טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.

לפני חודש הייתי בהופעה של סוזן וגה. זה היה בעיר קלן שבגרמניה.  גרתי במשך שבועיים בכפר קטנטן לא רחוק מקלן, שם הנחיתי סמינר של נשים ישראליות ופלסטיניות. אבל זה לפוסט אחר. את סוזן וגה אני אוהבת כבר שנים. בגיל 17 אני ובועז, שהיה אז חבר שלי, היינו שרים ומנגנים על הגיטרה את the queen and the soldier. בועז היה זייפן ...

העבודה שלי יכולה להיות נורא קשה לפעמים. קורעת לב. לעתים אני חושבת שאולי אני מזוכיסטית, רק זה יכול להסביר לי את הבחירה שלי. בפעמים אחרות אני מרגישה שבאמת אין משהו אחר שהייתי רוצה לעשות. הייתי רוצה לכתוב על זה עוד. אבל אני עייפה מדי. ועצובה.

לפני כמה שנים הכרתי בחור בשם סמי. אני בעיקר זוכרת שהיה גבוה, בקיץ הזיע מאד ועישן סיגריות קאמל. אני זוכרת גם למה דרכינו נפרדו לעד, אבל את זה לא מתחשק לי לספר כאן. בדמדומים שבין שינה לעירות מצאתי עצמי חושבת עליו פתאום. בלי שום סיבה. כתבתי עליו אז שיר שמרמז לי שהיו שם עוד כמה דברים חוץ מהזכרונות האינסטרומנטליים שנשארו ...

אחי אריאל   אחי אריאל. אני אוהבת להגיד את המילים הללו. את שתיהן ביחד, ובשום אופן לא כל אחת לחוד. לפעמים אני אוהבת להוסיף להן איזשהו שם תואר – אחי אריאל האמיץ, אחי אריאל הגיבור, אחי אריאל הממושקף, אחי אריאל היקר והטוב, אחי אריאל האהוב. כשהיינו ילדים המצאנו לנו משחקים. אחי אריאל המציא את המשחקים ואני רק עזרתי. במשחקים הללו ...

הסופרת גרייס פיילי נפטרה בגיל 84. כך אני מתבשרת ממדור הספרים של הניו יורק טיימס. למי שעוד לא הכירה, כדאי להכיר את גרייס פיילי. חוץ מהיותה סופרת נפלאה, אמנית של סיפורים קצרים מדויקים ועדינים, היא הייתה גם פעילה חברתית ופמיניסטית. שני קבצי סיפורים שלה תורגמו לעברית. את שמו של האחד איני זוכרת. השני נקרא "בערוב אותו יום" ומבין הסיפורים הנפלאים ...

חשבתי הלילה שאני לא בטוחה שאני יודעת לגמרי מה צריך לכתוב בבלוג. מקריאה של כמה בלוגים שמתפרסמים כאן ובמקומות אחרים לא החכמתי הרבה. אין איזו רשימת כללים? מה מותר, מה אסור, מה מקובל. אני באמת לא רוצה לעשות משהו חריג. בכל זאת נדמה לי שאנשים כותבים בלוג כדי לקבל קצת אהבה, או אולי הערכה.  אז את זה גם אני רוצה. ...

לפני שבועיים חזרתי מברלין. לפני ברלין היו הרבה דברים שיש לכתוב עליהם וגם אחריה עוד יהיו. אבל הבוקר אני רוצה לכתוב עליה. בברלין רציתי שהלב שלי יתרחב. חיכיתי להתרחבות הלב כמו שמחכים לילד שיחזור הביתה מהיום הראשון בכיתה א". בהתרגשות, בשמחה, קצת בדאגה, בהרבה אהבה. (אם כבר הייתי אמא בטח הייתי יודעת שאף אחת לא מחכה בבית לילד שלה שיחזור ...

הכי קל לי להתחיל בסיפור. אז הנה אחד שכתבתי קצת מזמן. מלכת חזירי הבר     הוא מעשן סיגריה לפני שאנחנו יורדים לחפש חזירי בר בכרמים. אנחנו קוראים להם: טיפוס הבר של החזיר, וזה מצחיק אותנו כי זה מזכיר לנו את טיפוס הבר של זבוב הדרוזופילה, שכל גנטיקאי מתחיל מכיר כמו את כף ידו. ככה אנחנו זוכרים שאנחנו ביולוגים, גנטיקאים ...