בננות - בלוגים / / אני כועסת
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אני כועסת

 

כנראה שאני הולכת לפסוע עכשיו היישר אל תוך ביצה מצחינה למדי שאין לי בה יותר מדי עניין.
אבל אני אעשה את זה כי אני כועסת.
אני כועסת על עודד כרמלי. אני כועסת עליו על הדברים הללו שאמר בראיון שהעניק:
"האמת המרה היא שאם לא אארגן ערבי קריאה, יעמוד שם מנחה מכתב העת 'הכיוון מזרח' ויציג את המשורר הבא בתור 'יוצא העדה המרוקנית', כאילו בכך הוא מאיר באור חדש משהו מהשירה. זאת אחריות שאני לא מוכן להתנער ממנה כדי לשבת בבית ולכתוב. אני משמיע, ואמשיך להשמיע, את דעתי, גם אם אני ושכמותי בעמדת מיעוט כיום" 
אני לא חושבת שאדם שמרשה לעצמו בלי היסוס להביע דעות גזעניות ומכוערות שכאלה ראוי לקבל איזשהו פרס. אני לא רוצה לראות את השירה של אדם כזה תלויה לי ברחובות ולא משנה עד כמה היא שירה נהדרת. כולנו יודעים מה יכולות להיות התוצאות של גזענות בוטה ותורות גזע כמו שעלולות להתפתח מהדברים שאומר כאן כרמלי.

 

51 תגובות

  1. אליענה היקרה. האם את יכולה לצרף קישור מהיכן הדברים שנאמרו?.

  2. אליענה היקרה,

    אני לא בטוח שפֵּרשת נכון את דבריו של כרמלי, למרות שאין לי מונופול על פרשנות "תקנית" ובטח לא על פרשנות לכרמלי.

    אני חושב שכרמלי מתנגד להקמת כתב-עת "גטואי" בשנות ה – 2000 שכולו על טהרת הכיוון המזרחי.

    אני לא חושב שלכרמלי יש בעיה כלשהי עם שיר, שמשוררו נמנה על בני עדות המזרח. אולי הוא מביע התנגדות לעורכים שמדגישים את מוצאם של משוררים.

    • שחר מריו היקר, תמיד קיימת האפשרות של פרשנות שגויה.
      יחד עם זאת, גם אם כרמלי התכוון לדברים שאתה כתבת, עדיין אני מתנגדת לדברים הללו ומוחה נגדם. לכל קבוצה שעוברת דיכוי יש את הזכות המלאה להגדיר את עצמה ולכונן לעצמה זהות בנפרד מהרוב המדכא. זה תהליך טבעי ונחוץ. וכרמלי, כמי שאינו שיך לקבוצה מדוכאת כזו (במקרה הזה המזרחים) בא ומנסה לשלול את הזכות הבסיסית של אותה קבוצה לרפא את עצמה מהדיכוי שעברה באמצעות כינון הזהות שלה באופן נפרד.
      גם זו גזענות. אם כי מתוחכמת קצת יותר.

    • שחר-מריו, אתה חושב באמת שהאיש נטול כעסים? והאם זו לא אמירה גזענית חתרנית?

      • אין אדם נטול כעסים, אבל יש הבדל בין אדם כועס לבין אדם גזעני.

        כרמלי מבקש לקדם את השירה העברית בדרכו שלו, ואנשי "הכיוון מזרח" מבקשים לקדם את השירה העברית בדרכם שלהם.

        הם לא רואים עין בעין. אבל בין זה לבין האשמת כרמלי בגזענות – הדרך ארוכה.

        אני, אגב, כתבתי לא מעט שירים על סבי וסבתי, שעלו מעיראק (כמו גם על סבתא רוזה ששרשיה באיטליה וביוון), והתלבטתי אם לשלחם ל"כיוון מזרח". בינתיים הכרעתי שלא לשלוח אותם לשם, מכיוון שהאמירה שבשיריי על יוצאי עיראק תופקע לטובת הכותרת "הכיוון מזרח". אין בזה בדל של גזענות. יש בכך הרהור על תוואי השיר והשירה.

        ובאשר לכרמלי, פגשתיו לראשונה במסיבת חנוכה בדצמבר 2007 במרכז ת"א. לא ידעתי מיהו, ואפילו לא שמעתי עליו (ומסתבר שהוא כבר הספיק לעשות רעש הרבה לפני כן), עד שמשוררים אחרים במסיבה הסבירו לי מיהו האיש. אח"כ הסתבר שאנחנו מתגוררים באותה שכונה, וחולקים אותו בית קפה שכונתי. החלפתי איתו כמה מילים, ולא התרשמתי שמדובר באדם גזעני. לדעתי, מדובר בילד טוב שרוצה להיות הילד הרע. ועל אף שאיני מסכים עם צעדים שנקט בעבר, אגן על זכותו לשטוח דעתו (כל עוד אינה גזענית ופוגענית), ומברך אותו על זכייתו.

        ועכשיו אני הולך לים, אז תסלחו לי שלא אוכל ליטול חלק בהמשך הדיון.
        :))

        • אני מחשיבה את כרמלי מידידי ולא הייתי מזלזלת ככה במשורר ועיתונאי
          ואומרת שדבריו נזקקים לפרשנות ושאינו מיטיב להתבטא.

          • אני לא מכירה כלל את עודד כרמלי וכנראה שגם לא אכיר כי אני עושה הכל כדי לא לעבור ליד הנסיך הקטן בימי שישי בצהריים, אבל אני מסכימה איתך שלי שדבריו לא זקוקים לפרשנות. הם ברורים מאד. ומכעיסים (אותי).

          • שלי אמרה בדיוק את ההפך, שדבריו כן זקוקים לפרשנות

          • האמנם?

        • שחר-מריו, תהנה בים…:)
          זה יפה שאתה מרכך את דמותו של כרמלי לעומת מה שקראתי בראיון איתו. אני לא מכירה אותו והשיר שנבחר היה באופן אנונימי כך שזה שיר כנראה ראוי, על דעת השופטים. עדיין יש לי טעם מר ממה שבחר להגיד.

  3. הגיעה העת להפסיק להוציא את העט העדתי מנדנו. כרמלי אינו היחיד העושה זאת.
    ראוי לא לבלבל בין פרס על איכות ובין דמגוגיה.

    • לאה יקרה, אני חייבת להודות שלא הבנתי למה את מתכוונת..

      • יודית שחר

        זה הויכוח הישן נושן האם שירה היא שירת הכלל, כלומר שירה שלא משנה לאיזה מגדר או עדה או קב" פוליטית היא משתייכת, או שהשירה מחולקת לתת קבוצות הנ"ל.

        • יודית שחר

          מתי שמאולוף לא מכניס את השירה לגטו עדתי, הוא נותן במה למשוררים שלדעתו לא היו מפרסמים אחרת.
          מה שאני אוהבת בשמואלוף זה שהוא לוקח את השירה למקומות של עשיה, ואמירה חברתית נוקבת.
          שיבוא כרמלי להפגנה אחת במקום להתהדר בערבי שירה ושאחר כך יבקר את מתי.
          אני לא מבינה למה כרמלי מרגיש שאין מקום גם לו וגם למתי, הוא מציג את עצמו כאביר השירה וזה מגוחך.
          יש מקום לכולם.

      • אבהיר מעט…
        כרמלי כותב על קבוצה אחת, מואיז בן הרוש כותב את אותם הדברים כאשר הוא עומד בקוטב הנגדי.
        כל אחד מתייחס אל האחר כאילו הוא היה אויב… די…. הגיע הזמן לטשטש את הקיטוב העדתי. הגיע הזמן לתת למי שהוא טוב לומר את דברו רק משום שהוא טוב, בעיקר אם השירה משרתת את הנושא.
        אני כמוך כעסתי על דברים שאמר בן הרוש… אבל הבנתי שעד שלא נחדל להוציא את עט השטנה הדברים לא ירגעו.

  4. שירי רבר

    אני כועסת כי לצערי אין מספיק משוררים מעדות המזרח. בלי להעליב אף אחד, אבל רוב אנשי הרוח הם אשכנזים, וחבל. אני עצמי מעורבת-חצי אשכנזיה וחצי מזרחית, ומאוד חסר לי לשמוע שירה מאנשי עדות המזרח. או שאולי אני פשוט לא מכירה מספיק כאלה. אשמח להמלצות.

    • שירי, יש משוררים מזרחים נפלאים, אני מבטיחה לתת לך רשימת המלצות אבל מאוחר יותר כי עכשיו אני רצה להופעה של מתי כספי שהוא אמן אשכנזי 🙂

    • נטלי ברוך

      היי שירי!!
      יש המון משוררים ומשוררות מזרחיים, את מוזמנת לפנות לספרים של סמי שלום שטרית בהוצאת הכיוון מזרח 100 שנים 100 משוררים קראו לשני הספרים, אחד פרוזה והשני שירה. כמו כן לא מזמן תנועת אחותי למען נשים בישראל הוציאה ספר בהוצאת "בבל" פרוזה, מאמרים ושירים מאת נשים פעילות פמיניסטיות וחברתיות מזרחיות. יש עוד המון, המון כתיבה מזרחית כזו או אחרת, לפעמים המשוררים/ות הם מזרחים אבל לא קוראים לעצמם כך משום שהם חוששים שידחקו אותם מחוץ לשירה הקאנונית ומחוץ למרכז הבמה. אמיצים הם מתי שמואלוף, ויקי שירן ז"ל ואחרים שכותבים מלבם המזרחי.

      • שירי רבר

        תודה נטלי על ההמלצות.

      • יודית שחר

        מה זה לב מזרחי? ממה הלב שלי עשוי?
        זה לא תמיד מהפחד להידחק לגטו, נטלי, אני גדלתי במשפחה טורקית אספניולית, לפיכך אני שייכת לעדות המיזרח, ושיר שלי פורסם באנתולוגיה של אחותי שדברת עליה. האם מישהו יכול לשייך את השירה שלי לעדות המיזרח? אני מסופקת.
        כילדה התוודעתי לשירה דרך לורקה, ולפרוזה דרך סופרים מערביים, ופחות דרך ישראלים כי לא תמיד דברו אלי, והכי אני אוהבת את היוצרים הלאטינים, ולמעשה בבית שלי לא שמעתי שיר מזרחי אחד, אז מאילו שורשים אני יונקת בדיוק?

        • נטלי ברוך

          יודית יקירתי. השאלה הזו היא עתיקת יומין ומסובכת. אצטט את ד"ר סמי שלום שטרית ידידי שאמר שמזרחיות היא קודם כל תודעה, אפשר לראות אדם אשכנזי עם תודעה מזרחית ואדם מזרחי שמכחיש את מזרחיותו אבל לא מבין שלעולם לא יתקבל בחברתם של אשכנזים ולעולם ישאלו אותו "אה אתה פרסי איזה אוכל טוב יש להם" (כך אמר לי אחד הבחורים האחרונים שיצאתי איתם). מוזר שלחבריי וחברותיי האשכנזים/ות לעולם לא אמרו דברים כאלו אלא מיד שאלו מה הם לומדים באוניברסיטה וכד". האם עניתי לך? מזרחיות אגב היא לא רק שירים מזרחים, היא הווייה, ריחות, אוכל, תרבות. אבי קורא פרסית עתיקה, שירה פרסית (את מכירה אותו שאלי אותו, הוא ישמח לספר לך), היסטוריה ועוד.

  5. הדברים שכרמלי אמר אכן מרגיזים (ויותר מזה, מטופשים, שכן לא חסרים ערבי שירה בהם מציגים את המשוררים לפי כל מיני מפתחות שונים ומשונים, ושה להבין למה זו סיבה שדווקא מר כרמלי יפעל בתחום) אבל לא צריך להיכנס להתקפי כעס, ולו בגלל שהוא בינתיים מתנהג כפרובוקטור סדרתי – אחרי שבכתב העת שלו תקף את "הליקון", את יצחק לאור ואת בני ציפר, הוא מנסה עכשיו להשתלח ב"הכיוון מזרח". אני חושד שזו בסה"כ פרובוקציה לשם הפרובוקציה, הזדמנות לומר משהו במטרה להרגיז, ובאמת אין צורך להילחץ מזה.

    (אפשרות אחרת, אגב, היא שהטקסט באמת הוצא מהקשרו ע"י העיתונאי שחיפש פרובוקציה)

    • אני צוחקת

      מצחיק שדוקא כרמלי שהתנגד לזכייתם של אנשי הליקון בפרס זה (באחד הגיליונות של כתם), זכה בפרס. יש פה טעם לפגם ואפילו אירוניה מצד השופטים שהסתפקו ב"משורר" זה למרות שהוגשו שירים טובים יותר. ביריונות מוגחכת של משורר בינוני מתחיל שיש לו גם כמה דעות באמצעותן הוא מנסה לפלס לו דרך…

  6. אליענה, לא יותר מכעיס אותך שזכה בתחרות שיר גרוע כל כך?

    • כאילו שבשנים קודמות זכו שירים מעולים כל כך. שופטים גרועים בוחרים שירים גרועים כבר כמה שנים. זאת מסורת

  7. מת אסיר תודה

    מה שהוא אומר לא חשוב
    והעדות יודעות להגן על עצמן בלי הכעס שלך

    הדבר הגרוע הוא השיר
    פשוט חרא של שיר

  8. נטלי ברוך

    אליענה אהובה!!
    קראתי את עודד כרמלי לפני מספר ימים ואני עדיין בהלם מדבריו שנאמרו אכן בגזענות, התנשאות וצרות עין.
    אני מרגישה שהחברים בבלוג, לצד אלה שמסכימים עימך יש חלק שמגוננים עליו בחירוף נפש וממעיטים בדבריו. בין אם זה נובע מטוב לב ובין אם זה נובע מהיכרות אישית, אני מקווה שבאותו חירוף נפש הם יגנו גם על אחיי ואחיותיי המזרחים/ות (ולמה נדמה לי שלא?). אני מסכימה איתך שלכל קבוצה הרצון והצורך וההכרח לכונן לעצמם זהות ולהגדיר את עצמם אבל זה יותר מזה, מדובר בכתיבה שהיא כתיבה בדם, הם/ן כותבים את עצמם ואת זה אנשים לא מבינים. אני מצרפת מאמר קצר של חברתי אדמית פרא שכתבה על הפרסומת ל – 60 שנה למדינה. לקרוא ולבכות. תודה שכתבת, את מה שכתבת.

    http://www.notes.co.il/adamit/

    • יודית שחר

      קראתי את זה, באמת עצוב, אני לא רואה טלוויזיה כמעט ולא נתקלתי בפרסומת הזאת. אבל אני לא מופתעת בכלל, כי בכל הפרסומות הילדים בלונדינים, או לפחות בהירי פנים, אז כנראה כשהפרסומאים באו לעשות את הפרסומת הזאת, הם שכחו שיש ילדים כהים במדינה, ומתוך אותה אינרציה הם המשיכו.

  9. האם מישהו קרא את הראיון עם כרמלי?
    כרמלי לא אמר שיש לו בעיה עם משוררים מרוקנים. הטענה שלו היתה שזהותם המרוקנית לא מאירה באור אחר את שירתם ושיש לשפוט את השיר לפי טיבו של השיר ולא מוצאו של הכותב.
    הבנת הנקרא!

  10. יחזקאל רחמים

    אליענה שלום,

    קראתי את הבלוג ואת התגובות. גם את התגובה שהשארת אצלי בפוסט שפרסמתי ובו אני מברך את עודד כרמלי. עניתי לך אצלי תשובה מפורטת; לא נראה לי שהתחמקתי, אבל אשמח להמשיך להתדיין. ויש שם גם הצעות אופרטיביות, למשל בהרמת קול כנגד הרכבת ועדות שיפוט הומוגניות, שזאת אחת הבעיות שאולי עלו בדיון.

    לגבי עניין כרמלי בקיצור: אף אחד בכיוון מזרח לא מציג משוררים בני עדות מסוימות, זאת טעות לא גדולה מדי כדי להגיד דבר אחר. אני מסכים עם רוח הדברים של שחר-מריו, וחיבתי נתונה גם למתי שמואלוף וגם לעודד כרמלי (לאחרון גם ברכתי נתונה בהקשר המיידי).

    הנה הקישור:

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4807&blogID=97

    עוד שבוע אני קופץ לארץ לשבוע וחצי, אולי גם ייצא לנו להיתקל על איזה גג. אני מנחש שכבר הוזמנת ושתהיי שם. אפשר להמשיך בכתב ואפשר גם שם. להשתמע, יחזקאל

    נ.ב.
    חשבתי להעתיק את התגובה כולה. את יכולה לעשות את זה, אם נראה לך נכון לדיון.

  11. הדיון מזכיר לי את המערכון הישן מ"ניקוי ראש", על הפסטיבלים השונים:

    פסטיבל הזמר המזרחי בסגנון עדות המזרחים

    פסטיבל הזמר החסידי בסגנון עדות החסידים

    פסטיבל הזמר הילדותי בסגנון עדות הילדים

    אכן, הארץ הזאת השתגעה ובקרוב היא תחולק לכמה ארצות, בסגנון עדות היוגוסלבים לשעבר – ארץ העיראקים וארץ הכורדים וארץ הפולנים וארץ הגרוזינים וארץ הרוסים וארץ ההומואים וארץ הלסביקות וארץ המונגולואידים וארץ המסורטנים…

    אוי, רעיון נפלא – רבעון ספרותי של יוצאי האונקולוגית, בסגנון עדות המסורטנים…

    בוא"נה – התחרפנתם…

    נ"ב – אני רבע עיראקי ורבע יווני ורבע רוסי ורבע גליצאי… אז באיזה רבעון ספרותי אני צריך לפרסם?… אה, ואני גם הומו… וגם אוהב בורקס בסגנון עדות הבורקיטסים…

    חג עצמאות שמח!

  12. יודית שחר

    עניתי ליחזקאל וראיתי שהויכוח עבר לכאן, אז אני מעתיקה את התגובה:
    דווקא למדתי הרבה מדבריך, כי אני לא באה מהעולם הסיפרותי, ואין לי חבורה, ומה שספרת חדש ומעניין לי.
    אני רק יכולה לומר לך שאין סוף לתחושות שיכולות להוביל אותנו לכך שאנחנו מופלים.
    אני למשל לא גרה בתל אביב, ולמרות שאני ילידת תל אביב ואמי גרה בתל אביב, קרנות תל אביביות לא נגישות לי, כמו תחרות השירה וקרן רבינוביץ, ועוד.
    לפי הקריטריונים האובייקטיבים שלי אני מודרת למעשה מהרבה איזורי כוח.
    אישה לא צעירה, שמתחילה לפרסם באמצע שנות הארבעים, שגרה בפתח תקווה חסרת הקרנות, מיזרחית, אימא חד הורית, עניה, לא מקושרת, ואפילו הליקון דחתה אותי פעמיים כשבקשתי להתקבל לסדנאות השירה שלה.
    אז יכולתי לשים מכסה של פח זבל על הראש ולסגור עניין, נכון? אבל אני חושבת שמי שכותב מתוך עצמו, מתוך אמת פנימית לא מתפשרת, ידבר בסופו של דבר למישהו.
    כי בסופו של דבר השירים שנדחו בהליקון פורסמו בקשת החדשה ובמטעם, להפתעתי, ועכשיו מתפרסמים בעוד ועוד כתבי עת. ואני מוזמנת להקריא, ואפילו ספר בדרך, למרות שדחיתי את הוצאתו שנים. (אני מפחדת נורא)
    מה זה אומר? שזה לא משנה אם הבשר שלך מזרחי או אשכנזי, וזה לא משנה כמה מוקדי כוח ידחו אותך, בסופו של דבר אם תכתוב את עצמך לדעת תיגע במישהו, מישהו ישמע אותך.
    אני רוצה להגיד לך שהיום אני מרגישה אפילו ליטוף, אשכרה ליטוף מכל מני אנשים, ומבחינתי זה נס, וזה מנחם נורא.
    אני אפילו מתחילה להאמין שאולי אני משוררת.

    • אליענה, גם אני עניתי ליחזקאל, הנה תגובתי –
      ממש מעניין לי את התחת מאיזה עדה את או כל מי שאני אי פעם קראתי שיר שלו (ולרוב אני גם לא יודעת מאיזה עדה אותם משוררים/ות שאני קוראת, אלא אם כן מצוין זאת על גבי כריכת הספר או בתוך השיר עצמו) אבכה עלינו בכי גדול לקראת שנות ה60 למדינתנו הכואבת אם למי מאיתנו איכפת. או אם מי מאיתנו קרא שיר ואמר – אותה משוררת מרוקנית (או אית) מבת ים הידועה בשם… בשירהּ הידוע – שירהּ של בת הים המרוקנית הקטנה… שיר זה שיר זה שיר.

  13. יש כאן המון תגובות ואני מוצאת שאני מתקשה להתייחס לכל תגובה ותגובה לחוד כך שרק אגיד שוב שלכל קבוצת מיעוט יש את הזכות המלאה לנסות ולכונן לעצמה זהות בנפרד מהקבוצה הריבונית. זהו תהליך טבעי ונחוץ.
    כמו כן מאד טבעי שנציגי הקבוצה הריבונית ינסו להתנגד לכך כי זה בהחלט תהליך מאיים.
    הכי קל זה לבוא ולהגיד שאין היום כבר שום אפליה וכולנו שווים ואין שום משמעות לעדות. זוהי אמירה שמתעלמת מהמציאות והיא גם אמירה פטרונית ומקוממת.
    אני מאד ממליצה לכולם לקרוא קצת פרנץ פאנון, גם אדוארד סעיד לא יכול להזיק.
    גם פררה- "פדגוגיה של מדוכאים" יכול רק להועיל לכולנו.

  14. אליענה , אני לא מתיחסת לשירה כי קטונתי אלא לעצם העניין.

    כיום הציבור הישראלי המדוכא ביותר בארץ הוא הציבור האתיופי שנרמס לצערי גם על יד מרוקאים ילדי הארץ , בקיצור על ידי כולם כמעט. כתבתי על כך כבר ובאמת במקרה שלהם העירבוב האלים כמעט עם האוכלוסיה הישראלית הדורסנית גרם להם רק נזק ממנו הם לא מתאוששים.

    מאידך יש לי קצת בעיה עם גטאות שניצבים לאורך זמן. בציבור החרדי למשל יש אבחנה ברורה בין ספרדים ואשכנזים. ההבחנה הזאת נמאסה עלי טוטאלית ולראייה אני עושה מה שבא לי פעם נוהגת על פי האשכנזים, פעם על פי הספרדים ומתפללת בספרדים.

    יש זמן להסתגרות ובידול ויש זמן לעירבוב תחומים. אין ספק שרמסנו את הספרדים גם מהבחינה הדתית ובעיקר מהבחינה הזאת, ועלינו לתקן את הנעשה. אבל איפה שהוא לפחות בעולם שאינו שומר מצוות , המצב שונה מן הראוי לפנות דרך למעוט אחר שסובל ואיש לא מתייחס אליו .

    הבעיה האמיתית היום היא הבעיה האתיופית, הפשיעה המאסיבית נמצאת שם והדיכויי האמיתי נערך כלפיהם.

    ובאשר לשאר הרי עליהם אני כותבת בפוסטים שלי.

  15. אני מציע לכם פשוט לקרוא עוד מהגיגיו של כרמלי

    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1505&t=pages

  16. הנוכל הכרמלי

    אחרי שדרש שיפטרו את מתי שמואלוף והמשיך להביע דיעות גזעניות הוא קיבל ג'וב בטיים אאוט, מאז החלטתי לא לעיין או לקרוא את העיתון הזה. כנראה שאשכנזים בארץ מקבלים פרס מהברנז'ה על גזענותם. אולי זה מה שכולם חושבים בסתר ליבם, לפחות אם הם לא יוצאים נגד דברים כאלה זה אומר שהם מסכימים. הכעס שלך לא רק מוצדק אלא מדובר בכעז בריא, וגם שלא הצליחו להרוג אותך ולגרום לך לא לחוש בדברים כאלה.

    אני מגיב בעילום שם כי על הרבה פחות מזה זכיתי לכך שהפסדתי את כל מקור פרנסתי בעולם הספרותי. אם אגיב בשמי אולי גם אאבד את היכולת לפרסם שיר או ספר בלי לקבל תשלום. זה המצב.

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג