Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
אני רץ על גשר הירקון בתל-אביב
ומשה, דויד, רותי, חיים, קלמן, נעמי, אשר, ברוך, 'קוצים' אבוטבול, אח של אשר, רבקהל'ה ומאיר, ועוד שלושה ילדים שאני לא מכיר מהצד השני של השכונה, אחרי
"יונתן,
יונתן", הם קוראים במקהילה, דויד קצת צועק אבל שומעים שלנעמי יש קול יפה,
"קצת דם".
רק קצת דם אדום סמיך עשיר בהמוגלובין לקינוח הדבש המתוק מצנצנות של ויטה
אני מסכים, בחתימה מקושקשת על נייר שהם מגישים, לחור של נעץ, בקוטר שלא יעלה של מילימטר אחד, מבוצע באורח סטרילי על ידי רבקהל'ה שיודעת איך לעשות כי אמא שלה אחות
אבל משה, דויד, רותי, נעמי, אח של אשר ושניים מהילדים מהצד השני של השכונה (אחד מהם מקורזל והשני נראה קופי של בן גוריון) רוצים,
והם משה, דויד, רותי, נעמי, ברוך, אח של אשר ושניים מהילדים מהצד השני של השכונה (אחד מהם מקורזל והשני נראה קופי של בן גוריון)
ואני יונתן בן-שמעון מרחוב הזית, גובה ממוצע, עיניים שחורות, שוער שני בקבוצת הילדים 'בני יוחאי נווה שרת'
משה, דויד ואח של אשר כורתים את ראשי העטור רעמת שער ג'ינג'י מתולתל בענף
גלדיולה, מטר ועשרה סנטימטרים אורכו, שמצאו יום קודם זרוק בכניסה של 34ג' ואוספים את ראשי הכרות, שכבר מדמם בקצב קבוע מקו החתך,
בשני ענפי גלדיולה נוספים, קצרים יותר, שמגישות להם הבנות (רותי ונעמי) בחיוך נבוך ואורזים
את ראשי המתגלגל על האספלט בחתיכה של נייר עטיפה אדום מרשרש, שאמא של ברוך זרקה אתמול לאשפה בגועל מהבונבוניירה שקיבלה מתנה מהשכנים הצרפוקאים, סנובים כולם,
"יונתן,
יונתן," רותי ונעמי ממלמלות ואז כל השאר חוזרים ואומרים אחריהן, כאילו היו החסידים בתפילה בבית הכנסת דובנוב
"באמת תסלח לנו, אבל באמת-באמת, כי זה לא שהתכוונו
לא תיארנו לעצמנו, גם בחלום בלילה במיטה אחרי שאמא משאירה לנו על המצח נשיקת לילה טוב, בזמן הזה לפני שנרדמים כשמשה חולם על נעמי ונעמי חולמת על דויד ודויד חולם על משה אבל רק 'קוצים' אבוטבול באמת עושה משהו על כל הפנטזיות האלה, גם אז לא תיארנו לעצמנו שאתה כזה."
(נכתב בהומור, ומקווה שגם ייקרא כך).
:)))))))
גדול.
שנה של שמחה, רונן.
תודה אמיר, ושנה טובה ושמחה גם לך ולכל הקוראים.
התפרעת, אה רונן? מצחיק מאוד. אני מניחה שוולך מנוחתה עדן נהנית מן הגירסה העממית 🙂 או הגריסה :))))
ושת%D
הרשת משטה בי, רונן. מצטערת. קורה לי הרבה לאחרונה, כאן. לא יודעת למה.
איחלתי לך בהמשך התגובה שנה טובה טובה. והרבה צחוק ושמחה.
תלמה – זו לא הרשת, פשוט אימצתי את מערכת סינון התגובות (-:
התפרעת, אה, רונן? מניחה שוולך מנוחתה עדן נהנית מן הגירסה החתרנית. או הגריסה :))
שתהיה לך שנה טובה טובה. עם הרבה צחוק ושמחה.
(תגובה משוחזרת. ראשונה צללה כנראה. אם לא – מתנצלת).
נקרא בהומור, וגם נותן פשר לשיר הנפלא והסתום של יונה וולך.
רונן יקר
נכתב נכתב עכשיו זה של הקוראים צמאי הדם שלאחר הדבש….
שיר האלמוות הזה איננו מרפה מרבים מאיתנו, מהדהד ומהדהד. לא רואה איפה ההומור פה, יש פה תאור מדוייק ומורחב של יונתן המשורר, הצלוב, הנבחר, להיות יחיד ומיוחד לתשומת לב, לנקמת הבינוניים,להערצת חסרי הכשרון,להקרבה עצמית.
קטע נפלא!
מפרשת את המשפט הראשון שלי:) שיצא לא ברור.
מה שכתבתי הוא מה שכותבת קוראת צמאת דם מההמון. קוראת כרגע, יוצרת בפעם אחרת. והקוראים -אני – רואים דם לא מיץ. ולא שאני רוצה בזה להיפך, מבינה את מקומו של יונתן היחיד טוב מאוד, מנסיון.
ממ.. קצת דם לקינוח הדבש!!
היי רונן
נכתב בהומור… תודה ל העזרה נגעת הבמחשבות ידועות, סבבת קצת את המחוגים שלי.
נפלא,
להתראות טובה