מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע

כרמלה ישובה על כיסא הפלסטיק הכתום, מחכה.  הגוף הדק של כרמלה עולה ויורד על הפלסטיכתום עם הנשימות העמוקות שהיא נושמת.  החזה שלה נתון בגופיה שחורה, קטנה, שנתלית עליה בלי לשאול שאלות, בלי להתעקש.  לכרמלה יש חזה קטן, אפילו פצפון.  כרמלה מחזיקה באצבעותיה, בין ציפורניה המסודרות בקפידה, ספר בכריכה רכה. אני מתעד את נשימותיה של כרמלה ממרחק בלתי סביר של שני ...

אחרי שלושה פוסטים על כתיבה, מגרד לי לחזור ליצירה עצמה. השיר הבא נכתב לפני כשנה ומשהו, בימים האחרונים לפני המעבר שלנו לחו"ל, ונערך מעט מאז. אנחנו נוסעים אנחנו נוסעים. אנחנו נוסעים. בעירום. בלי דרכון. עם חורים בחזה. אנחנו נוסעים. אנחנו נוסעים. עוברים. חודרים דרך. חולפים. אנחנו נוסעים. אנחנו נוסעים. אנחנו נוסעים. בסלון יש כסא ומראה וספה. שבורים. אנחנו נוסעים.   ...

להקשר, ראו פוסטים קודמים בסדרה. סימני עריכה כשהחלטתי להוציא ספר שירה התלבטתי לאלה הוצאות לשלוח, והעריכה היתה חלק מהשיקול. אולי כדי לחסוך ואולי מתוך אידיאולוגיה, יש לא מעט הוצאות בארץ שמוציאות ספרי שירה בלי עריכה תוכנית כלל – מחליטים כן או לא ומעבירים את החומר לניקוד ועריכה לשונית. התוצאה היא משוררים צעירים שמוציאים ספרים עבי-כרס עם בערך כל מה שכתבו ...

להקשר, ראו פוסט קודם. הכיתה וההיפר ב-1996, בגיל 24, התקבלתי לכיתת השירה של 'הליקון' (אז בשיתוף עם 'משכנות שאננים'). היתה זו ההתנסות השנייה שלי בעריכה מאז אותה חוויה לא-נעימה בגיל 17 (בגיל 19 הייתי גם קצרות בסדנת כתיבה שהנחה רוני סומק, אבל אני לא זוכר משם הרבה). כתוצאה, היה בחוויה משהו מתקן  – וגם טראומטי. העריכה בכיתות השירה מתחלקת לשתיים: ...

הבטחות צריך לקיים, ולכן הנה הפוסט שלי על עריכה. אבל מאחר שמדובר בנושא עמוס, מסובך ומורכב, החלטתי לפצל אותו (ואת הדיונים שיגרור) לסדרת פוסטים. עריכה ועריכה לשונית לפני הכל, הייתי רוצה להבדיל בין עריכה לשונית לעריכת תוכן (או עריכה ספרותית,  או סתם "עריכה"). מניסיוני הלא-רב, נדמה לי שמייחסים לעריכה לשונית יותר ממה שיש בה; שני הספרים שהוצאתי עד כה עברו ...

אני יודע שהבטחתי פוסט על עריכה ועריכה לשונית, אבל זה מחייב קצת התארגנות, ולא תמיד מקבלים מה שמובטח (מה, צאלה כץ עוד חייבת לי תשובה בענייני ניקוד מלפני ראש השנה). חוצמזה, לא רציתי שיהיו שלושה פוסטים רצופים שעוסקים רק במסביב ולא מביאים יצירות, במיוחד כשלבלוגייה מצטרפים כמה וכמה משוררים וסופרים איכותיים בימים האחרונים. אז החלטתי להביא טקסט, משהו בין שירה ...

במסגרת וידויי החטאים של יום כיפור, אחד החטאים שאני חוטא בו וממלא את ישותי לפעמים הוא קנאה מרירה ומעצבנת בכל מי שהוא "אמן עובד", כלומר מתפרנס מהאמנות שלו, או במשחק מלים, מי ש"אמנות אומנותו". בין אם מדובר במיק ג"אגר, סטיבן קינג או צ"רלי קאופמן, יש לי קנאה עזה במי שהגיע למקום בו הוא חי טוב, בלי תירוצים, מיצירות אמנות שהוא ...

הבוקר של ערב יום כיפור, ואף כי מעולם לא הייתי חזק בעניין חטאים-שבין-אדם-למקום, נראה לי נכון שיש יום שבו חוזרים אחורה וחושבים על האפשרות שפגענו במישהו אחר במהלך השנה. בשנה הזו, במיוחד, היו לי כמה היתקלויות לא נעימות במסגרת העולם הספרותי, ומאחר שזו במה ספרותית מובהקת, חשבתי לייחד את הפוסט היום לכמה בקשות סליחה. הסליחה מתחייבת משני מקומות – מקום ...

מישהי ציינה באחת התגובות, בדרך אגב, שהשיר הקודם שהעליתי היה לא מנוקד. אני מניח שזה היה בקשר לפוסט שהעליתי על שירה וניקוד, וגרם לי להבין שאנשים אחרים רואים את הפרסום בבלוג אחרת מאיך שאני רואה אותו. בעיני, הבלוג הוא מעין סלון פרטי, בו מתארחים כל פעם חברים מכל המינים. פרסום שירים בבלוג הוא כמו להראות לחברים שירים חדשים ולשמוע את ...

משעמם להעלות שירים וסיפורים ולא לקבל תגובות, קשה נפשית לכתוב פוסטים לבלוג הזה כשיש לי עוד בלוג וגם חיים, מרגיז לוותר על פרויקט הטיפוס במעלה המדרג ולא להעלות בכלל. בקיצור, דילמה. ובלי קשר אליה, שיר שפשוט כתב את עצמו ומאותו רגע לא ידעתי מה לעשות אתו. 18 יום. כרוניקה                  סנטוס אמיליו מנאר הסתובב שמונה עשר יום כשסכין שלושים סנטים תקועה ...