מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
הישארי עמי,
הישארי.
בקשה שמותרת רק
בתחילת החיים
ולקראת סופם.
אני שוכב לבד בחדר
ברכיי פקעות כאב
רגלי צינורות לפחדים
בבטני סערה.
הישארי.
מה שהיה מותר
הישארי עמי,
הישארי.
בקשה שמותרת רק
בתחילת החיים
ולקראת סופם.
אני שוכב לבד בחדר
ברכיי פקעות כאב
רגלי צינורות לפחדים
בבטני סערה.
הישארי.
זה מסוג השירים שקשה לדעת איך להתייחס אליהם בגלל תוכנם.
מאחר והדובר יודע לכתוב סימן הוא שהוא לא בתחילת חייו. מכאן שהנואשות היא של זה הנמצא לקראת סופם.
האם זו תחושה מטפורית המתארת את יסורי האיש שאהובתו עזבה אותו ולגביו המשמעות היא סוף החיים.
או שמא מדובר כאן במחלה פיזית.
אני נוטה (ומקווה) לשער שמתוארת פה תחושה רגשית של סוף החיים.
אנבתי את הפרשנות הלוגית, גם אם לא תמיד הלכה יד ביד עם כוונותיי. תודה גיורא.
השיר שלך מאזכר את שירו של ז'ק ברל -אל תעזבי אותי, והוא מלא עצמה בשירות ספורות.
אני שוכב לבד בחדר
ברכיי פקעות כאב
רגלי צינורות לפחדים
בבטני סערה.
הישארי, הישארי, השארי
הקשר מעניין – לא חשבתי עליו.
תודה אורה
(אציין במאמר מוסגר שיש הבדל דק בין 'אלת תעזבי' ל'הישארי')
הי רונן, אכן יש הבדל אפילו יותר מדק. דק. שירו של זאק ברל תורגם לעברית וניקרא הישארי אתי. והאמת היא שלי זה מפריע, כי יש הבדל יותר מסמנטי בין אל תעזבי אותי להישארי עמי.