האחות המיילדת וחוקר מקרי המוות נפגשו לכוס קפה. זה יפה, זה יפה. אוחזים בקצות החבל שעליו תלויים כולם מביטים בכל ההבל המוליך את העולם משווים צווחת ילוד לבכיים של שארים (את העוגה שליד שניהם משאירים) כמו הם אֵלים. כמו יש להם מילה בסוף, בהתחלה. שאר החיים קלים, הם מסכמים והיא לוגמת בחיוך קפה הפוך, עכשיו יבוא עוד צעד אצבעו המיומנת ...

אולי בעצם הייתי יכול לקרוע את העיניים פתוחות פתוחות לראות את העיר כולה על ארנביה החומקים, נעריה לבושי הגרביונים, שמש יוני המסנוורת להיות בה כולי נסגר בחדרי הקטן. סך את עיני בשמיכות. מקמט את הגבות ואת המצח פנימה. מחוג השניות משתחרר. מעולם לא הנחתי לשמש לזרוח כרצונה. לא רציתי להיות טיפש. חתמתי הסכמים עם האינסוף וכשבאתי לאסוף נשמע צחוקו הרועם, ...

נִתַּך. כן. זה הזמן להשתמש במילה כשאופל עוטף את הבית כצבא אורקים ומשמיים מומטרים רומחיהם על הניצנים העדינים של האביב הנלחם על חייו.

הישארי עמי, הישארי. בקשה שמותרת רק בתחילת החיים ולקראת סופם. אני שוכב לבד בחדר ברכיי פקעות כאב רגלי צינורות לפחדים בבטני סערה. הישארי.

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} אחרי שהדברים מסתדרים אני נשאר. בהעדר ענף לתלות עליו את חרדתי היא מחלחלת לשורשים ממלאת אותם בתולעים רעבתניות שהן אני ואין לי מנוחה ואין לי מנוחה ואין לי מנוחה

You never know what kills you You know what almost did You know what should've You know what might have if you hadn't been so careful Never letting anything go wrong Anything at all exepct the thing that kills you

אחרי ערב סוער באחד הפונדקים עשויים אפילו אוהבי בירה מושבעים לעבור ליין אוסטרי צעיר.

אני נשאב בבת אחת מתוך גופי ומתוך עבודתי דלתות שהיו פתוחות נסגרות באחת משמעותן של מלים מתערפלת ורק החרדה ערנית כתמיד משחרת לטרף

מתוך החוברת החדשה של 'הליקון', בנושא פחד – שיר שנכתב לפני שנים, מתוך חלום חוזר ועתיק אף יותר. Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} שוּב                   בְּכִתָּה מְסֻדֶּרֶת יַלְקוּט בֵּית-סֶפֶר מֻשְׁלָךְ עַל הַשֻׁלְחָן. אֲנִי לְבַד ...

כמו כשלומדים לחצות כביש להסתכל שמאלה ימינה ושוב שמאלה אני חוצה את ראש השנה ומסתכל קדימה אחורה ושוב קדימה מי יודע מאין תבוא המכונית