להציל את שימבה, סיפור אמיתי – הספר

זוכרים את הפילפילון הקטן שלי שימבה? אז עכשיו הוא ספר ילדים מדליק בהוצאת כינרת זמורה ביתן. לפני שבוע ביום שבת הגשתי ברדיו ברשת ב" את התוכנית "השבוע שלי" ושם סיפרתי, בין השאר, על הספר ועל שימבה. 

                  מתוך התוכנית השבוע שלי 29.8.08

ואיך אני יודעת שספטמבר יהיה חודש טוב יותר מחודש אוגוסט? אז תקשיבו ותשמעו סיפור. "אי שם ביער, בארץ רחוקה באפריקה, יש בית קטן. זהו ביתו של שימבה הפילפילון, שכולם קוראים לו שימבה הקטן. הבית עשוי מקורות עץ, ובתוך החדר, על הקיר, תלוי ענף עבות, למקרה שיתחשק לו פתאום באמצע הלילה לנשנש משהו קטן. בפינה מונח מזרן ועליו שמיכה כחולה. שם, בפינה הזאת, מתכרבל לו שימבה הקטן כל לילה והולך לישון.

הוא שוכב על צידו, מתכסה עד הראש בשמיכה הכחולה, ורק החדק הארוך שלו ולפעמים גם בדל אוזן מציצים החוצה. "החדק שלי צריך קצת אוויר", הוא נוהם לעצמו מדי לילה ומניח בעדינות רבה ובזהירות את החדק מגולגל כמו בייגלה על הכרית. "זהו, עכשיו זה טוב מאד, החדק מרוצה וגם אני מרוצה, ואני יכול ללכת לישון". ליד המיטה הוא שומר את כדור הגומי האדום שלו, המשחק האהוב עליו. כי שימבה אוהב מאד לשחק כדורגל." 

כך מתחיל ספר הילדים שכתבתי על הפילון המאומץ שלי שימבה. הספר ייצא לאור  בשבוע הבא, השבוע השני של ספטמבר, ואני מודה שאני ממש מתרגשת. להציל את שימבה סיפור אמיתי, הוא ספר הילדים הראשון שלי אחרי שני ספרים למבוגרים. הראשון היה כבודו, הביוגרפיה של אהרן ברק והשני היה העליונים, שיצא לאור בשנה שעברה.  העליונים מביא את הסיפור הסמוי מן העין של בית המשפט העליון מאחורי הקלעים, והוא עורר והאמת לשמחתי  ממשיך לעורר הרבה רעש. להציל את שימבה סיפור אמיתי זו אופרה אחרת,  זה ספר נשמה. 

אז איך זה קרה לי? בעוונותיי הרבים אני ציפור לילה מובהקת, עובדת וכותבת עד מאוחר. בערך באחת אחר חצות אני פורשת מהמחשב, מוזגת לי בכיף כוס יין אדום ומחפשת בלש טוב בטלוויזיה כדי להוריד טורים. אני אוהבת את השעות האלה של הלילה, לבד, כולם מסביב ישנים, החלונות אצל כל השכנים חשוכים, ורק אני ערה. יש איזה מסתורין בשעות האלה. מהחלון אני רואה את פנסי הרחוב מטילים אלומה של אור על המדרכה. שקט.

ולילה אחד, כשסיימתי את ההגהות האחרונות על העליונים, חיפשתי בלש ומצאת סרט של הבי.בי סי על איזה ארגון מופלא שמציל באפריקה פילונים שהתייתמו מאמם. לרוב כתוצאה מציד בלתי חוקי. שני החיטים, שיני השנהב של הפיל הבוגר שוות הרבה כסף כך שלמרות החוקים הנוקשים הציד ממשיך. פילון יתום בטבע הוא פילון אבוד.  אין לו סיכוי לשרוד.  בארגון הזה מביאים את הפילונים  לבית יתומים לפילים, כן כן, שמעתם טוב, בית יתומים לפילים, מגדלים אותם ומכינים אותם לחזרה לטבע. נדלקתי ורצתי מיד לאינטרנט לחפש את הארגון ושם מצאתי שהם מציעים את הפילים שחוסים אצלם לאימוץ. בחרתי בשימבה ואימצתי אותו כתרומה לארגון. מאותו רגע מדי חודש קיבלתי דווח על שימבה, ולפני כשנה פשוט ארזתי מזוודה ונסעתי לבקר אותו בבית היתומים לפילים בקניה.  ביליתי שם עם הפילים ומה אגיד לכם, ממש התאהבתי. אני לא זוכרת מתי התאהבתי כך, איזו חיה מופלאה ומרתקת זו ואיך שהם מתנהגים אחד עם השני, תאמינו לי יש לנו, בני האדם, מה ללמוד. אלתרמן כתב שהפיל הוא חיה נבונה, זה נכון, אבל יותר מזה. בניגוד לחלק מהמועמדים שלנו בבחירות, לפיל יש גם אינטליגנציה רגשית.

כשחזרתי מאפריקה החלטתי שאני חייבת לחלק את החוויה המדהימה הזאת עם ילדי ישראל. וכך נולד הספר להציל את שימבה סיפור אמיתי. הוא מספר את  סיפור הצלתו של שימבה ואיך הפילים הוותיקים  יותר אימצו אותו ועזרו לו להתגבר על הקשיים ולהתאקלם בגנון של בית היתומים לפילים. את האיורים המקסימים באמת באמת בספר אני חייבת למאייר הנפלא דני קרמן, שהפעם התעלה אפילו על עצמו. הדמויות ממש קורמות עור וגידים מבין הדפים. דני, אם אתה שומע אותי, תודה. ובשבוע השני של ספטמבר גם אתם תוכלו לראות על מה אני מדברת ולהבין למה אני כל כך מתרגשת.