עוד קטע מתוך השבוע שלי 29.8
כאשר בנימין ג"יבלי, מי שכונה הקצין הבכיר , הלך לעולמו, כולם דיברו כמובן על עסק הביש, על אותו מעשה איוולת שבו בניסיון לסכסך בין מצרים לבין ארצות הברית ובריטניה, הפעילה ישראל רשת טרור במצרים. פרשת טוביאנסקי הוזכרה רק בשוליים ואני דווקא רוצה להרחיב על זה. זו בעיני אחת הפרשות ההיסטוריות הקשות ביותר שהיו כאן. וכרגיל אצלנו המעורבים בה המשיכו לטפס מעלה בסולם הדרגות כאילו לא אירע רע. הוציאו אדם להורג על לא עוול בכפו.
זה סיפור מדהים שראוי להפוך לסרט, אבל אני אתמצת אותו כאן ואספר אותו בקיצור נמרץ. השנה 1948 והירדנים יורים ירי די מדויק על מתקנים אסטרטגיים של חברת החשמל בירושלים. מאיר טוביאנסקי, עובד חברת החשמל הירושלמית, נחשד בכך שהוא העביר מידע על מיקום המתקנים הסודיים לבריטים והם העבירו אותו לירדנים.
ולמה חשדו בו? אמא שלי סיפרה לי שהוא היה מין בון ויוון כזה, אהב את החיים הטובים, נהג לשבת מגונדר במרפסת של מלון קינג דוויד, זו שצופה על חומות העיר העתיקה, ואהב להתחכך קצת בקצונה הבכירה הבריטית. הרכילות לא איחרה לבוא .
חקרו אותו וערכו לו משפט שדה בבית נטוש בכפר ערבי נטוש, בלי עורך דין כמובן בלי כלום, ובמשפט בזק מצאו אותו אשם ומיד העמידו אותו מול כיתת יורים והוציאו אותו להורג. ג"יבלי היה גם חוקר, גם שופט וגם מה לעשות תליין בפרשה הזאת. תוך כדי המשפט עצמו כבר הכינו את כיתת היורים, לאומלל לא היה שום צ"אנס. החוקרים הם ששפטו אותו הם שגזרו את דינו והם שארגנו את כיתת היורים.
לטוביאנסקי היתה אישה והיה לו ילד בן עשר וכמובן לא הודיעו לאשתו דבר ולא נתנו לטוביאנסקי כל אפשרות להיפרד ממשפחתו. אחרי מותו באה אשתו של טוביאנסקי אל אבא שלי, עורך דין אשר לויצקי, וביקשה את עזרתו. אבא שלי שמע מפיה את הסיפור, הזדעדע עמוקות ולקח על עצמו את הטיפל במקרה, פרו בונו כמובן, ללא שכר. הוא הלך לראש הממשלה דוד בן גוריון, סיפור לו את הסיפור, שכנע אותו שנעשה כאן עוול עצום וכך החלה להתגלגל הפרשה שבסופה זוכה טוביאנסקי לחלוטין מכל אל אשמה, אבל אחרי מותו כמובן.
עכשיו תארו לכם איזה עתיד היה צפוי לילד הזה, בנו של טוביאנסקי, עם התווית: בן של מרגל. אמא שלו הייתה מנודה, לא היה להם מה לאכול, את זה הבן עצמו סיפר לי. לא היה להם שום סיכוי לשרוד כאן בארץ. ואז בא הזיכוי הגואל ופשוט הציל את חייהם. לא פחות. וכמו שהגורל יודע לפעמים לתעתע, הבן של טוביאנסקי גדל והפך למהנדס ובחיים לא תנחשו איפה הוא עבד בכל השנים. בכור בדימונה. צחוק הגורל לא? חוש ההומור של ההיסטוריה. בן של מרגל עובד בכור. היום הוא כבר בפנסיה.
זה סיפור מדהים שראוי להפוך לסרט, אבל אני אתמצת אותו כאן ואספר אותו בקיצור נמרץ. השנה 1948 והירדנים יורים ירי די מדויק על מתקנים אסטרטגיים של חברת החשמל בירושלים. מאיר טוביאנסקי, עובד חברת החשמל הירושלמית, נחשד בכך שהוא העביר מידע על מיקום המתקנים הסודיים לבריטים והם העבירו אותו לירדנים.
ולמה חשדו בו? אמא שלי סיפרה לי שהוא היה מין בון ויוון כזה, אהב את החיים הטובים, נהג לשבת מגונדר במרפסת של מלון קינג דוויד, זו שצופה על חומות העיר העתיקה, ואהב להתחכך קצת בקצונה הבכירה הבריטית. הרכילות לא איחרה לבוא .
חקרו אותו וערכו לו משפט שדה בבית נטוש בכפר ערבי נטוש, בלי עורך דין כמובן בלי כלום, ובמשפט בזק מצאו אותו אשם ומיד העמידו אותו מול כיתת יורים והוציאו אותו להורג. ג"יבלי היה גם חוקר, גם שופט וגם מה לעשות תליין בפרשה הזאת. תוך כדי המשפט עצמו כבר הכינו את כיתת היורים, לאומלל לא היה שום צ"אנס. החוקרים הם ששפטו אותו הם שגזרו את דינו והם שארגנו את כיתת היורים.
לטוביאנסקי היתה אישה והיה לו ילד בן עשר וכמובן לא הודיעו לאשתו דבר ולא נתנו לטוביאנסקי כל אפשרות להיפרד ממשפחתו. אחרי מותו באה אשתו של טוביאנסקי אל אבא שלי, עורך דין אשר לויצקי, וביקשה את עזרתו. אבא שלי שמע מפיה את הסיפור, הזדעדע עמוקות ולקח על עצמו את הטיפל במקרה, פרו בונו כמובן, ללא שכר. הוא הלך לראש הממשלה דוד בן גוריון, סיפור לו את הסיפור, שכנע אותו שנעשה כאן עוול עצום וכך החלה להתגלגל הפרשה שבסופה זוכה טוביאנסקי לחלוטין מכל אל אשמה, אבל אחרי מותו כמובן.
עכשיו תארו לכם איזה עתיד היה צפוי לילד הזה, בנו של טוביאנסקי, עם התווית: בן של מרגל. אמא שלו הייתה מנודה, לא היה להם מה לאכול, את זה הבן עצמו סיפר לי. לא היה להם שום סיכוי לשרוד כאן בארץ. ואז בא הזיכוי הגואל ופשוט הציל את חייהם. לא פחות. וכמו שהגורל יודע לפעמים לתעתע, הבן של טוביאנסקי גדל והפך למהנדס ובחיים לא תנחשו איפה הוא עבד בכל השנים. בכור בדימונה. צחוק הגורל לא? חוש ההומור של ההיסטוריה. בן של מרגל עובד בכור. היום הוא כבר בפנסיה.
אחד השופטים של מאיר טוביאנסקי היה אברהם קדרון, אז סגן צעיר ולימים מנכ"ל משרד החוץ. יצא לי לפגוש אותו ולשאול אותו על הפרשה. הוא היה מלא חרטה, הוא סיפר לי והוא היה על סף דמעות, שג"יבלי שהיה מפקדו שכנע אותו שטויבאנסקי אשם בריגול ובבגידה ושאחרי שטוביאנסקי זוכה הוא פשוט התמוטט. כן, עבר התמוטטות נפשית של ממש. ג"יבלי לעומת זאת אמר בראיון בטלוויזיה שאין לו כל חרטה.
ולמה סיפרתי את כל זה? שמעתי שעורך דין אביגדור פלדמן הצטרף לצוות ההגנה של אברג"יל. נזכרתי שלפני זמן מה ראיתי את פלדמן בראיון טלוויזיוני עם אילנה דיין. הוא אמר לה שמקצוע עורך דין הוא מקצוע של שקר. אני שמעתי את זה וליבי נחמץ. מיד חשבתי על אבא שלי. אני אמנם הייתי קטנה כשהוא מת, אבל אני ממש לא מאמינה שהוא ראה במקצוע הזה מקצוע של שקר. כמו תמיד, תלוי רק מה עושים איתו. כשמתגייסים למען אברג"יל, אולי. אבל מי שיש לו ברזומה של מסכת חייו ולו פרשת טוביאנסקי אחת כזאת, ועוד במסכת חיים קצרה כמו זו של אבא שלי, יכול רק להיות גאה. הוא הציל חיים.
ולמה סיפרתי את כל זה? שמעתי שעורך דין אביגדור פלדמן הצטרף לצוות ההגנה של אברג"יל. נזכרתי שלפני זמן מה ראיתי את פלדמן בראיון טלוויזיוני עם אילנה דיין. הוא אמר לה שמקצוע עורך דין הוא מקצוע של שקר. אני שמעתי את זה וליבי נחמץ. מיד חשבתי על אבא שלי. אני אמנם הייתי קטנה כשהוא מת, אבל אני ממש לא מאמינה שהוא ראה במקצוע הזה מקצוע של שקר. כמו תמיד, תלוי רק מה עושים איתו. כשמתגייסים למען אברג"יל, אולי. אבל מי שיש לו ברזומה של מסכת חייו ולו פרשת טוביאנסקי אחת כזאת, ועוד במסכת חיים קצרה כמו זו של אבא שלי, יכול רק להיות גאה. הוא הציל חיים.
באמת מרתק. למה שלא תכתבי תסריט על הפרשה דרך עיניו של אביך? לסדרת דרמה טלווזיונית.
תודה רבה לך יעל, גם אני סבורה שיש כאן סיפור לסרט מרתק או סדרת טלוויזיה, אבל אני לא משוכנת עדיין שאני יודעת לעשות את זה. זו שפה אחרת ואני זקוקה לפרטנר מנוסה, יש לך רעיון?
לי עברון ועקנין, משוררת ועורכת שיש לה בלוג כאן, מעסקת גם עם כתיבת תסריטים. אולי היא תרצה?
תודה לך יעל, אבדוק איתה. אגב, תגידו לי בבקשה, למה כולם מצליחים להעלות בתגובות את האתר שלהם ולי זה לא מצליח?
מרגש נעמי. תודה שהזכרת את הפרשה, ובאיזו דרך עדינה הבאת את אהבתך לאביך, דרך מה שאת עכשיו.
איריס המקסימה, לך התודה. יש לך איזה קשר לפרשה?
או, ממש לא, פשוט כתיבתך נגעה ללבי
וואו כמה מרגש, איריס. ואת הרי כבר יודעת שגם כתיבתך נוגעת לליבי.
נעמי יקרה. ישבתי עם גרא והקראתי לו את הפוסט המרגש שלך. גרא שואל אותי: "את יודעת הרי מי זה טוביאנסקי…" ופתאום השם שצילצל הקפיץ אותי. כן, נזכרתי. שנינו היינו קשורים לחורבה שנותרה מהבית שלו בפאתי קיבוץ הראל. פינטזנו על הבית הזה כאשרם או מקום רוחני משלנו.
ציירתי שם רבות. הרבה הרבה אקוורלים. מקום שובה לב.
נשמח לעשות לך סיור
וואלה, מדהים איריס. האמת שעל החלק הזה בביוגרפיה של טוביאנסקי אפילו לא ידעתי. הרי את הסיפור שמעתי רק מהורי, יותר נכון מאמא שלי כי אבא שלי הרי מת כשהייתי קטנה. ורק בשלב מאוחר מהבן של טוביאנסקי ומבחינתי טוביאנסקי היה ירושלמי וזהו. אשמח מאד לסייר איתכם ועוד יותר אשמח לראות ציורים שציירת שם.
נעמי, הנה קישור לכמה ציורים מאיזור בית טאביאנסי
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/72157602431953893/
את יכולה להקליק על על אחד כדי להגדילו
איריס
צבעי מים יפים להפליא, איריס, וכמה אני גאה שהם אצלי בפוסט. תודה.
עשית קופי פייסט על כתובת האתר למשבצת "האתר שלי"? זה אמור להצליח.
יעל, איפה נמצאת משבצת "האתר שלי" ? אני עשיתי קופי פייסט ל"הפינה של נעמי" ויוצא לי כלום אחד גדול. זה סימלי? 🙂
כן, את עושה קופי ללינק שנמצא למעלה של הבלוג שלך, ואז, בתגובה שלך, עושה פייסט ב"האתר שלי". זה חייב לעבןד.
זה בדיוק מה שעשיתי, אבל עכשיו עשיתי מחדש ונראה אם הפעם זה יעבוד
שוב לא הצליח לי, יעל, זה נותן לי not found
נעמי , הדרך היא כזו: לכי למטה ב"בננות בלוגס" ומצאי את שמך לפי רשימת המשתתפות בבלוג. את נ", לפי שם פרטי. לחצי על זה ואז יפתח דף עם תקצירים של כל הפוסטים האחרונים שלך. את הכתובת המופיעה למעלה בחלונית, תפסי ועשי קופי, אחר כך תעשי פייסט לתגובה בחלונית של התגובה (במקום המיועד) שבה תגיבי אלי ותכתבי: איריס הצלחתי!
🙂
איריס יקירתי, את יודעת כמה קשה לי לאכזב אותך. עשיתי כדבריים ושוב כשלתי. מה אומר לך, הרמתי ידיים וזה לא קורה לי הרבה 🙂
ניסוי
נעמי יקירתי, הניסוי הצליח. בחלונית הזו, שהגבתי לך, העתיקי את כתובת האתר שלי (שהפך לשלך) והגיבי לי עם ההדבקה של זה (במקום הכתובת שלי) והוכחה שזה עובד, ליצי על הקישור בתגובה זו שלי אליך וראי שאתרך הופיע….)
פשוט נהדרת ולא מוותרת הא? כל הכבוד. אצלך זה כמובן הצליח, עכשיו נראה את הניסוי אצלי 🙂
ואולי בגלל זה, איריס, כתבתי ספר לילדים :
איריס, אם הפעם זה מצליח, את הגדולה מכולם.
כמובן שאיריס היא הגדולה מכולם! 🙂
כמו שאמרתי איריס – את הגדולה מכולם. הצליח 🙂
איזה סיפור קשה וחשוב, מנגנוני כוח חריצת משפט ותדמיות. איריס ניסחה כל כך יפה את ביטוי אהבתך לאביך. מקווה שתמצאי את הדרך להפוך את הסיפור לסרט.
סמדר יקירה, אלף תודות לך על המילים הנוגעות. ולמה החלטתי להעלות את זה בפוסט? סיפרתי את זה ברדיו וקיבלתי המון המון תגובות, אבל אתמול אחר הצהרים ישבתי עם חברים בפרונטו, שתינו לנו קאווה (זוכר אמיר?) בכיף ושוחחנו לנו על דא ועל הא ואז הצטרף אלינו איזה עורך דין ופתאום, ואני אפילו לא זוכרת איך, עלה סיפור הפרשה הזאת. ועורך הדין הזה אמר בנחרצות שעל אף הזיכוי המוחלט והועבדות ההיסטוריות טוביאנסקי היה אשם. כך, באחת, ללא שום ביסוס, הוא קבע מה שקבע. שוב רכילות. ואני כל כך כעסתי.
כן, אין גבול להשתוממות נוכח תפיסותיהם ונחרצותם של אנשים. בעיני זו סצנה מרתקת, הרשי לי להתבונן על כך כסיפור. זהו קונפליקט חריף, עשרות שנים אחרי, בעיקר בשל ביטולו של העורך דין הזר לפרשה, המסתמך על שום כלום, את פועלו של אביך. זהו חומר גלם חזק ומרתק. אנסה לברר עם עורכת התוכן בסטודיו בו אני עובדת(אנימציה), היא בוגרת "סם שפיגל" אם יש לה עצה עבורך, במקרה ולי עברון ועקנין אינה פנויה.
את נהדרת סמדר וכמובן צודקת. זה קונפליקט חריף ואין כמו קנפליקט חריף לעשות סיפור גדול. אמש שאלתי את עצמי למה כל כך כעסתי על עורך הדין הזה והתובנה שלך כל כך נכונה. כנראה לא רק על טוביאנסקי הגנתי, אלא גם ואולי בעיקר על המורשת של אבא שלי.
מרתק!
נעמי, זה סיפור מדהים ומרתק. תפני ללי, אולי באמת היא תוכל לעזור כדי להפוך את הסיפור הזה לתסריט. גם אני מוכנה להתגייס לטובת העניין – אני עורכת וידאו בערוץ ההיסטוריה. אם את מעוניינת, אשמח לעזור.
שירה הנפלאה, כמה שמחתי לתגובתך. זר תודות לך על הדברים החמים וכמובן שאשמח מאד לקבל עצה. אגב, שירה, בעניין אחר, ראית את הספר על שימבה הקטן?
ראיתי! שיהיה בהצלחה.
ובנוגע לסרט – צרי איתי קשר למייל
mega0407@yahoo.com
נראה לי שערוץ ההיסטוריה זאת כתובת טובה להפקה של סרט כזה.
תודה תודה שירה יקירתי.
תודה רבה לך איציק, וברוך בואך לבלוג שלי
על הפרשה הזו כתב נתן אלתרמן את השיר "אלמנת הבוגד" (1949), וכן הופק בעקבותיה סרט הטלוויזיה "משפטו ומותו של מאיר טוביאנסקי" על ידי יהודה קווה (1981), ונכתב הספר "כיתת יורים" על ידי שבתאי טבת (1992).
יחד עם זה בגלל המבט האישי שלך שקשור באבא שלך, ובבן שלו שווה מאוד להמשיך לטפל בכך בסרט / כתבה טלוויזיונית, ובכול מקרה משפט שדה כזה צריך כל כמה שנים להילמד מחדש.
כאמור מרתק וגם מרגש. מאוד.
איציק, אתה בטוח שיהודה קווה עשה את הסרט ב-1981 ? שנים אחדות מאוחר יותר הוא עשה סרט שקשור באבא שלי והוא בא אלי לקחת תמונות שלו.
את ספרו של שבתאי טבת אני מכירה היטב והוא ניצב אחר כבוד בספרייה שלי. אז כבר הייתי עיתונאית בידיעות אחרונות ובעקבות הספר התקשרתי לבנו של טוביאנסקי ונפגשנו. זו הייתה פגישה מאד מרגשת שהפכה לכתבה בשבעה ימים תחת הכותרת: הבת של לויצקי נפגשת עם הבן של טוביאנסקי.
אגב, איציק, אתה יודע באיזה קובץ השיר של אלתרמן? יש לי את כל כתבי והייתי שמחה לאתר אותו.
זה השיר והקובץ שך אלתרמן:
"אלמנת הבוגד" ב"טור השביעי" (כרך, א, 267-265):
תיזכר נא מהות "המשפט המהיר"
זהו שמו הנורא שניתן לו.
שם סותר את עצמו, שם ריקן ויהיר!
שם שאין משמעות ומובן לו!
יישמר נא זכרה של אותה "חקירה"
ושל "דעת קהל" מתערבלת
השופט כג"יפ בנסיעה מהירה
עם תיבת-בלמים מקולקלת…
מהו עוז מדינות? מול ריבוא כידונים
לעמוד לבלי סגת בשער –
אך לרעוד ולכרוע מול יד-אין-אונים
של אשה אלמנה ונער.
וואו איציק, זה ממש עשה לי צמרמורת. תודה מכל הלב
שלום נעמי
קראתי בהתרגשות את הסיפור שלך וכמה עצוב ששום דבר לא באמת השתנה :בתחילת דברייך כתבת שאנשים שנכשלים ממשיכים להתקדם. הדוגמא הבולטת מכולם היא אולמרט שנכשל כראש עירית ירושלים ונעשה ראש ממשלתנו , רמון שנכשל מוסרית ומשמש סגנו הירשזון שנכשל בקופ"ח לאומית ונעשה שומר האוצר ועוד כמובן.
הבר נובע מכך שעורכי דין בכירים האמורים לדבר ולרדוף צדק נרתמים להגנת משפחות פשע ומדברים על עריכת דין כמשחק בתיאטרון או כבדיון ספרותי.
אנחנו זקוקים לעורכי דין כמו אביך ולעיתונאים כמוך.
ריקי יקרה תודה רבה רבה על המילים החמות. אולם יש משהו שעלי לומר לך. אחת הזכויות הכי בסיסיות שעומדות לו לאדם היא הזכות להגנה. זכאי או אשם, כל אדם, רשע ורע ככל שיהיה ולא חשוב כמה נורא המעשה שעשה, זכאי לעורך דין. את הזכות הבסיסית הזאת שללו מטוביאנסקי והוא, שהיה זכאי באמת, שילם בחייו. אבא שלי, הגם שהיו לו בחייוהקצרים כמה פרשות מפוארות מאד, היה סנגור בנשמתו והוא הגן גם על כאלה שלא היו זוכים נכללים בין ל"ו הצדיקים. זו החלטה אישית של עורך דין על מי הוא מגן ועל מי לא והיכן עובר הגבול הפרטי שלו. אני למשל, לו הייתי סנגורית, לא הייתי מגינה לעולם על אנס. שיגן עליו מישהו אחר ואני יכולה הגיד בוודאות מוחלטת שאבא שלי לא היה מגן על אנשי הפשע המאורגן.
הי נעמי, כילדה אני זוכרת שבבית הזכירו את טוביאנסקי וג"בלי ובאימה וכעס גדול, כנראה שזה התפרץ אחרי העסק ביש בכמה שנים, שווה לעשות סרט , משום מה ולהבדיל, נזכרתי בפרשת קסטנר, שדקא היה משפט, אבל משפט עיוור לדעתי.
מרגש נעמי
שמת לו גל עד כאן. אכן תלוי מה עושים עם המקצוע .
חיפשתי חומר על הפרשה המעניינת והעגומה, והגעתי לכתבה שלך. אכן מקרה מצער.
גם אני ראיתי איזה ראיון עם עורכי הדין הפליליים של משפחות "הפשע" (במרכאות כי אנחנו לא יודעים מי באמת כן ומי לא) וזכור לי המשפט שאחד מהעו"ד אמר שמה שהוא עושה זה "לספר את השקר בצורה משכנעת" או משהו כזה. אנשי אמת כמו שהזכרת את אביך הולכים ונעלמים. ננסה להיות החיכוי שלהם בעבודתנו…
I like the helpful info you provide in your articles. I will bookmark your weblog and check again here regularly. I'm quite sure I’ll learn many new stuff right here! Good luck for the next!