סדר-יום משורר וסופר
***
קצת לאט מדי ,הדברים באים
לכדי השלמה. אני הולך בחצר בייתי.
הרצפות הצמיחו עשב.זמן רב לא הייתי כאן.
לא כך, לא לאורך זמן. בין החריצים
שערות ארוכות של ירוק מעוטרות בפרחים קטנים.
אני עובר על המרצפות, אחת כן , אחת
לא. את רחוקה מדי. את ממש. איני כותב דבר
על נפשך. נדמה לי פתאום שכלל איני מכיר אותה.
ואת , הלוואי וידעתי, יש שברים היכולים להרכיב
תמונה. שברים אחרים. תמונה אחרת.
מקסים יאיר.
תודה סיגל.
יפה מאד השיר
תודה גיורא.
מאוד מרגש.
מאוד מרגש.
קראתי כמה דברים, מהחדש ששמת בבננות ואח"כ עוד וכאן…והיה קשה להחליט אפה לשים "איזה יופי!". החלטתי כאן בגלל שתי השורות האחרונות.
תודה על ה"איזה יופי!", משמח