*
כשנעשה ילד
אם נעשה אי פעם ילד
הוא יראה כמו אותו תינוק ורוד ועגול
שהציץ בי מכרזת ענק בקניון
אצמיד לליבי מוצץ שחור
ואלך קודחת נפוחת בטן
ברחבי העיר
לחפש פיז"מה רכה בשבילו
רכה כמו פרוות ארנב
אפסוק בהחלטיות למוכרת היפה
היא תמולל באצבעות חלקות בד תכלכל
כזה תשאל ופיה כממתיק סוד
לא כזה
רק שחור
אפסוק בקול
על קולבים זעירים
היו תלויים תכולים וצהובים
כרגלי אפרוחים שעירים
אני רוצה גם עגלה גבוהה
גלגליה עגולים כמצילתיים זהובים
לתוכה אכניס את הנשמה שלנו
נלך על קו המים בערב שישי
מגלגלים את המצילתיים על החול הקריר
אם התינוק יצעק נשים עליו בד שחור
כמו שכיסינו את כלוב הציפורים כשהיינו צעירים
לך היו תלתלים כהים ועיני תכלת
לא הצעת לי נישואין על חוף הים באותה שנה רחוקה
ולכן עכשיו אנחנו מדברים דברי הבל
על תינוקות בעריסה על בדי משי וטיולים בשקיעה
מתוך: "שבו" 14
"אני רוצה גם עגלה גבוהה
גלגליה עגולים כמצילתיים זהובים
לתוכה אכניס את הנשמה שלנו"
זה הרגע שריגש אותי בשיר, אך הבד השחור זעזע אותי. אני מבינה שזה בעצם דימוי לאבל על היחסים שתמו. נכון?
כן גם
אבל גם על היחסים שהוחמצו או שאף פעם לא מומשו
כי בעצם אין תינוק וגם אין תוכי
געגועים געגועים ושירים יפים. לפעמים אהובינו קרובים קרובים.
קרובים? עד כמה קרובים?
ניראה שאת יודעת מה בדיוק לעשות, אם…
ניראה לי שאת רצית להפחיד אותי, אבל את משעשעת, גם אם הייתי צריכה לכתוב הומור שחור על אמאות, לא היה יוצא לי כל כך מבריק.
להתראות טובה
הי טובה
לא רציתי להפחיד
ככה יצא
כל השיר עצמו הוא"אם" הוא החמצה
השיר הזה מזכיר לי קצת את דולי סיטי של קסטל בלום, רק בגלל היחס המפחיד של האימהות. אבל בריתמוס שלו ובעוביו ובכאבו צפות מחשבותיי אל אן סקסטון.
אולי מה שמטריד זה שכתבת: נשים עליו בד שחור. הפועל נשים עליו אינו מפורט לגמרי ולכן מותיר מרחב למחשבות מטרידות על חנק.
אולי המוצלח ביותר ברצף השירים השחורים.מן החור השחור עוד ייוולד שיר צחור.
איזה מקסים!
כבר לא קרובים. את ההבטחות הם שומרים בקנאות.גם אם בעיר יתהלכו, לא ישמעו צעדיהם, לא יתגלו פניהם.