מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
אולי בעצם הייתי יכול
לקרוע את העיניים פתוחות פתוחות
לראות את העיר כולה
על ארנביה החומקים, נעריה לבושי הגרביונים, שמש יוני המסנוורת
להיות בה כולי
נסגר בחדרי הקטן.
סך את עיני בשמיכות.
מקמט את הגבות ואת המצח פנימה.
מחוג השניות משתחרר.
מעולם לא הנחתי לשמש לזרוח כרצונה.
לא רציתי להיות טיפש.
חתמתי הסכמים עם האינסוף
וכשבאתי לאסוף
נשמע צחוקו הרועם, מזכיר
שאני הייתי החותם.
העיר טורפת ואני רוצה להיטרף
העיר חושקת ואני רוצה להתחשק
אך היא מפורזת ואני חומה
שעריה פתוחים ואני איני בא
לא פורץ גבולותי מפחד תותחיה
לא קורע עיני מחמת מראותיה
אבל אולי, אולי, אולי בעצם הייתי יכול
ללמוד רפואה במקום מניעה
בנייה מחדש במקום יירוט מדויק
לצאת מתוך השמיכות,
מחוץ לחומות.
וואו, רונן!
איזה שיר נהדר
מרגש
מעורר הזדהות
ההשראה נשקה לעפעפיך…
מאד יפה
שיריך- הוא שירם של העומדים בצד ומשקיפים מבחוץ אל "מסיבת החיים". משהו מונע מהם להצטרף. אולי זה הפחד מאובדן שליטה ומה יגלו על עצמם אם יפרצו את הגבולות.