אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות

אִם תִּשְׁאֲלוּ לְמַה אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ, בְּקֹשִׁי אוּכַל לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ. אֶתְמוֹל זֶלְדָּה יָשְׁבָה עַל בִּרְכַּי וְלִקְּקָה אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ. מְאֻחָר יוֹתֵר נָשָׂאתִי אוֹתָהּ לְכִוּוּן סַפַּת הַסָּלוֹן. הִשְׁכַּבְתִּי אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת וְשָׁמַעְנוּ אֶת קַנְטָטָה 144 שֶׁל בָּאךְ. כְּבָר בַּהִמְנוֹן הָרִאשׁוֹן הִיא עָצְמָה עֵינַיִם. נָשְׁכָה אוֹתִי בַּעֲדִינוּת. אִם תִּשְׁאֲלוּ, אָשִׁיב שֶׁאֲנִי לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ לְדָבָר פְּרָט לַמְּשֻׁלָּשׁ הֶעָמֹק שֶׁנִּסְדַּק בֵּין הַחֲתוּלָה, הַמּוּסִיקָה וּבָּאךְ. רַק ...

  עשרת הספרים המשמעותיים שלי יונה וולך – שירה | הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985 הספר הזה הפיל אותי לתוך אקווריום של מלים, וליתר דיוק: לתוך האוקיינוס הלא-שקט של נפש האדם. בבת אחת הבנתי כי הלשון העברית מסוגלת לברוא באופן חי, תוסס ומוחשי דיוקנאות של מצבי תודעה משתנים. "חדירה פסיכולוגית כמו חדירה מינית, שתיהן אינן אפשריות כרגע" כתבה וולך – והטעינה ...

פתיחת העונה ה-24 של האופרה הישראלית היא כמו משחק מקדים לפני הדבר האמיתי שצפוי בסוף. "סלומה" מאת ריכרד שטראוס (החל מהשבוע), "מסע אל תום האלף" מאת יוסף ברדנשווילי, "מפיסטופלה" מאת אריגו בויטו ו"השועלה הערמומית הקטנה" מאת לאוש יאנאצ"ק הן אופרות לא מוכרות יחסית. רובן נכתבו במאה ה-20, לאחר שיאו של עידן האופרה, ולמעט האופרה "סלומה", המעניינת ביותר לטעמי, שלוש האחרות ...

"הברבור הלבן גווע בעודו שר" ראיון עם זמרת הסופרן יעלה אביטל   עד שלא שמעתי את שירתה של יעלה אביטל, חשבתי שהיא רק שמועה טלפונית. ידידים התקשרו לספר לי על ההופעות שלה, הסופר דויד גרוסמן הוסיף והמליץ על שירתה, וכשנודע שהיא החליטה לשיר דווקא בפאב הומה בדרום ת"א את שירו של המלחין האיטלקי בן המאה ה-16, ארקדלט – המכיל את ...

  הִרְהוּר נוֹסַף אַל נָא תֹּאחַז בְּיָדִית הַחֶדֶר בְּרֶגַע הַמִּפְגָּשׁ. הַנָּח לְעַצְמְךָ לִבְחֹן אֶת הָאַחֵר הַמַּקִּישׁ לְשׁוֹנוֹ בִּמְצִלַּת תּוֹדַעְתְּךָ, הַקְשֵׁב לְהִדְהוּד מַחְשְׁבוֹתָיו הַזָּרוֹת נוֹפְחוֹת בְּשַׂקִּית הָאִישִׁיּוּת אוֹתָהּ יָדַעְתָּ, הִצְטָרֵף לְרֶטֶט הַשְּׁרִירִים הַמִּתְרוֹמְמִים בַּחֲלַל הַחֶדֶר; הַנָּח לְעַצְמְךָ לָנוּעַ לִקְרָאתוֹ שֶׁל הַמַּגָּע הַמְּיֻחָל, לִדְחֹק בִּזְהִירוּת לַהַט רִכּוּז אֶל קִדְמַת הָעַיִן: הַבֵּט בּוֹ! הַבֵּט בִּגְרוֹנוֹ הַמִּתְנוֹעֵעַ בְּחֶדְוַת חֲדִירָה אֶל אִישִׁיּוּתְךָ הַבְּתוּלִית, הָאַחֶרֶת. אַל ...

וְהַלֹּא שְׁנֵינוּ לְבַד כָּאן הַלַּיְלָה, אֲנִי אוֹמֵר לְשָׂרִית וּמִתְכּוֹפֵף לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר. אֲבָל הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת: הִבְטַחְתָּ לְגַלּוֹת לִי הֵיכָן לִמְצֹא אוֹתְךָ כְּשֶׁאַחְלִיט לָלֶכֶת. אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל אֲרוֹן הַסְּפָרִים, וְהִיא לֹא מְרוּצָה. הִנֵּה כָּאן, אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הָרֶוַח בֵּין צְלִילֵי הַכִּנּוֹר שֶׁל סִיבֵּלְיוּס, עַל הַשֶּׁקֶט שֶׁל מֵי הָאַמְבָּט בְּעֹמֶק פִּי הַטַּבּוּר, אֲבָל הִיא לֹא מְרוּצָה. מְבַקֶּשֶׁת שֶׁלֹּא אֲכַבֶּה אֶת הָאוֹר. וַאֲנִי ...

לְבַסּוֹף נִפְרַדְתִּי מֵאֱלִינוֹר בִּגְלַל הַחָמָאס. וְדַוְקָא בְּמִסְעֶדֶת פְלוֹרֶנְטִין. לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁהִיא מַצְדִּיקָה פִּגּוּעִים "בִּגְלַל הַכָּבוֹד שֶׁל הַפָּלֶשְׂתִּינָאִים", וְכַדּוֹמֶה. נוּ מַה, מִיָּד הִקְפַּצְתִּי אֶת צַלַּחַת הַזֵּיתִים שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן וְהוֹדַעְתִּי שֶׁהַסִּבָּה הַיְּחִידָה שֶׁאֲנִי מַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אִתָּהּ הִיא הַמַּסְקָנָה שֶׁהִיא יַלְדוּתִית, חַסְרַת בִּטָּחוֹן וּמְנַסָּה לִמְצֹא-חֵן "כְּמוֹ פְּעֻלָּה בְּנֹעַר הָעוֹבֵד", חָתַמְתִּי. קַמְנוּ מֵהַשֻּׁלְחָן. בַּיְּצִיאָה הִיא הִתְעַקְּשָׁה לְהַחְזִיק לִי אֶת הַיָּד, סֵרַבְתִּי. ...

  עד כמה שזה עשוי להישמע רחוק מבחינה אסוציאטיבית, כשקוראים בשיריו של זלי גורביץ", קשה שלא להיזכר בסצנה אחת מתוך המערכון המפורסם של "הגשש החיוור", "קרקר נגד קרקר" (כתב: יוסי בנאי). באותו מערכון, הדן כזכור במריבת גירושין וחלוקת הרכוש בין בני הזוג קרקר, נפגש מי שמכונה "פליקס הובלות" (בתפקיד שייקה לוי) עם הגברת קרקר, המכונה "ברברה" (בתפקיד גברי בנאי). זהו ...

כשנכנסים ל"אונייגין" נכנסים בהוד גדול.  אם קיימת אופרה שממעכת, פשוטו כמשמעו, את הקיבה – הריהי "יבגני אונייגין" מאת צ"ייקובסקי.  זו אופרה שסוחפת, מצמררת ונפלאה עד-כאב, וקשה לשער צופה שיישאר אדיש כלפיה. לא-רק מפני שזו אופרה שנסמכת על ספרות קלאסית מאת פושקין (ובכך היא מפריכה כמובן את התיזה ש"ככל שהאופרה טובה יותר עליה להישען על טקסט גרוע"), אלא-משום שהיא מעניקה זוהר בלתי נשכח ...

   בחדר, לבדי, עוטף את שקית הניילון סביב צווארי, מהדק היטב וממתין לנשימה הראשונה. הנה היא באה, מזויפת כמו פרי חמצמץ. אני מביט בהבל פי המסתלסל בחלל השקית, וכך אני נושם: תחילה בנשימות מוכרות, יומיומיות, ולאחר שהן אוזלות אני מתחיל לשמוע צליל חזק, קבוע ויציב, העולה מצינור הסרעפת, מטפס ועוקף את שריר הגרון ומגיע אל חלל הפה. צליל חזק, צורמני, ...