תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת

      בבהייה בחלונות הבניין ממול, פתאום נזכרה ביחסים שהיו לה עם מרצה צעיר במחלקה שלמדה בה כשהייתה סטודנטית. הוא היה בעל גוף מוצק ונמוך, מלא בביטחון יהיר. מילותיו היו מורכבות מידי לפענוח, היה זורק אותן בפתאומיות, או באגביות, או בתכנון מוקפד, מעולם לא ירדה לסוף דעתו. הם שכבו בל"ג בעומר אחד. היא רצתה אותו מאד, והוא, היא לא ...

אני חולה על תל אביב בלילה. יש לי מסלול כזה שאני תמיד הולך בו. סתם, בלי מטרה. אני מתחיל מהפיצוציה שפתוחה כל הלילה, יורד לאיפה שהפלאפל והשווארמות ואז פונה לרחוב של הבובות. הבובות זה קטע. בובות של חלונות ראווה, בלי בגדים, אשכרה אפשר לראות את כל מה שהולך מתחת. אני מת על הרחוב הזה. על ההתחלה יש שתי בובות שתלויות ...

  החופש הגדול והארוך הגיע ואיתו מחנה הקיץ של "הצופים". מסתתר בתוך הרי ירושלים, בין העצים הגבוהים והשבילים שמלאים במחטים שנשרו מהשמיים. פה זה סוג של מיידנק. ממש כמו בתוכנית הטלוויזיה שהייתה ביום השואה, עם המשרפות, מסילות הרכבת וערימות של משקפיים ומגפיים. ביום הראשון עברתי בין הבנות בקבוצה שלי למצוא בת זוג למחנה, אבל לא נשארה אף אחת פנויה, חוץ ...

גיתאי טרק את הדלת בכוח "שימרית! שימרית!" יצאתי מהמקלחת וראיתי אותו נכנס לחדר עם החולצה הלבנה, שאתמול בלילה הורדתי מהחבל, מלאה באדום של דם.  "תשפשפי את זה" הוא הראה לי את הידיים שלו. הפרצוף שלו היה אדום כמו החולצה ואני ראיתי איך הווריד שלו בצוואר מתנפח ודופק כמו משוגע, "תשפשפי אמרתי!" הוא הוריד ממנו את החולצה ונתן לי את הידיים ...

נקש ישב ליד יוני והעביר לו סיגריה לשכטה. "איריס נראתה היום טוב, לא?" יוני אמר וזרק אבן לגדר בית הספר. "כן, יש לה אחלה תחת." "אתה עדיין עם דניאלה?" "כן, אני חושב שכן." הוא לקח מיוני חזרה את הסיגריה, הוא אף פעם לא קונה, הקמצן. עובד על עצמו שהוא לא באמת מעשן ובינתיים סוחט את כולנו, נקש חשב. "תגיד, זה ...

    הוא מגיע אל הדירה שלה, מתיישב על הספה ומסתכל מסביב. המבט נעצר בתמונה של דגה מעל הפסנתר, אישה עם כובע גבוה, בכתפיים שמוטות, בוהה באוויר מעל כוס יין. לידה גבר מזוקן מסתכל הצידה ומעשן מקטרת. הוא מוריד את המבט לפסנתר השחור "כמה זמן את מנגנת?" "מאז שאני בת שבע." "ווויי" שורק שריקת התפעלות. "קונצרטים וכאלה?" "עד לפני שנתיים ...

המילה ניופארם מעבירה בי צמרמורות של קור ופלורסנט. לפעמים אני ממש יכולה להרגיש על קצה הנחיריים את הריח ההוא , של הבושם של המבוגרת שעומדת קפואה ליד המדפים של האבקות. מבחר מופלא אלפי צבעים מסודרים שורות שורות . כל כך נקי , שהלב מתרוקן וצורב את החזה.  

   כמו ילד קטן הוא בכה לי. אי אפשר לסמוך על גבר שבוכה, זה מעורר רחמים. היא ישבה על הספה בסלון בלי תזוזה, נאנחת. לאן נעלמו הגברים האמיתיים? היא סרקה את הבית בעייפות, מתבוננת בבלאגן שנשאר מהלילה בחדר השינה. שמיכה על הרצפה ובקבוקים מגולגלים ליד הדלת, מטפטפים ריח חמוץ וחריף. גם לסלון לא חסר איזה ניגוב, היא הבחינה במאפרה הפוכה על ...