מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
חשבתי שאין שום טעם להתערב
בוויכוח על שירו של חתן
פרס נובל שהתגורר פעם בשכונה הסמוכה לשלי בברלין, אבל
בשל התמשכות הדיון בגרמניה ובישראל,
ומכיוון שנדמה לי שרבים לוקחים כנתון כל מיני 'עובדות' על תוכנו
של 'שיר' שלא קראו מעולם,
יש דברים שעדיף להגיד עכשיו
בעוד הברזל חם.
עדיף לומר, למשל, לפני הכל
שהאיש שכתב רומנים נפלאים כמו 'תוף הפח' ו'דג הפוט'
לא יצר כאן שירה ייחודית ומעניינת
אלא רק, כפי שכתב לפני אחד מאנשי הרוח הגרמניים
מכתב-למערכת מפולפל, מפותל במיטב המסורת של השפה הגרמנית
וזרוע שבירות שורה ובית לצורך
ושלא לצורך.
כדאי גם להזכיר שלצד הדעות הפוליטיות המובעות שם,
שבקרוב אתן את דעתי עליהן,
מורכב ה'שיר' רובו ככולו מאפולוגטיקה,
מדיון בשאלה למה שתק כותבו עד עתה –
דיון שכמו חוזה מראש את האשמות-השווא באנטישמיות ואת גרירת עברו האישי של הכותב אל הדיון הפוליטי –
ומצידוק עצמי די קלוש, המצדיק את 'שבירת השתיקה' עתה.
אלא מאי, ששבירת שתיקה זו אינה תורמת רבות לדיון,
ולמעשה בתוך היער של ההתנצלויות ושל ההצטדקויות,
חבויות בעצם רק שתי אמירות פוליטיות – אחת מעניינת למדי
ואחרת קיצונית ושטחית, לפחות במבט ראשון.
הראשונה מתייחסת לצביעותה של ממשלת ישראל
הדורשת מכה צבאית על איראן מכיוון שזו מעזה להתחיל לפתח כוח גרעיני לא מפוקח למטרות צבאיות
בעוד ישראל עצמה מחזיקה מזה שנים רבות
לפי מקורות זרים לפחות
ארסנל של נשק גרעיני התקפי, שאין עליו כל פיקוח
ואיש אינו פוצה פה ומצפצף.
לישראלים כמונו – אפילו אנשי שמאל – ההשוואה הזו נראית במבט ראשון מופרכת
שהרי באיראן שולט מטורף רצחני
ואילו אצלנו נתון הנשק הגרעיני בידיהם של מנהיגים שקולים ואחראיים.
אבל מנקודת מבט חיצונית –
וגם מבפנים, אם מסתכלים היטב –
האם באמת מדובר במנהיגים שקולים ואחראיים?
האם אנו באמת סומכים על מי שאיים לפוצץ את סכר אסואן,
על מי ששם את מבטחו באל ומעניק לו סמכות מלאה,
ועל זה שידוע כפותח מנהרות ומדליק תבערות סדרתי?
הטענה השנייה
שהיא כמובן זו שבה התמקדו כלי התקשורת השונים
ואותה ציטטו לעייפה, גם אם לא במדויק,
היא ש'ישראל עלולה להשמיד את העם האיראני',
טענה שבמבט ראשון נשמעת מזעזעת כאשר היא באה מפיו של גרמני
ועוד אחד שלפני שבעים שנה ענד מדים חומים מסוימים.
למרבה ההפתעה, אין זו בדיוק הטענה שנטענה ב'שיר';
בתוך השורות הנפתלות והתחביר הגרמני המבלבל,
מה שגראס בעצם אומר צריך להיתרגם כך
'זוהי הדרישה לזכות המכה הראשונה
שעלולה לחסל את העם האיראני'.
לחסל (אאוסלשן), לא להשמיד (פרנישטן), זה כבר הבדל קטן
אבל הגדול יותר הוא שאין כאן בעצם אמירה כללית על מדיניות ישראל
אלא על דרישתה
הפומבית והמפורסמת ברבים בזמן האחרון
של ממשלת ישראל הנוכחית
לזכות המכה הראשונה, כלומר לזכות לתקוף את איראן
ללא פרובוקציה צבאית פרט לניסיונותיה של האחרונה
להשיג נשק גרעיני.
את הטענה שדרישה זו עלולה לחסל את העם האיראני אפשר לפרש בשתי דרכים
ראשית, שישראל מתכוונת לא למכה ראשונה בדמות הפצצה ממטוסים על מתקני הגרעין
אלא למכה ראשונה גרעינית
שלישראל יש בהחלט את היכולת לבצע, לאור
אי-הפיקוח על תכנית הגרעין שלה,
כפי שהוזכר כבר קודם.
זו טענה קיצונית שנראית הזויה לנו כישראלים
אבל מובנת כשהיא באה מפיו של מי שחי שנים רבות בצל המלחמה הקרה
שאיימה להתחמם בכל רגע בגלל זכות המכה הראשונה
הגרעינית
ששתי המעצמות טענו לה.
אפשרות אחרת היא שגראס כיוון לכך שמכה ראשונה ישראלית
תוביל למלחמה קשה שבמהלכה תשתמש ישראל ביכולתה הגרעינית
כדי למחוק את האיראנים.
זו בהחלט סיטואציה אפשרית שקשה לשלול לאור ההנהגה הנוכחית בישראל
ובאיראן
אבל חבל רק שכותב ה'שיר' לא התייחס לכך שמלחמה כזו
תוביל להרס רב ולסיכון בהשמדה
גם של העם הישראלי היושב בציון
ולא רק של העם האיראני ה'תמים'.
כפי שראיתם לעיל, ניתן לנהל דיון ער
על החוכמה שבדבריו של חתן פרס נובל
על ראיית המציאות הגלומה בהם
על האיזון המוסרי שלהם.
אבל מה שראוי לא פחות שייאמר
בכל פה ובכל לשון
הוא שגם אם מדובר בביקורת נשכנית
ובמקומות מסוימים אף בלתי מבוססת
אין כל קשר, ולו מקרי בהחלט
בינה לבין 'אנטישמיות'.
עדיף היה, כמובן, לו דובריה הרשמיים של ישראל
היו מגיבים עניינית לטענות המועלות בשיר,
במקום להשאיר את הבמה לבלוגרים כמוני.
אבל אותם גורמים רשמיים
שניצלו את התקרבות הפסח כדי לקשור את גראס גם לעלילות-הדם
כבר כתבו מחדש, כך נדמה, את המילון
ובמקום שבו כתוב 'אנטישמיות'
החליפו את ההגדרה 'סוג של גזענות
המייחס ליהודים תכונות שליליות
מעצם היותם יהודים'
בהגדרה חדשה, נוחה הרבה יותר:
'כל ביקורת ארסית על מדיניותה של מדינת ישראל
בעבר, בהווה ובעתיד'.
ומאחר שהם פועלים מתוך ההגדרה הקלוקלת הזו
חיברו אליה גם את עברו של הסופר
ושיטחו את הדיון בתכנים שהעלה בביקורתו
(השגויה, כאמור, לפחות בחלקה)
למקהלה המוכרת של 'העולם כולו נגדנו',
ובכל דור ודור,
והיא שעמדה,
וכן הלאה.
וכך מה שעדיף היה שייאמר
לא נאמר
ומה שנאמר
עדיף לו לא נאמר היה בכלל.
שלום לך רונן
אני מסכים איתך
כך פרשתי בוויכוחים עם חברים בלי לדעת גרמנית
אמרתי גם שמה שכתב זה לא שיר אלא מכתב הצהרה
ואם היה מוסיף שזה היה מביא להשמדת או לחיסולם של איראן וישראל
זה היה נכון יותר
מלחמה רק זוכרים איך מתחילים כמו למשל הירייה בסרייבו
זכות הקיום : איגרת-שיר לסופר הגרמני
סַכָּנָה,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם,
כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִשָּׁמְדִי לא תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֵה-עֵשֶׂב עַל-פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
אוֹ פִּסַּת עָלֶה 'גְּרַאס' – לְמִקְטַרְתּוֹ שֶׁל מַר גִּינְטֶר גְּרַאס
עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁבָּהּ, מֵאָז יוֹם הִוָּלְדִי, מְהַוֶּה אֲנִי סַכָּנָה לָעוֹלָם.
כִּי זְכוּתִי הִיא זאת!
זְכוּתִי הִיא לִחְיוֹת אוֹ לָמוּת תּוֹךְ כְּדֵי הַשְׁמָדַת מַשְׁמִידַי, מִבְּלִי לִנְסועַ עוֹד כְּיֶלֶד-בֶּכִי בְּרַכֶּבֶת-מַשָּׂא
אֶל וָקוּם-הָעוֹלָם, בְּעוֹדִי מֵנִיחַ אֶת ראשִׁי בְּחֵיק אֵם הַנְּמוֹגָה בָּאֲוִיר הַצַּח שֶׁל אֶרֶץ ווֹטָאן,
וּפַח-הַשֶּׁתֶן מַתִּיז נִיצוֹצוֹת צְהֻבִּים-אֲפֵלִים אֶל קִירוֹת הַקָּרוֹן – כְּמוֹ יְרִיּוֹת-רוֹבֶה הַמַּתִּיזוֹת
נוֹזֵל צְהַבְהַב-אֲדַמְדַּם מִצַּד שׁוֹמְרֵי הָרַכֶּבֶת וּבֵינֵיהֶם – אוּלַי – גַּם הַחַיָּל ג.ג., כְּשֶׁהוּא חֲבוּשׁ קַסְדַּת-פְּלָדָה.
וְעַכְשָׁו לִבִּי מִתְפַּתֶּה לְהַקְשׁוֹת וְלִשְׁאול: לְאָן זֶה נָסַע הַחַיָּל גִּינְטֶר גְּרַאס בְּאוֹתָהּ הָעֵת?
בְּעֶצֶם, כְּבָר הַיְנוּ-הַךְ!
וּמַה עוֹד יִכָּתֵב בְּנוֹשֵׂא זֶה? אוּלַי כְּבָר הַיְנוּ-הַךְ!
הֲגַם כִּי נוֹשֵׁם אַתָּה יוֹם-יוֹם אֶל רֵאוֹתֶיךָ, סוֹפֵר מְכֻבָּד עַד-מְאד, אֶת הָאֲוִיר הַצַּח וְהַנָּקִי, אַךְ הַמָּהוּל
הַמָּהוּל
בְּרֵיחוֹ שֶׁל אֵפֶר, בְּגֶרְמַנְיָה הַיְּשָׁנָה-חֲדָשָׁה.
אָכֵן, אֲנִי נָשַׁמְתִּי אוֹתוֹ רַק פַּעַם אַחַת וִיחִידָה, בְּעֵת נוֹסְעִי אֶל אַרְצְךָ יְפַת-הַנְּהָרוֹת ,(לְאַחַר הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה- הָרִאשׁוֹנָה וְהַקַּדְמוֹנִית)! וְהִנֵּה אָסַרְתִּי עַל שְׁתֵּי כַּפּוֹת רַגְלֵי לִדְרךְ עַל אַדְמַת אֲבוֹתֶיךָ.
וְאוּלָם, עוֹדִי מִתְעוֹרֵר מֵעֵת לְעֵת, גַּם בֶּעָשׂוֹר הַשְּׁבִיעִי שֶׁל שְׁנוֹת חַיַּי, וְשׁוֹלֵחַ יָדִי אֶל הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה לִי,
אֶל מְקוֹם מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל הָרַעְיָה, כְּדֵי לְהִוָּדַע כִּי הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג עַכְשָׁו.
וְכָךְ, בְּהָגִיחַ אוֹר הַיּוֹם הָעַז שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֶל בֵּיתִי, אֲנִי פּוֹתֵחַ טֶלֶוִיזְיָה וַאֲנִי פּוֹתֵחַ רַדְיוֹ וּמַאֲזִין כִּכְפוּא-שֵׁד לִדְרָשַׁת האֲיָטוּלוֹת שֶׁל אִירָן וּלְדִבְרֵי הַשַּׂר נְשׂוּא-הַפָּנִים שֶׁל אִירָן, הַמַּרְאֶה בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו אֶת מַפַּת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר: "הִיא קְטַנָּה כָּל-כָּךְ…תּוֹךְ שִׁשָּׁה-שִׁבְעָה יָמִים אֶפְשָׁר לִמְחק אוֹתָהּ מֵעַל הַמַּפָּה",אוֹ בִּלְשׁוֹנְךָ: "אַוּסרַדִירֶן". וְהִנֵּה אֲנִי
מַאֲזִין גַּם לִדְרָשׁוֹת מַטִּיפֵי הַמִּסְגָּדִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבְאַרְצוֹת-עֲרָב בְּהַכְרִיזָם "אַוּסרַדִירֶן!", אַךְ כַּוָּנָתָם תָּמִיד אֵלַי וּלְעוֹלָם לא אֵלֶיךָ, גִּינְטֶר גְּרַאס.
וּבְכָל זאת, יֵשׁ זְכוּת הַשְּׁמוּרָה רַק לָנוּ הַיְּהוּדִים (אִם אָכֵן יֵשׁ זְכוּת כְּעֵין זוֹ לְבֶן-אֱנוֹשׁ עֲלֵי-אֲדָמוֹת): לְהִשָּׁמֵד וְלִטול עִמָּנוּ אֶל הָאֵין-יֵשׁ אֶת הָעוֹלָם שְׂבַע-הַיָּמִים, עַל סִפְרִיּוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת וְעַל מַנְגִּינוֹתָיו מַכְמִירוֹת-הַלֵּב – כָּךְ-כָּךְ, לְאַחַר רִדְתֵּנוּ אֶל הַקֶּבֶר, בְּעוֹד הָאֲדָמָה פּוֹלֶטֶת קַרְנַיִם רַדְיוֹאַקְטִיבִיּוֹת
לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
אָכֵן – לָנוּ הַזְּכוּת! וּזְכוּת זוֹ – גַּם שֶׁלִּי הִיא!
כִּי זְכוּתוֹ שֶׁל עַם-יִשְׂרָאֵל לְהָגִיף סוֹפִית אֶת שַׁעֲרֵי הָעוֹלָם לְאַחַר לֶכְתּוֹ מִכָּאן (שֶׁלּא מֵרְצוֹנוֹ הַחָפְשִׁי!),
וְלָנוּ הַזְּכוּת לְהַגִּיד, בִּמְחִיר הַחֲרָדָה בַּת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַשָּׁנָה: " אִם תְּאַלְּצוּ אוֹתָנוּ בַּשֵּׁנִית לָרֶדֶת מֵעַל פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ אֶל מַעֲמַקֵּי כַּדּוּר-הָאָרֶץ – יִתְגַּלְגֵּל-נָא כַּדּוּר-הָאָרֶץ לְעֵבֶר הָאַיִן".
שלום רונן
מצטערת על "הפלישה" לתוך הפוסט שלך אך בעקבות דברייך חשבתי שנכון לפרסם את תגובתו של המשורר איתמר יעוז קסט, ניצול ברגן בלזן, על דבריו של ג"ג
תודה גדולה ריקי על תגובתך.חשתי בכאב הגדול ובזעם הגדול
עפרה