מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע

יש לציין: לא למדתי מעולם בלשנות באופן מסודר, ומה שהכי קורץ לי בידע-השפות הוא השוליים, הדברים המשונים שקורים בין שפה אחת לאחרת (למשל בדיון הפורה שהיה לי כאן עם עדה על יידוע בעברית ובאנגלית). מתוך כך – וכדי לשעשע את עצמי ואתכם – החלטתי לקבץ כאן כמה קוריוזים, גדיים בני שלושה ראשים ושאר ירקות שנתקלתי בהם במקומות שונים. הם נעים ...

מאז שאני חי בגרמניה, ומתרגם ספרי טיולים, אני חושב הרבה על שפה. המילה "שפה" בעברית היא במקום מסוים המשך של הנטיייה בשפות רבות לקרוא למונח בשם שקשור לחלל הפה – באנגלית למשל tounge (שגם מיתרגם לעברית כ"לשון"). אבל יש בה משהו מעבר לזה. כי שפה היא גם גבול – כמו שפת הים או שפת המדרכה. והמשמעות הזו עוברת יפה ל"שפה" ...

היום הארוך ביותר רוח רעה ישבה עלינו כל היום. כזו שבאה ממזרח, עם השמש המבשילה את פלפלי הצ"ילי האדומים להכעיס המבליטה את לחישות הליליות קולות קבורים מתחת לאבנים רוחשים רוח רעה וחוצפנית מעמידה את השמש דום מבלבלת עלינו את השעונים עומדים על קוצה של מילה, מפריחים קוצים יותר מדי זמן חופשייים נישאים ברוח רעה, נשמת קדם שבאה לרודפנו בארץ צפון ...

בעקבות הדיון שהיה לי עם עדה ואמיר לפני שני פוסטים, חשבתי שוב על החלוקה הזו של "דתים-חילוניים". ראשית, אין ספק שהמילה "חילוני", על החול והחילול שהיא נושאת בתוכה, בעייתית. ודאי יש אנשים כאלה – ניהיליסטים אשר כל רצונם הוא לחלל כל אמונה ולטמא כל דבר קדוש – אבל אני מאמין שמרבית המוגדרים "חילונים" אינם כאלה, ולכן השם לא מתאים להם ...

יש לי עוד מה להגיד על דת, אמונה והגדרות, וגם על הגיבורה הליכטנשטיינית לא ויתרתי, אבל בינתיים, במסגרת החזרה לדברים הבסיסיים, שיר. ברווחים   הטווח הארוך מתרחש במרווחים האופפים את הקצר. מטרונום קוצב שניות – איך הן מתחברות לשמונה שנים? שהרי אם נפרקן מדובר במרווחים של שום דבר צחצוח שיניים למשל אי הבנות קטנות פרצי תשוקה עיוורים לרגש שאין כל ...

כמו יעל, ובהשראת לי, גם אני מעלה כאן רשימה של עשרה ספרים "מכוננים" – מגדירי זהות, מזעזעים עולם, עוקרי הרים וטוחניהם זה בזה, מה שתרצו. וכמו הרשימה של יעל, גם שלי מסודרת פחות או יותר בסדר כרונולוגי. ראשון, ה-35 במאי של אריך קסטנר, אחד הספרים שקראתי הכי הרבה פעמים, כולל בערך ארבע פעמים לפני שהבנתי את הבדיחה החבויה בשמו. לאחרונה ...

התלבטתי אם להוסיף את שני הגרושים שלי למהומה הגדולה שהתחוללה כאן סביב יחסי דתיים-חילונים. תהיתי אם לא נאמר כבר מספיק. ולמרות הכל נדמה לי שיש עוד כמה דברים קטנים להגיד. מרכז העניין, בעיני, הוא שאלת הסירה. ליאור הביא את המשל מספר הזוהר, על זה שקודח בדפנות הסירה ולא מבין למה טוענים כלפיו, כי הוא 'רק קודח בחלק שלו'. זה משל ...

כשהייתי ילד הייתי ממשוגעי הספרים. תולעת של ממש, לפי כל הסטריאוטיפים. אחד הסיפורים האהובים על אימא שלי הוא איך פעם אחת, אי שם בכיתה ד" או ה", באו אלי חברים אחר הצהריים (עניין נדיר בהיותי ילד די אאוטסיידר בחברה) ואני גירשתי אותם כדי שלא יפריעו לי לגמור לקרוא את הספר. היא כמובן אמרה שהספר יכול לחכות והחברים לא; אבל אני ...

ירושלים, כ"ט באלול עצבות פרידתנו מירושלים שוקעת כחומה בחפיר בטני. תחילה באנו אליה כנמלים הנושאות אבנים גדולות, ואת הפנים כיסינו בשמיכה. אחר חצבנו בית מכתליה, הנחנו בה מברשות שיניים, פתקים ושמפו. לשווא. כיפת הסלע חסמה עיני מראות את הקיר השוקע והולך. בבטן החפורה משתקעת עצבות פרידתנו.