דפים משורר

וְהָיִיתִי מְאֻשָּׁר וּמְפֻחָד, שֶׁגַּם בַּמְּקוֹרוֹת נֶאֱמַר: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד". וַהֲלֹא רָאִינוּ אֶת הַנּוֹלָד, שָׁעָה שֶׁשָּׁבוּ גַּלֵּי הַקּוֹל מֵרַחֲמֵךְ וְהָפְכוּ לְאוֹר, וְרָאִינוּ אֶת פְּעִימָתוֹ הָעֲדִינָה שֶׁל הַלֵּב. וַאֲפִלּוּ רֶגֶל, יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת, קְטַנָּה כְּשֶׁל צִפּוֹר, שֶׁרָטְטָה לְרֶגַע וְנֶעֶלְמָה בַּצֵּל. וְזוֹ הֲרֵי נְבוּאָה בְּהִתְגַּלְּמוּתָהּ, זוֹ אִשָּׁה וּבְתוֹכָהּ, בְּדוּמִיָּה כִּמְעַט גְּמוּרָה, נִרְקָמִים חַיִּים. וְהָיִיתִי מְאֻשָּׁר וְהָיִיתִי מְפֻחָד, מֵהָרַךְ, מֵהַנִּסְתָּר, מֵהַנּוֹלָד.       ...

ט.ס אליוט קורא את שיר האהבה של ג. אלפרד פרופרוק על גבי לופ של פורטיסהד: http://www.youtube.com/watch?v=eXsItbsr4o0

נִשְׁמַט אָבִי. אָבִי נִשְׁמַט. מֵהָעוֹלָם הַזֶּה אֶל הָעוֹלָם הַבָּא. מִיְּלָדָיו, מִמֶּנִּי בְּנוֹ, נִשְׁמַט וּכְבָר אֵינוֹ, וּכְבָר יָדוֹ קָרָה וְאֵין מִלִּים מוּל הַמִּטָּה הַמִּתְרוֹקֶנֶת לְאִטָּהּ.  

הַלֹּא יִתָּכֵן מְאוֹד שֶׁאֵין חַיִּים אֶלָּא עַל פְּנֵי הַכּוֹכָב שֶׁלָּנוּ וְאֵין מְדַבְּרִים בַּכּוֹכָב שֶׁלָּנוּ אֶלָּא בְּנֵי הָאָדָם, וְעִבְרִית אֵינָהּ אֶלָּא שְׂפָתוֹ שֶׁל עַם אֶחָד קָטָן. וְאֶת הַמִּלָּה אֲהוּבָתִי רַק אֲנִי עַכְשָׁו לוֹחֵשׁ אֶל אֹזֶן אַחַת בָּעוֹלָם.  

אורפיאוס אֵינוֹ מְנַגֵּן. הוּא כְּבָר מַכִּיר אֶת הַפִּקְפּוּק, אֶת הַמַּבָּט לְאָחוֹר.   הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ, גַּם אִם יַפְלִיא לְנַגֵּן, הָעוֹלָם מְדֻיָּק מִמֶּנּוּ.   מַה שֶׁנִּלְקַח יָשׁוּב וְיִלָּקַח.  

שׁוּב אֲנִי נִקְרָע כְּמוֹ מַעֲטָפָה, וּבְקֹצֶר רוּחַ נִשְׁלָפוֹת מִתּוֹכִי הַמִּלִּים   וַאֲנִי מֻשְׁלָךְ אַרְצָה   רֵיק וּמְקֻמָּט.  

קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁגַּם אִלּוּ הָיִיתָ חַי לֹא הָיִיתָ לְיָדִי, בִּשְׁעַת הַבֹּקֶר הַקָּרָה הַזֹּאת, אֶלָּא עָמֵל תַּחַת שֶׁלֶג הַנְּסֹרֶת בַּנַּגָּרִיָּה הַקְטָנָה.   קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הָיִיתִי מִתְקַשֵּׁר לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמְךָ וְדָבָר לֹא הָיָה דּוֹחֵק בָּנוּ לְהִפָּגֵשׁ פִּתְאוֹם בְּאֶמְצַע יוֹם הָעֲבוֹדָה   לִפְנֵי שֶׁיְּנַסֵּר הַזְּמַן אֶת הַחַיִּים לִשְׁנַיִם וּפַטִּישֵׁי הַגַּעְגּוּעַ יִדְפְּקוּ בְּלִבִּי מַסְמְרִים קַשִּׁים.          

      הָבָה נֵלֵךְ, אֵפוֹא, שְׁנֵינוּ יַחְדָּו כְּשֶׁהָעֶרֶב מִשְׂתָּרֵעַ אֶל מוּל שָׁמָיו כְּמוֹ חוֹלֶה מֻרְדָּם עַל שֻׁלְחָן הַנִּתּוּחִים. הָבָה נֵלֵךְ בַּסִמְטָאוֹת הַשׁוֹמֵמוֹת הָאֶלֶה הַהָפוגָה הַמְמַלְמֶלֶת מִמְלוֹנוֹת זוֹלִים בַּהֶם לֵילוֹת טְרוּפִים וּמִסְעָדוֹת נְסֹרֶת הַמַּגִּישׁוֹת צְדָפִים בַּסִּמְטָאוֹת הַמִּתְמַשְּׁכוֹת כְּמוֹ טִעוּן עִקֵּשׁ שֶׁמְּזִמָּה חוֹרֵשׁ לְהוֹלִיךְ אֶל הַשְּׁאֵלָה הַמּוֹחֶצֶת: הוֹ, אַל תִּשְׁאֲלִי ,"בָּמֶה זֶה אָמוּר?" הָבָה נֵלֵךְ וְנַעֲרֹךְ בִּקּוּר.   בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַנָּשִׁים ...

עַתָּה גְּבִירוֹתַי, עַתָּה רַבּוֹתַי, עַתָּה יְלָדִים יְלָדוֹת, עַתָּה יַעֲלֶה וְיָבוֹא, גְּדוֹל הַקּוֹסְמִים עֱלִי אֲדָמוֹת, הַמַּעֲלִים בְּלִי רַחֲמִים, הָעוֹשֶׂה מְשָׁרְתָיו רוּחוֹת.   קַבְּלוּ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, קַבְּלוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה, קַבְּלוּ בְּלֵית בְּרֵרָה, אֶת הָאֶחָד, אֶת הַיָּחִיד, אֶת הַגּוֹזֵר לַחֲתִיכוֹת בְּלִי לְהַרְכִּיב בַּחֲזָרָה. מִיָּד כָּל הַצּוֹפִים כֻּלָּם יְקַבְּלוּ תְּמוּרָה. עוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה.      

  בשורה   שְׁנֵי תְּרָנִים אֲדַמְדַּמִּים הוֹפִיעוּ בַּחַלּוֹן וּכְבָר אֲנִי כּוֹתֵב לְךָ. אוּלַי כְּדֵי לִנְצֹר אֶת הָרֶגַע שֶׁאַתְּ מִטַּלְטֶלֶת עֲדַיִן בֵּין גְּדוֹת הַיֵּשׁ לִגְדוֹת הָאַיִן, שֶׁכָּל רוּחַ קַלָּה יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ עַל פָּנֶיךָ, כְּאִלּוּ אֵינֵךְ. וּכְלָל אֵין לָךְ גּוּף, וְנִסְתָּרוֹת דְּרָכֶיךָ, אֲבָל אוּלַי אֵי שָׁם כְּבָר גּוֹזְרִים לְךָ נְשָׁמָה בְּמִדּוֹתֶיךָ.     בשורה (2)   בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מֵחֵיפָה הִתְפַּתֵּל הַכְּבִישׁ ...