בננות - בלוגים / / אני מתחילה
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אני מתחילה

הכי קל לי להתחיל בסיפור.

אז הנה אחד שכתבתי קצת מזמן.

מלכת חזירי הבר

 

 

הוא מעשן סיגריה לפני שאנחנו יורדים לחפש חזירי בר בכרמים. אנחנו קוראים להם: טיפוס הבר של החזיר, וזה מצחיק אותנו כי זה מזכיר לנו את טיפוס הבר של זבוב הדרוזופילה, שכל גנטיקאי מתחיל מכיר כמו את כף ידו. ככה אנחנו זוכרים שאנחנו ביולוגים, גנטיקאים מלומדים, ולא גבר ואישה שנמצאים לבד בבית שיש בו מיטה גדולה ומוזיקה איטית של גיטרות ששורפות לנו תאים שלמים בגופות הבודדים שלנו.

יום קודם במסעדה כפרית ליד הנהר במילטנברג אכלנו חזירי בר צלויים. הם נחו בצלחות שלנו מקושטים בירקות ועשבים, ורוח נעימה נשבה עליהם ועלינו. אכלנו בנגיסות קטנות, כמו מתקשים להפוך את גופנו ואת גופם לאחד. בשעת דמדומים עלתה צווחה דקה מהיער הסמוך. " הם צדים את חזירי הבר" הוא אמר לי, 
 
"לפעמים הם לא פוגעים כמו שצריך וחזיר אחד מצליח לברוח, פצוע, מסתתר ביער וצווח מבדידות ופחד."

כשנסענו חזרה לעיר שלו, הוא פתח את גג המכונית, וטיפות קטנות, כמעט בלתי נראות , של גשם חרישי ליטפו את הפנים שלנו, הלוהטים מבושה.

ועכשיו הוא שואף לתוכו את השאיפות האחרונות מהסיגריה, מכבה אותה באחד העציצים ומביט בי, ואנו יורדים במדרגות ופוסעים לעבר הכרמים הקרובים לביתו, לחפש חזירי בר.

אנחנו מדברים על כך שצריך להיזהר, " הם יכולים להיות מסוכנים" הוא אומר, "אם הם מפחדים, או אם נראה נקבה עם גורים, זה יכול להיות מסוכן." "תצטרכי להישאר קרובה אלי" הוא אומר לי.

כשאנחנו מגיעים אל הכרמים שוב מתחילות הטיפות, קטנות, מלטפות, לוחשות לנו את המילים שאנו לא מעיזים ללחוש זה לזו, מספרות לנו על חזירי הבר שמסתתרים בין הגפנים, מחכים לנו שנבוא ונצטרף אליהם, נשכב אתם בבוץ ונתפלש בתוכו, כשרק פרווה לגופנו.

אנחנו הולכים קרובים, שקטים, כשאנחנו מדברים אנחנו לוחשים, נזהרים.

לפתע ישנה תזוזה בתוך הגפן הקרובה אלינו, בלי לדעת אני נצמדת אליו, אוחזת בידו, מחכה לראות חזיר בר גדול שיצא אלינו, ירוץ לעברנו, ירמוס אותנו תחת פרסותיו הגסות, ישכיב אותנו על האדמה הרטובה, אחוזים זה בזו, אבל עובר רק רגע קטן, ומהגפן יוצא ארנב בר גדול ואפור, מסתכל עלינו בעיניים אטומות, ואחרי רגע  רץ ונעלם. 

הגשם מתחיל להתחזק ואני מסתכלת למעלה , אל הטיפות הנספגות בשער הצהוב שלו, ומצמידות אותו אל הגולגולת היפה שלו, טיפות עגולות וגדולות של גשם נקי שמתגלגלות על לחייו ועל שפתיו וסנטרו. אני עוצרת. אני ניגשת אליו, ועל קצות האצבעות שלי מגיעה עד הפנים שלו, מלקקת את הטיפות הקרות שנושרות במורד הלחיים, במורד הסנטר.

אחר כך מחשיך ואנחנו חוזרים לדירה שלו, המוזיקה האיטית של הגיטרות שוב מנגנת ואני עומדת מתחת לזרם המים החמים שבאמבטיה, ולפתע מבינה ששוב הם הצליחו לברוח מאתנו, שוב הם השאירו אותנו לבד, הם מסתתרים להם בחושך בכרמים, מחככים את הפרווה הגסה שלהם זה בזה, ואנחנו כאן, לבדנו בדירה הזאת, מכוונים את כל הגעגועים שלנו אליהם, אל החיות האיומות הללו שלא מתגלות לנו לעולם.

בלילה אני רוכבת על חזירי בר גדולים, זקופים וגאים. אני מלכתם, מלכת חזירי הבר, והם נשמעים לכל פקודותיי, משתחווים אלי בראשם המכוער, מנסים להתקרב אלי, לזכות לגעת בי, לזכות בקרבתי, בחיוך, במילה טובה, ואני רוכבת עליהם ברחבי היער, בין הכרמים, בכבישים הרחבים של גרמניה, ולתוך הדירה שלו, נכנסת לתוכה מלווה בפמליית חזירי הבר שלי, שוכבת לידם במיטתו, רוקדת אתם לצלילי הגיטרות האיטיות, והוא מביט בי, ומושיט ידיים ארוכות, לגעת בהם, ללטף אותם.

 

בבוקר אני מתעוררת ושומעת שהוא כבר ער. אני יורדת למטה בכותונת. על השולחן קפה ומיץ תפוזים, שקית של קרואסונים טריים שהוא הביא מהמאפייה. הוא עומד ליד החלון, מעשן סיגריה, מביט אל הרחוב. אני נעמדת מאחוריו, קרובה אליו, וכמעט נוגעת. אחר כך אני מסתובבת ומתיישבת ליד השולחן לאכול ארוחת בוקר.

 

 

9 תגובות

  1. ומקווה שתשארי הרבה זמן ותחלקי איתנו עוד ועוד מחשבות וסיפורים.

    גם הבלוג הזה שייך לסוג הרעיונות של "איך לא חשבת על זה קודם?"
    אז יופי. מזל טוב. אוהבת אותך.

  2. ברכות על הבלוג, גם אני חדשה כאן……

  3. מזכירה לך שאת עשויה מחומרים של מצליחנים (מצליחניות אם תרצי…)

    אוהבת,
    נטע

  4. ברוכה הבאה, אליענה. יופי של סיפור.

    • אליענוש תתחדשי, באמת צריך אומץ אבל כבר אמרנו שאנחנו כבר גדולות. נהניתי מאוד מהסיפור, הוא מלא תשוקות וכח – כיף. נשיקות, לירון.

  5. ברוכה הבאה אליענה
    זורי

  6. סיפור נפלא. דיבר אליי מאוד.

  7. איזה יופי, אני מאוד שמחה בישבילך ובישבילי גם!
    מבטיחה לבקר בקביעות,
    נשיקות
    אלכס

השאר תגובה ל לי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג