סדר-יום משורר וסופר
מרפסת
עמדתי להתבונן על גגות הבתים.
הרגליים למדו על פחד מגובה והידיים
הרטיבו את המעקה.מימין נראה הים:
דק.כמעט שברירי.מושיט ידיו אל החוף
כמו איש אל אישה.אחר כך התיישבתי על כיסא
ופחדתי שמשהו יעוף ויתרסק.שהמרפסת תנתק מהקיר.
אחר כך חשבתי שאם הייתי גנב הייתי מנסה לעבור ממרפסת למרפסת
והבנתי שאין בי אומץ להיות גנב.אי אז נכנסתי פנימה.
ישבתי על המיטה וחלצתי נעליים.הרגלים עוד רעדו,
כפות הידיים התייבשו מאוויר המזגן.
נשענתי לאחור ועצמתי עיניים.
כשהתעוררתי היה חושך.
יפה.
מעוררת הזדהות התחושה הזו שבמרפסת והשינה בחדר.
תודה עדי.
יאיר, נעים להכיר. אהבתי את השיר. יכולתי להרגיש את הרעד ברגליים.
איריס,נעים גם כן. תודה
יאיר,
יפה בעיני. גם איך שהים שלח ידיים אל החוף. ולהתעורר בחושך. אהבתי את המרפסת הזאת שמזכירה לי ילדות. תודה.
נ.ב. בתערוכה שהתקיימה במוזיאון פתח תקווה – "הבתים שבבית גרים בדירות" – העבודה של אחת האמניות (יפעת לייסט) היתה על מרפסת – צילומים של מרפסות, כמו פעם. אתה יכול לחפש באינטרנט.
תודה מירה.
זה מאד יפה
תודה שירה.
היי יאיר
כשהתעוררתי היה חושך… קודם גם היה חושך היה אי ודאות, עכשיו זה מוחשי
להתראות טובה
תודה טובה.