מתוך המחזור הרהורים על מוות וגאולה-פתיחה.

 

"מגמתו של חיבור זה הוא,אפוא,להגדיר את הבעיה הגדולה הניצבת בפני איש אמונה בן זמננו.

ודאי, כפי שעמדתי על כך,בהגדירנו את הבעיה אין אנו מצפים למצוא את פתרונה,משום שהבעיה אינה ניתנת לפתרון.ואף על פי כן עצם מעשה ההגדרה יש בה משום מחווה של הכרה אשר, כך מקווה אני ,תביא לידי הבנה ברורה יותר של עצמנו ושל התחייבותנו"-(הגרי"ד סולובייצ"יק, איש האמונה). 

                  

 

הרהורים במוות  וגאולה

 

לשלום רוזנברג

 

א

 

אדם הוגה במוות.

הוגה בזר.

 

ב

 

אדם הוגה במוות

כאילו הוא ירח:

אם יש חיים אם לאו.

ואינו מבין שמוות הוא נפש

שאיש לא ילך בה יותר מאחת.

 

ג

 

על משכבי בלילות הגיתי במוות .

והרגשתי חנק.טשטוש.קוצר נשימה.

כמו לנגוח בקיר. לנגוח בקיר.

 

 

 

 

ד

 

ראיתי את המוות כמו אל

ולא הבנתי שאין דבר בינו ובינו:

הוא בדעתנו בלבד.והוא קיים.

 

ה

 

ביום כיפור האחרון בכיתי.

נפרץ בי סכר תבונה.

יכולתי אז לדעת דבר מה אודות המוות.

 

ו

 

כשיכולתי לדעת לא רציתי.

מוטב לא לדעת.

(אמרה לי)

 

ז

 

הנשמה-אישה.

תובעת ממני.בשקט קשה.

היא כלואה בי והיא אוחזת אותי.

(7 פרגמנטים מתוך 50)