בננות - בלוגים / / יונתן (גרסה הפרוזה העממית-קונקרטית)
מה שהיה מותר
  • רונן אלטמן קידר

    רונן אלטמן קידר נולד בתל אביב ב-1972. הוא סיים תואר ראשון במתטיקה ובפיזיקה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. הרומן הראשון שלו, "פרפרי כאוס" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת שופרא, וספר השירים הראשון, "סימני נשיכה" הופיע בהוצאת הליקון בקיץ 2007. כמו-כן פרסם שירה ופרוזה בכתבי-עת רבים ובמספר אנתולוגיות, והיה מעורכי ערבי השירה ב'מרתף 10' בחיפה והמפיק בפועל של הפסטיבל הבינלאומי 'שער' לשירה, שנערך בתל-אביב-יפו. שיריו תורגמו לערבית, אנגלית ורוסית, וכמה מהם הולחנו ובוצעו בפסטיבל הבינלאומי "מוסיקה נשכחת" בגרליץ, גרמניה בשנת 2006. רונן אלטמן קידר הוא גם מיוזמי "הנונסלט - בשליגזין הוליסטי", עיתון נונסנס קצר-מועד שראה אור ב-1995; ממקימי צוות 'פעמון הזכוכית' של מופע הקולנוע של רוקי ודמות בולטת בקהילת 'רוקי' בישראל; חבר ותיק בקהילת 'עין הדג', שם כתב מספר ביקורות קולנוע מושחזות תחת השם 'נונין'; תורם ותיק לוויקיפדיה העברית; ובלוגר מתחיל. כמו-כן הופיע על במות שונות במסגרת פרוייקט תיאטרון-השירה "בני שחר ובנות לילית", היה ממקימי קבוצות המשוררים "קסת" ו"און" וכתב (יחד עם ענבר גלבוע) את סרט הסטודנטים "איפור" (Make-up) שזכה להצלחה בפסטיבלים שונים בארה"ב.

יונתן (גרסה הפרוזה העממית-קונקרטית)

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

אני רץ על גשר הירקון בתל-אביב

ומשה, דויד, רותי, חיים, קלמן, נעמי, אשר, ברוך, 'קוצים' אבוטבול, אח של אשר, רבקהל'ה ומאיר, ועוד שלושה ילדים שאני לא מכיר מהצד השני של השכונה,  אחרי

"יונתן,

יונתן", הם קוראים במקהילה, דויד קצת צועק אבל שומעים שלנעמי יש קול יפה,

"קצת דם".

רק קצת דם אדום סמיך עשיר בהמוגלובין לקינוח הדבש המתוק מצנצנות של ויטה

אני מסכים, בחתימה מקושקשת על נייר שהם מגישים, לחור של נעץ, בקוטר שלא יעלה של מילימטר אחד, מבוצע באורח סטרילי על ידי רבקהל'ה שיודעת איך לעשות כי אמא שלה אחות

אבל משה, דויד, רותי, נעמי, אח של אשר ושניים מהילדים מהצד השני של השכונה (אחד מהם מקורזל והשני נראה קופי של בן גוריון) רוצים,

והם משה, דויד, רותי, נעמי, ברוך, אח של אשר ושניים מהילדים מהצד השני של השכונה (אחד מהם מקורזל והשני נראה קופי של בן גוריון)

ואני יונתן בן-שמעון מרחוב הזית, גובה ממוצע, עיניים שחורות, שוער שני בקבוצת הילדים 'בני יוחאי נווה שרת'

משה, דויד ואח של אשר כורתים את ראשי העטור רעמת שער ג'ינג'י מתולתל בענף

גלדיולה, מטר ועשרה סנטימטרים אורכו, שמצאו יום קודם זרוק בכניסה של 34ג' ואוספים את ראשי הכרות, שכבר מדמם בקצב קבוע מקו החתך,

בשני ענפי גלדיולה נוספים, קצרים יותר, שמגישות להם הבנות (רותי ונעמי) בחיוך נבוך ואורזים

את ראשי המתגלגל על האספלט בחתיכה של נייר עטיפה אדום מרשרש, שאמא של ברוך זרקה אתמול לאשפה בגועל מהבונבוניירה שקיבלה מתנה מהשכנים הצרפוקאים, סנובים כולם,

"יונתן,

יונתן," רותי ונעמי ממלמלות ואז כל השאר חוזרים ואומרים אחריהן, כאילו היו החסידים בתפילה בבית הכנסת דובנוב

"באמת תסלח לנו, אבל באמת-באמת, כי זה לא שהתכוונו
לא תיארנו לעצמנו, גם בחלום בלילה במיטה אחרי שאמא משאירה לנו על המצח נשיקת לילה טוב, בזמן הזה לפני שנרדמים כשמשה חולם על נעמי ונעמי חולמת על דויד ודויד חולם על משה אבל רק 'קוצים' אבוטבול באמת עושה משהו על כל הפנטזיות האלה, גם אז לא תיארנו לעצמנו שאתה כזה."

(נכתב בהומור, ומקווה שגם ייקרא כך).

11 תגובות

  1. :)))))))
    גדול.
    שנה של שמחה, רונן.

  2. תַּלְמה פרויד

    התפרעת, אה רונן? מצחיק מאוד. אני מניחה שוולך מנוחתה עדן נהנית מן הגירסה העממית 🙂 או הגריסה :))))

    ושת%D

    • תַּלְמה פרויד

      הרשת משטה בי, רונן. מצטערת. קורה לי הרבה לאחרונה, כאן. לא יודעת למה.
      איחלתי לך בהמשך התגובה שנה טובה טובה. והרבה צחוק ושמחה.

  3. תַּלְמה פרויד

    התפרעת, אה, רונן? מניחה שוולך מנוחתה עדן נהנית מן הגירסה החתרנית. או הגריסה :))
    שתהיה לך שנה טובה טובה. עם הרבה צחוק ושמחה.

    (תגובה משוחזרת. ראשונה צללה כנראה. אם לא – מתנצלת).

  4. נקרא בהומור, וגם נותן פשר לשיר הנפלא והסתום של יונה וולך.

  5. מירי פליישר

    רונן יקר
    נכתב נכתב עכשיו זה של הקוראים צמאי הדם שלאחר הדבש….
    שיר האלמוות הזה איננו מרפה מרבים מאיתנו, מהדהד ומהדהד. לא רואה איפה ההומור פה, יש פה תאור מדוייק ומורחב של יונתן המשורר, הצלוב, הנבחר, להיות יחיד ומיוחד לתשומת לב, לנקמת הבינוניים,להערצת חסרי הכשרון,להקרבה עצמית.
    קטע נפלא!

    • מירי פליישר

      מפרשת את המשפט הראשון שלי:) שיצא לא ברור.
      מה שכתבתי הוא מה שכותבת קוראת צמאת דם מההמון. קוראת כרגע, יוצרת בפעם אחרת. והקוראים -אני – רואים דם לא מיץ. ולא שאני רוצה בזה להיפך, מבינה את מקומו של יונתן היחיד טוב מאוד, מנסיון.

  6. ממ.. קצת דם לקינוח הדבש!!

  7. היי רונן
    נכתב בהומור… תודה ל העזרה נגעת הבמחשבות ידועות, סבבת קצת את המחוגים שלי.
    נפלא,
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונן אלטמן קידר