גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

יאיר הורביץ

 


התפרסם היום ב"טיים אאוט"

הקובץ המלא של שירי יאיר הורביץ, שרואה אור 20 שנה לאחר מותו, מעורר לחיים כמה מהשורות היפות ביותר שנכתבו בעברית // דפנה שחורי

 

אי שם בגיל שמונה טמון שורש מוטיב המוות שעובר בשיריו של הורביץ כחוט אפל השוזר צל עם אור, בור עם רקיעים, עפר עם אוויר

 

תייר אירי בעיר לבנטינית. יאיר הורביץ, מתוך עטיפת הספר 

 

*****

 

"הנה יאיר הורביץ", אמרה לי אחותי בצהרי יום אביבי בשנת 1988, כשהסתובבנו, כדרכנו באותם ימים רחוקים, ברחובות העיר, שתי משוררות צעירות ותועות. הוא ישב אז בקפה בתיה לבדו. עמדנו נרגשות מעברה השני של המדרכה והתבוננו בו דקות ארוכות, מתלבטות אם להתקרב ולהציג את עצמנו. הוא השיב מבט כמבעד לענן אור כתום שאפף את דמותו המגושמת: תפרחות צדדיות של שיער ג"ינג"י, עיניים תכולות חזקות, גוף רחב. נראה כמו תייר אירי שנקלע באקראי לעיר לבנטינית יוקדת שמש. מסתבר שהיה אז חולה מאוד. כמה חודשים אחר כך, ב_26 ביולי, נפטר בבלגיה בהמתינו להשתלת לב והוא בן 47 בלבד.

עם היעלמותו הפתאומית של יאיר הורביץ, נקטעה גם הנביעה השירית המופלאה שלו. הוא פרסם במהלך חייו 17 ספרים ומאות שירים. הוא כתב כמה מהשורות הנפלאות היותר שנכתבו בעברית, אשר נותרו חקוקים לעד בקיר הזכרונות הפואטי שלי:

"שקט שקט הערב עובר בעץ ובלב".

"יום טוב חפר ונשא דליים מלאי עפר".

"וחושך ייכס ואור שושנים הולך עד בוקר".

 

***  צופן הורביץ

 

בהסתמך על הקלישאה כי הזמן הוא השופט האמין והאובייקטיבי ביותר על מנת לבחון ערכן של יצירות, נראה כי 20 השנים שחלפו מאז מותו של הורביץ הן פרק זמן מספיק כדי לבחון אם יצירתו שרדה במבחן הזמן. עיון מעמיק ב"כל השירים", קובץ עב כרס שהופיע בימים אלה בעריכתו של פרופ" מנחם פרי, מראה כי יצירתו הרבגונית של הורביץ לא רק שנלחמה באומץ בשיניו השוחקות של הזמן אלא אף הולכת ומשביחה עם השנים.

יש טענה מוצדקת שהורביץ, למרות היותו משורר מרכזי בשדה השירה, נשכח איכשהו מלב הקוראים. אך דווקא בשנתיים האחרונות מורגש איזה רנסנס הורביצי באוויר. כך, למשל, הופיע לא מכבר "ציפור בודד על גג" (מאת ד"ר טלי ארגוב, הוצאת כרמל 2007), ספר עיוני ראשון שעוסק בשירת הורביץ, ובנוסף מורגשת התעניינות של ממש בערבי ספרות וסביב שולחנות אופנתיים של עורכי ספרות בשירתו של הורביץ.

אפשר בהחלט לומר שהורביץ היה משורר למשוררים. לשונו הגבוהה והנשגבת והשימוש בכאוס ובתחביר מקוטע ("אני רק סהלי פה לבד, / לבד על הגדה פריחה / נסגרת בעודה איבה, מאוד", מתוך "סליון, הוצ" "עכשיו" 1966) מציבים אתגר של ממש גם למי שמורגל בקריאת שירה מודרנית. עצם היותה של שירת הורביץ כה מוזיקלית ורבת דימויים, תוך שהיא משלבת שפת דיבור עם שפת מקרא וקבלה, מקשה על הקורא להגיע למפתח יצירתו, לפצח את צפניה, את המילון הייחודי שלה.

אך ממרחק הזמן נראה שהבחירה המודעת של הורביץ בלשון סמי_קבלית בעלת שורשים השואבים השראה מהמקורות ("ואני לאסוני ואסוני לששוני", "נרקיסים למלכות מדמנה", "ואני על ההרים ציפור נושקת לאחריתי") דווקא הצילה את שירתו ממלתעות ההתיישנות. בשל ההימנעות הכמעט מוחלטת מלשון דיבור שחייה קצרים, נקראת שירתו כעל זמנית וקלאסית. סיבה נוספת לפן הקלאסי והאוניברסלי של שירתו היא הימנעותו המוחלטת מלכתוב על העולם החיצוני. נושאים פוליטיים חברתיים נעדרו כמעט לגמרי משיריו, אשר כיווננו עצמם תמיד אל מדורים חגיגיים עליונים.

עם זאת, תמוהה בעיני העובדה שהקובץ המלא משולל כל אחרית דבר מקיפה, כפי שנהוג לראות ב"כל כתבי" של משוררים אחרים. פרופ" פרי מודה כי אכן התלבט בנושא אך לבסוף החליט שאחרית דבר רק תכניס את הספר למיטת סדום. לדעתו, שירת הורביץ אינה זקוקה לקביים. אבל יש עדיין תחושה שמשהו חסר. צריך לזכור ש"כל השירים" אינו מבחר, אלא ספר שפורש בפני הקורא את כל תהליכי ההתפתחות וההשתנות שעבר הורביץ לאורך השנים. הוא הושפע מקשת רחבה של משוררים (אלתרמן, זך, אצ"ג וביאליק) ואט אט פיתח קו עצמאי והטמיע את ההשפעות המבורכות הללו עמוק בשורשי שירתו עד כי נוצר מן תהליך מהופך כזה שבו פרצו השירים מתוכו, כעורקי לב חדשים, ורק אז חזרו אל מקורותיהם. בשל כך, היעדר אחרית דבר לספר כה מורכב היא מצערת, אך טעות שניתנת כמובן לתיקון במהדורות הבאות.

 

***   פסיפס לירי מרובב מוות

 

הורביץ נמנה על דור "שנות השישים" שבא אחרי "דור המדינה"(דוד אבידן, נתן זך, יהודה עמיחי ודליה רביקוביץ"). באותו דור צעיר בלט בעיקר משולש חדשני שהיה מורכב מיאיר הורביץ, יונה וולך ומאיר ויזלטיר. ייאמר לזכותו של פרופ" גבריאל מוקד, עורך כתב העת המיתולוגי "עכשיו", כי הוא זה שגילה את השלושה, הקדיש חוברת "עכשיו" לשיריהם, פרסם את ספריהם ובכך הציבם על המפה השירית של אותם ימים כממשיכי הדרך.

למשולש זה היה הרבה מן המשותף, גם במישור החוץ ספרותי. הורביץ, וולך ויזלטיר, שהיו חברים קרובים ביומיום, התייתמו מאב בגיל צעיר, דבר שהשפיע רבות על יצירתם. כך, מות אביו כשהיה רק בן שמונה היתה עבור הורביץ מכה קשה ביותר. בפואמה המפורסמת שלו, "תום ותהום וקיים", שעוסקת במות אביו ובאובדן תום הילדות, הוא כותב: "על אבא אור מצבה. / על ילד יתד. / ילד אני אומר ואני אומר בן שמונה. // אבא מת ילד / מה שחי מת. / אלוהים מרחף על פני תהום הוא רוח מת""

נראה כי אי שם בגיל שמונה טמון שורש מוטיב המוות שעובר בשיריו של הורביץ כחוט אפל השוזר צל עם אור, בור עם רקיעים, עפר עם אוויר. רוקם הכל למן פסיפס לירי מרובב מוות. גם בשנות בחרותו לא פסק הורביץ מלפחד מן המוות בשל מחלת הלב. הוא קיים עמו דיאלוג רציף, הילך איתו יד ביד ולעיתים אף נוצר הרושם שהוא כרוך אחריו, מכושף ממנו. כך למשל, בספרו השזור רסיסי קסם "שירים ללואיס" (הוצ" עכשיו 1964), כאשר הוא הולך יד ביד עם אהובתו בשדרות של שמש, הוא לא משתלט על ה"דחף" להראות לה את ""ארץ הצל" / אראה ללואיס ילדת חלום / את ארץ הצל" / בשעת ההתבהרות".

ישנם עוד שירים רבים הטובלים בשעות בהירות שכאלו, אולם הנהייה אחר חשכת המוות היתה בלתי נמנעת עבור הורביץ. יתרה מכך, אם נדמה את שירתו לאספקלריה, תשתקף בבואתה כנסיכה מקראית, מסתורית, יפהפייה. אם נפשיט אותה ממחלצותיה, מתחרותיה ומקישוטיה, ייוותר גופה "מוכתם" באחרית הנוראה, במחשכי העפר. חולייה ועוד חולייה במסע אל התחנה האחרונה.

לקוראים שיטיילו על אדמת שירתו מצפה הליכה במסלולי אפלה שבירה, צעידה חרישית בין מצבות, פסיעה מהוססת במחוזות של צל עד לפי התהום. בשורות החותמות את "כל השירים" טמונה תמצית ההוויה ההורביצית כולה: "אולי כל החצוב מתוכנו / אינו אלא שיחה בין החיים למתים, / קולות הנאספים לאוקיינוס הדממה / המחזיר אלינו בגליו שירים וקינות".

 

"כל השירים", יאיר הורביץ, הספרייה החדשה / ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד, 438 עמ"

 

 

 

 

 

 

18 תגובות

  1. חגית גרוסמן

    דפנה, הביקורת מקיפה ומעמיקה. הייתי בערב מחווה שיזם והנחה למענו פיצ" ואכן דברים שכתבת בכתבה עלו כעדות לאישיותו המורכבת של יאיר מפי חבר
    ילדותו יהורם בן מאיר (פיצ"י).

  2. דפנה, תודה על הרשימה, אהבתי את האיפיונים והאבחנות. אישית גיליתי את שירתו של הורביץ רק עכשיו, עם יציאת "כל השירים", וזו תגלית מרגשת. בנוגע לתחושתך שראוי ללוות את הספר במאמר מקיף: באתר הספריה החדשה התפרסמו עם צאת הספר שתי רשימות על שירתו של הורביץ. האחת – רשימה של טל ניצן עם קריאה בשני שירים של הורביץ, הנה כאן:
    http://www.newlibrary.co.il/HTMLs/article.aspx?C2004=14421&BSS53=13176
    השנייה – רשימה אישית של מנחם פרי, עורך הספר וחבר קרוב של הורביץ, שמספרת על הקשר בין שירתו לחייו.
    http://www.newlibrary.co.il/HTMLs/article.aspx?C2004=14438&BSS53=13176
    קריאת הרשימות הללו מספקת מפתח מצוין בעיני לשיריו של הורביץ.

    • דפנה שחורי

      תמר

      נכון שהרשימות הללו הן מפתח להבנה, אך בכל זאת חשוב לדעתי שתצורף אחרית דבר לספר -הרי לא כל אחד קורא קריאה מסועפת.

      לטעמי זה ממש חסר

      • דפנה, האינטרנט שינה את הציפיות שלי מספרים. כשיש מדיה שהנגישות אליה גבוהה פי-כמה מאשר לספרים, הספר לא אמור עוד לשאת לבדו במלוא האחריות. לרשימות האינטרנטיות הללו נכנסים הרבה יותר אנשים מאלה שיקנו את ספרו של הורביץ, ובעיני זה כיום המקום הטבעי לפרסם אותן. האינטרנט גם מאפשר לפרסם רשימות רבות ומגוונות ולא לקבע את הקריאה תחת מבט סמכותי אחד. הוא מאפשר לקוראים להגיב, לשאול ולהתווכח. נדמה לי שסוקרטס, שהעדיף את הדיבור על הכתיבה המקבעת ונטולת הדיאלוג, היה מאמץ אותו בשמחה. ככלל, אינני אוהבת ספרי שירה בעלי אופי אקדמי מדי, עם פרשנות מלווה. על אחת כמה וכמה בכרך רב-עמודים ממילא.

        • דפנה שחורי-לתמר

          תמר ודאי שאת צודקת לגבי האינטרנט אבל בכל זאת נראה לי הספר חגיגי כל כך אבל כמו כלה ללא שושבינות-כך בלי אחרית דבר שמוסיפה הדר וכל מה שנלווה
          שמרנות גוטנברגית ?אולי

  3. הקישור לאתר הספריה החדשה לא נקלט בתגובה הקודמת שלי, מקווה שעכשיו זה יעבוד.

  4. דפנה, תודה.
    השכלתי והחכמתי.

  5. גלדמן מוטי

    רשימה טובה.

  6. תמי כץ לוריא

    דפנה,
    מעניין, קצר וקולע.

  7. וויצמן לזר

    הווידוי הזה שלך שאת ואחותך ראיתן בהערצה את הורורביץ אינו מוסיף דבר וחצי דבר לך ולאחותך וזה שחסית בצילו של משורר שגדול ממך בעשרים דרגות ושהפך אותך למזכירה שלו גם לא מוסיף לרזומה שלך וזה שאת היום מראיינת באובססיה משוררים גם לא מוסיף שהרי גם את לא מאמינה שאם את ואחותך תעברו ברחוב דיזנגוף איש לא יעצור ויאמור הנה האחיות אבל אולי גם זו דרך להצליח בעולם השירה משוררות בננה בלוגס נא להעתיק וללמוד

השאר תגובה ל אסתי ג.חיים ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי