מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
שנה טובה לכל קוראי הבלוג, ובהזדמנות זו (אולי כדי לקרר קצת את האווירה) שנכתב לאשתי כשהיא עוד היתה החברה החדשה שלי (כלומר מזמן).
סימנים
לאסנת
1.
אל תשאלי איך אני מרגיש.
("סונטת אור ירח" של בטהובן. החלק הראשון.)
את גוהרת לנשק את גופי. למשוך בשיער.
להוציא שורשים. לדקור את הפנים.
(הצלילים אינם מרפים.)
אני על מזרון. תחת שמיכה.
את בוהה. מתנשמת.
(אל תשאלי איך אני מרגיש.)
2.
אני יודע, תפסתי אותך לא מוכנה.
בחדר האמבטיה לוגמים תה-עם-ברנדי.
הרצפה קרה.
את גוהרת לנשק את גופי. למשוך בשיער.
להוציא שורשים.
(אין תחושה של דג"ה וו)
אור הירח סונט בנו.
על הרצפה מתגלגלת שמיכה
ללא צלילים.
אהבתי מאוד את שורות הסיום.
אגב, "דז"ה" וו, קצת היה מוזר לי ה"דג"ה".
צודקת. פתאום גם לי זה הפריע (וזה מראה שכתבתי את זה הרבה לפני שהתחלתח לתרגם/לתעתק למחייתי)
מקסים!