בננות - בלוגים / / היה כאן שבוע מסובך. אבל היום..
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

היה כאן שבוע מסובך. אבל היום..

שבוע מסובך עבר על כוחותיי ולא נשארו לי כוחות.

יש כאן המון דיבור על סיגריות ועל מילים ואני לא ממש מצליחה לעקוב ומרגישה פתאום קצת מפגרת.

 

אבל היום, בסדנת הכתיבה שאותה אני מנחה יחד עם מתי שמואלוף (שזה המקום לומר- אם מישהו רוצה להנחות סדנת כתיבה עם פרטנר תענוגי לגמרי- מתי הוא הפרטנר. אני נהנית לעבוד איתו מאד מאד מאד).

אז היום בסדנה, שאותה אנחנו מעבירים לנוער מחונן במרכז המחוננים שבו אני מלמדת, אחת הילדות- ילדה בת 12 בערך, אולי 13, כתבה סיפור ויצרה בו גיבורה מהסוג שאני נורא אוהבת. זה היה סיפור אהבה כביכול אבל הייתה בו גיבורה אמביוולנטית. אחת כזו שלא מטורפת על הגיבור של הסיפור ומתעלפת מאושר כשהם נעשים זוג, אלא כזו שלאורך כל הסיפור לא לגמרי מבינה מה היא בעצם עושה שם ואם היא רוצה או לא ולפעמים זה נהדר אבל לפעמים זה ממש לא ברור לה. אני יודעת שזה נשמע משהו קטן, לא מרגש במיוחד, אבל עבורי, לראות שילדה בגיל כזה יכולה לכתוב גיבורה ספרותית כל כך  לא מובנת מאליו, ולא ליפול למלכודת של קיטש- עבורי זה היה תענוג.

 

ואחר כך הנחתי קבוצה של נערות. גם הן נערות מחוננות. זו קבוצה שאמורה להיות מעין קבוצת העצמה, ולתת להן מקום, מרחב בטוח ואוהב שבו יוכלו  להביא את עצמן ולדבר על נושאים שנורא נורא בוערים כשאת בת 13 או 14 וכל מיני דברים משתנים בגוף שלך ואת גם מתחילה להבין שכאישה את עוברת כל מיני סוגים של דיכוי שמאיימים עלייך בכל מיני צורות.

אז בקבוצה הזו קראנו את השיר הנפלא של המשוררת האמריקאית מיוריאל רוקייזר שתרגמה אמא שלי הנהדרת, ואחת הבנות אמרה- זה מדהים. וזה באמת היה מדהים.

 

 

מיתוס/ מיוריאל רוקייזר

 

זמן רב לאחר מכן, הלך אדיפוס, זקן ועיוור, בדרכים. הוא הריח ריח מוכר. הייתה זו הספינקס.

אדיפוס אמר, "אני רוצה לשאול אותך שאלה. מדוע לא זיהיתי את אימי?"  

"נתת תשובה שגויה", ענתה הספינקס.

"אבל הלא זה מה שאיפשר את הכל," אמר אדיפוס.

"לא", היא אמרה, "כאשר שאלתי אותך, מה הולך על ארבע בבוקר, על שתיים בצהרים ועל שלוש בערב, ענית, אדם. לא אמרת שום דבר על אישה."

"כשאומרים אדם," אמר אדיפוס, "כוללים גם את הנשים. כל אחד יודע זאת."

"זה מה שאתה חושב" היא אמרה.

 

17 תגובות

  1. אני שמחה לקרוא קצת על חייך.

    • אוי זה מצוין!
      גם אני עובדת עם ילדים אבל מכל הסוגים. עשירים ועניים, יהודים וערבים, מחוננים ומתקשים. לפעמים הם אומרים משהו שפשוט מעלף אותי בחכמה שלו.
      השבוע זה קרה לי בלוד. היו כמה ילדים אבל במיוחד אחד ששאל שלוש שאלות שלי לקח הרבה זמן להבין שזה מרכז העניין. והוא ככה הביא את זה בקלילות. זה תמיד מרגש ומעודד.

    • נורית האם זו את? נורית מהקיץ? מגרמניה?
      ואולי לא..

  2. גם אני לא עוקבת, וחשבתי: כשאליענה תפרסם שוב ארגיש בבית.
    השיר יפה, והתובנות של תלמידות בנות 18 מדהימות אותי גם. דברים שאני הבנתי לקראת גיל 30.

  3. ואפרופו תלמידים ואמך, לימדתי פעם את "תיקון אמנותי" והייתה חוויה מאוד טובה.

  4. מסכימה. באמת היה מדהים. מדפיסה ושומרת לי במקום בולט. תודה.

    • אני לא חושבת שכל הגברים עוורים.
      וגם לא הייתי בטוחה אם זו הייתה תגובה צינית או לא..

  5. חמוד מאוד.
    שמחתי לקרוא שאת מנחה סדנאות כתיבה.

    הצליחי מגיע לך.

  6. "זה מה שאתה חושב"
    זה גם מה שאני חשבתי, המון זמן, חשבתי שאנחנו שווים, ופתאום בזמן האחדון זה הרבה יותר צורב לי כמה צריך להלחם.
    להתראות טובה

  7. יש לך קול יפה.
    אוהבת את השמחה שלך בדברים שבאים מהאחר.
    מאוד.

השאר תגובה ל מירי פליישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג