טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.

    כשהייתי כל רחוקה הייתי קרובה היה שם אוטובוס ובאוטובוס הייתי אני וגם את היית שם. אבל מה קרה? אני שואלת את עצמי הלא יודעת מה קרה לי? מה בלבל עלי את עולמי? מה התנפל עלי שם בתוך האור המקליש בתוך דמדומים של ארץ אחרת מה טרף את נפשי מה הסתלסל בתוך עורקי. היה שם אוטובוס בחוץ נפל לילה ...

ושוב המילים שלך למה למה את לא יכולה להרפות. אלה המילים שלי והמילים שלך? ושוב הקול שלך בתוכי, אני נצמדת לעץ חופרת באצבעותיי בחול פוערת פה ללא קול. איך את בורחת תמיד אל מקומות שאין להם קיום  כל מה שמתרחש בתוכך מתרחש בתוכך. גבריאל אני קוראת לך מתיזה מים על פנים בוערים מציירת מגדלור על דף מחברת מפצחת אגוז שצמח ...

שמעתי אותך במטוס אמרת: "זה הזמן אלהים לדבר" ואני אמרתי: "דבר אלי. בבקשה דבר. אלי." אחר כך נשבה רוח ועננים התקבצו במקום בו נשען ראשי. אמרתי: "אתה נכנס בתוכי למקומות חשוכים יותר מהחושך." שתקת. אחר כך הלכתי בשדה תעופה. חושך התפזר בתוכי כמו חול ברוח. כמו מחוגים בשעון. כמו מים. בבקשה בוא.      

בעצם הדבר הכי מחייה אותי היא המוזיקה. יותר מספרות. יותר מקולנוע. קשה לי לומר על משהו שהוא יותר מספרות כי ספרות היא הכל. אבל המוזיקה מחייה אותי. או נכון יותר לומר, מחיה את האלתר אגו שלי. מחייה את מי שאיני אבל כל כך הייתי רוצה להיות. נערת רוק. זה מה שהייתי רוצה להיות לבושה בג'ינס צמוד  שחור, כנראה בלי תחתונים ...

יש סדין ישן ויש משיח ויש משקולות שאפשר להרים. יש גוף. ובתוכו, איך אפשר לדעת אם אי פעם ניפגש. אני יושבת בתוך. בתוך הבית. אם אחזיק סיגריה בין אצבעותיי אצבעי המורה וזו האחרת שאת שמה  שכחתי. אם אחזיק סיגריה בין. איך אוכל לדעת שתבוא? באוזניים שלי ציפורים ששרות את שיריך אולי זה  מספיק.  

אני זקוקה לטיפול בשורש הלב. לנקות לאטום לסתום. לנקות לאטום לסתום. כך לא אתגעגע עוד לפני שהלכתי.   משהו נורא קרה לי. עורי נשר ממני ונשארתי שריר משורטט נוטף אשלגן.   לנקות לאטום לסתום. כך לא אתגעגע. לא.    

אני לא מספרת הרבה על העבודה שלי. בדרך כלל לא רוצים לשמוע, או שאני בוחרת לא להשמיע. אבל אני רוצה לספר כאן משהו. קטן, אבל גדול. אני מנהלת מערך יום לנשים נפגעות תקיפה מינית. מקום שבא לספק שורה ארוכה של צרכים. מקום של טיפול ותמיכה ואהבה וטיפוח. לפני כמה חודשים פנתה אלי בחורה, שהיום אני יודעת עד כמה היא מיוחדת ...

אני צריכה להיזכר ברגעים של אושר. משאית של תנובה יצאה מחניה, פגעה במונית של "קסטל" והעיפה אותה על האוטו שלי, האוטו שלי נטול הביטוח המקיף. היה שם מפגן של אלימות למופת שכלל קללות, בקבוקים נזרקים באוויר, נהג מונית אחד על סף התקף לב שמתקשר לאבא שלו, ואליענה אחת ששואלת את עצמה מה עושים עכשיו בתוך העולם המופלא של תביעות ביטוח. ...

כוורת    כשמרתה החליטה לנסוע לסין, היא התנהגה כאילו זה ברור לגמרי שאני אבוא אתה. היא כל הזמן אמרה לי משפטים כמו "ברור שאני רוצה שתבואי איתי, את החברה שלי לא? ", ואני הייתי כל כך מאושרת לשמוע את המשפטים האלה, למרות שלא הצלחתי ממש להאמין לה. לא שזה היה משנה משהו, הייתי הרי באה אתה בכל מקרה, איכשהו הייתי ...

ביקור בחברון   הזיכרון שאיתו הלכתי לישון בלילה היה זיכרון האשפה. בתחילה הרגשתי רק בריח. בצחנה שלא יכולתי להבין מה מקורה. עד שהבטתי למעלה. השוק שבעיר העתיקה של חברון מקורה על ידי רשת מתכת כזו. כמו גדר של לולים. ועל הרשת הזו זורקים המתנחלים החיים בעיר חברון את האשפה שלהם. הרבה אשפה. אשפה מצחינה. חיתולים משומשים, אריזות ריקות של מזון, ...