקר
יצאו כולם ביחד
דרך הרחובות האפורים אל הים
וגולדפיש על גבם
הם זרקו אותה למים
זהו זה
מישהו לחש
כשחזרו הביתה רטובים
דוד ליטף לדניאל את התחתונים
משה התפלל שהכל כבר יגמר
והם יוכלו לשכב במיטה זה לצד זה ולשכוח
צורה של סנפיר עם זנב
השיר פורסם בגיליון 'שבו' 14
חזק ומזעזע. וקיבלתי צמרמורת בכל הגוף.
יעל תודה מחר אפרסם וריאציית המשך לשיר הזה
אוהבת שאת איך שכתבת
תאור מדוייק של רצח קבוצתי
מיהי גולדפיש?
אישה? דג?
מירי
גולדפיש היא בת דמותי וגם מושא של קנאה וגם דגה אומללה אפורה
אפרסם בהמשך עוד מקבוצת שירי גולדפיש
והמקור להשראה הוא הסוד שלי
הרגת אותי. אבל ממש.
oh my god זה מזעזע. כתיבה חזקה שמאוד הפעילה לי את הדמיון. ממש הרצית סרט רע בראש. אז אני מניחה שהעברת את המסר…