בננות - בלוגים / / הספד לקווזי
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

הספד לקווזי

מצאתי עכשיו את קווזי, אחת מהחתולות שגרה בימים אצלנו בחצר וישנה בלילות אצלנו בבית מתה על הדשא בחוץ. היא הייתה מכוסה בדם ואני משערת שהיא נדרסה.

אני לא יכולה להכיל את האכזריות של העולם הזה שבו חתול יכול ככה להידרס. אנחנו חיים ברחוב קטנטן, אין שום סיבה שאיזושהי מכונית תסע כאן מהר. איך אפשר פשוט ככה לדרוס חתול?

קווזי הייתה חתולה מיוחדת. אין לי כוח אפילו להתחיל להסביר כמה ולספר עליה סיפורים. אני פשוט עצובה נורא נורא ולא יכולה לשאת את זה.
אני מקווה שהיא לא סבלה, שהיא לא גססה המון זמן אלא פשוט מתה מיד.
בטח יש המון אנשים שיקראו את זה ויחשבו שזה שטויות ושזה מטומטם להגיד שהעולם אכזרי כשחתולים מתים כי הלא אנשים מתים כל הזמן וכל העולם הזה מלא באכזריות. אבל זה בכלל לא משנה. העולם הוא מקום נורא אם לא דואגים כאן לחתולים. הרי אנחנו באנו לכאן והמצאנו מכוניות וכל מיני דברים שמסכנים להם את החיים. ואיזה זכות יש לנו בכלל? הרי הם רק רוצים לחיות את חייהם בשקט ובניגוד אלינו לא מזיקים לאף אחד.
אני מלאה בעצב כל כך עמוק ואני מתאבלת על קווזי שהייתה (ממש עד לפני כמה שעות) חתולה מיוחדת ועם אופי משלה ומיאו משלה שלא דמה לאף מיאו אחר, שהייתה ישנה כאן כל לילה על הכורסא ומבקשת אוכל כל הזמן.
והדבר שהכי מבעית אותי פתאום זה שאולי מי שדרס אותה זה האופנוע של השליח של הסושי שהזמנו לפני שעתיים ואז המוות שלה הוא בכלל באשמתי.

11 תגובות

  1. אסתי ג. חיים

    אליענה,
    באמת מבעית ובלתי נסבל. באופן נורא, קרה לי משהו דומה אתמול. אני לא מסוגלת עדיין לכתוב על זה. אולי אעשה זאת לזכרם של חתולי הרחוב שנידונו להיות קורבנות הרוע האנושי בעולם האכזר וחסר הרחמים הזה.

  2. שירי רבר

    אליענה כל כך העצבתי אותי. אני פשוט מתמוססת שאני שומעת דברים כאלה. יצא לי לאחרונה לראות המון דברים כאלה לצערי.

  3. צר לי לשמוע. תרגישי טוב

  4. אוי, אליענה. חתולים וכלבים דרוסים עושים לי רע.

    אבל אל תכעסי על המשך תגובתי. "דרסת" אותי מצחוק עם המשפט האחרון. פתאם כל סיפור מותו של החתול קיבל טוויסט (הורס/דורס, אני מצטער) על חיי הנהנתנות, איך שאנחנו מזמינים סושי עם שליח עד הבית, נהנים ובוכים על חתולים דרוסים ופליטים שמתים מרעב.

  5. יעל ישראל

    אני כל כך מזדהה. אני לא יכולה לסבול את זה, זה כואב לי בדיוק כמו מוות של אנשים. איני רואה במה בעלי חיים פחותים מאיתנו בכך שנתחשב פחות בחייהם או במותם.

    ואני כותבת בסופו של לילה שאני דואגת נורא לגור החדש, כי חיסנו אותו אחר הצהריים, ומאז הוא נפול קצת, ואני מתחילה כמובן בחרדות שלי.

    אפילו המחשבה שהבנות למטה, יקרה להן משהו, גם אם זה יהיה טפו טפו טפו בשיבה טובה, לא מתעכל אצלי. עוד לא עברתי מות חית מחמד, וזה נראה לי הורג לא פחות ממות בן משפחה. סןף העולם ממש. אוי חרדות הנטישה.

    מישהי שמטפלת בהמון חתולים בבית ובגינה אמרה שהחתולים שמתו לה לא נשארים איתה בלב כמו בני אדם. אני לא מאמינה בזה. יש להם נפש כמו לנו, ונפש חודרת לנפש.

  6. כל מוות, בייחוד של יצורים שנתפסים לנו חסרי ישע מהדהד עמוק. והאשמה…
    מצרפת אותנו לעדת הצולבים, קווזי-ברצינות

  7. אני מתעצבת יחד איתך אילענה היקרה, כי כמוך זהו מעשה שאינני מסוגלת לסבול.

  8. אסור לך להאשים את עצמך… אין בזה שום דלת יציאה… את הזמנת, ואולי משהו אחר אשם…
    אני בעדך, ככה ליבך נישבר
    שלך טובה

    • מיכל ברגמן

      עצוב. פעם דרסתי חתולה שרצה משכונת מגורים לגבעות פתוחות. יצאה מחורשה ישר לכביש. אני דווקא נהגתי לאט וזה לא עזר. מצאתי את עצמי יושבת באוטו באמצע הכביש מאובנת.
      עברו שנים וזה עדין מהדהד.

  9. אוי, נורא עצוב… :(:(
    אבל גם אם זה השליח זה לא אשמתך.

השאר תגובה ל יעל בר שם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג