מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע

במסגרת מסורת ההקדשות, מוקדש ליעל, ללי ולאליענה. זה לא שהייתי צריך עוד בלוג. הבלוג שלי בישרא הספיק. וזה לא שרציתי להיות אליטיסטי – בזמנו ניהלתי דיאלוג על הצטרפות ל"רשימות" ובאיזשהו שלב נמאס לי וויתרתי. אז למה? שתי סיבות. הראשונה היתה משהו שגם יעל וגם לי אמרו – שהבלוגייה הזו היא בין השאר מקום לסופרים, משוררים ואמנים בכלל. כבר כשהצטרפתי היו ...

בימים האחרונים אני קצת עמוס וגם קצת עייף, כך שמפלס ההשתתפות שלי בדיונים בבלוגייה ירד. מאותה סיבה אני דוחה שוב כתיבה של פוסט פילוסופי-הסברי שיש לי כבר כמה זמן בראש ובמקומו מעלה שיר.  ובכל זאת יש לזה קשר לסוגיות המגדר שעלו כאן לאחרונה. אמנם העליתי כבר בעבר שיר שדיבר על הניסיון שלי להתמודד עם הדיכוטומיה גבר/אישה, וכאן יש עוד ניסיוו ...

לשירה ארד אמרתי שאבוא אתך ולא הראית לאן עשית לי משהו אבל לא כל הזמן את לא יכולה לתת לי ת"טעם ואז לחכות עד יעבור זעם זכרי שאני חייל מיומן זקוף לפקודתך אבל כפוף לשתיקתך   אז דברי כבר, דברי ותעשי מה שתעשי רק תעשי ואל תהססי   אני לא יכול עם השתיקה הזאת אני לא יכול עם השתיקה הזאת ...

בהקשר לדיונים שהיו כאן על בוטות ועל זעם נשי, הנה שיר (??) שכתבתי לפני כשנה. לא צריך לקחת אותו ברצינות, הוא בא ממקום מאוד קליל, אבל אני די נהנה ממנו. כוס אמק, היא אמרה, אני לא נחמדה ושברה עלי כוס של בירה. אבל אני בסך הכל רציתי – אני בסך הכל קיוויתי – להיות לא נחמד יחד אתה ולא להתנצל. ...

"כורדי" אינו שם הסיפור, אבל הוא שם חלופי, ששימש אותי להתייחסות לסיפור במהלך העבודה. אבל גם השם הנוכחי אינו סופי ואני ממש מתלבט בקשר אליו. וזה כל מה שאגיד על הסיפור הזה. תזכור שאנחנו זה היה יומיים אחרי שהכורדי שלי מת. בתשיעי במאי, אם נהיה מדוייקים, שזה גם יום הנישואין שלנו. רעות אמרה שאני שוכח מדי פעם שאנחנו נשואים, ואני ...

יעל ישראל כתבה על השאלה הנפוצה והמעצבנת לכותבי פרוזה, "האם זה באמת קרה לך?" ומתוך הדיון שהתפתח התחלתי לחשוב על תפקידה של המציאות בשירה. בניגוד לפרוזה, בשירה יש איזושהי אמונת יסוד שהתחושות המתוארות הם באמת תחושותיו של המשורר ולא של דמות פיקטיבית (צריך לסייג את זה: מדובר רק בשירה המודרנית ולא הקלאסית, וגם כאן יש מקרים שבהם המשורר בכוונה מבהיר ...

אני שומע קולות. לא קולות של מלאכים או של שדים, ובכלל לא קולות שמדברים. גם לא קולות רועמים או רועשים במיוחד, אלא סתם אתהקולות הרגילים שנשמעים בתוך הבית: טרטור המכוניות מבחוץ, המיית מאוורר המחשב, הוויש-וויש-וויש של המדיח והקולות שמשמיעים מדי פעם בחוץ הגשם והציפורים. וגם קולות אחרים, שאני לא בטוח מהם, אולי זה השכן מלמעלה, ציפור שלא זיהיתי, מטוסים חולפים. ...

במקום תגובה לעדה. ארוך אמנם, אבל יש פורנו בסוף. מבוא: לשיר פנימה או החוצה לפני כמה שנים הייתי מעריץ נלהב של הזמרת-יוצרת טורי איימוס. מה שמשך אותי, מעבר למילות השירים ולמוזיקה, היה דרך ההגשה שלה – באופן ישיר, ללא עכבות ומחיצות, תוך התנשפויות והתפתלויות על כיסא הפסנתר כדי להעביר את הצלילים והמלים. בכנות המשתפכת הזו, חשתי, היא באה ופשוט לוקחת ...

בעקבות הדיבורים עם אצל יעל ויקיר על ארוטיקה, מטה-ארוטיקה ואוטוארוטיקה, משהו שלא פורסם מעולם וגם בקושי נחשף עד כה. סרגיי ביד ימין היתה פיסת נייר טואלט מקומטת; יד שמאל נחה, רפויה, לרוחב הירך השעירה; וביניהם הזין הולך ומתרכך, קורס פנימה. על סרגיי נפלה שלווה עמוקה. מראשו האדמוני ועד כפות רגליו הנתונות בסנדלים פתוחים עברה בו צמרמורת ללא קור, זמזום חשמלי ...

היום יום ההולדת שלי, וזה כביכול זמן לפנק את עצמי, אלא שבלוג הוא מעצם הווייתו פינוק עצמי, מעין אוטו-גרפו-אירוטיקה (יעל כבר טענה שאין מספיק אירוטיקה עצמית בספרות העברית). אז מה עושים ביום ההולדת, בלי לגלוש למגלומניה? שוטטתי קצת בנבכי המחשב, בין קבצים שונים, והגעתי למסקנה שבמקום מגלומניה נגלוש לנוסטלגיה. אני לא יודע איך זה אצל כותבים אחרים, אבל לי יש ...