טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.
אבא שלי ממלא לוטו אצל מנשה בסנטר
מחפש בסופר את הקופאיות שהיו פעם
תלמידותיו
מסרק שערות מלבינות מצד אחד
לצד שני
להסתיר.
אבא שלי כתב שירים
להתפאר
"ביאליק לא היה תימני"
הוא כתב
ובשיר אחר:
"שתי בנות לי
שירה ואליענה
אנקור ועפרוני"
במכונת כתיבה הרמס עם מכסה אפור
כתב געגועים ושירה.
היום הוא הולך לאט
לפעמים אני רואה אותו
ומתמלאת
בתחושה הזו שאין לי שם לתת לה
אבל היא ממלאת אותי
מלמטה עד הסוף
חונקת.
היום הוא הולך לאט.
"אבא," אני הומה לו
"אולי תקנה קרוקס?"
"יהיה לך נוח מאד."
והוא צוחק בשאט נפש.
"השתגעת?" הוא שואל.
ומחייך את החיוך הזה
שהוא קצת חיוך,
והרבה משהו אחר.
היה נקרא לי יותר טוב כפרוזה, אבל כרגיל בכתיבה שלך, נכנס לי ללב…
מצמרר
שיר שחודר דווקא בגלל התיאור של היומיומי, שממנו נובע העומק.
כמו זיכרון של מנגינת ילדות השיר שלך. כל כך מרגש. כל כך את, כל כך אבא שלך. שיר צער על נעורים שאבדו, על הזדקנות ואדם שלא מוצא עצמו בהמולת החיים.
רגיש ומבטא היטב.
את השאט נפש הייתי מחליף למלה אחרת בקש לסנדלים, קיצוני מדי.
יפה יפה.
זכית אליענה יקרה לאהוב את הורייך וגם הם זכו
לא היה מסתדר לי כפרוזה כי זה שר
אוף מה עשיתי לי עכשיו, העברת את התחושה שלך החוצה, אלי.
אני לא יודע אם אני רוצה להכיל את זה.
מרגש, אליענה.
איזה תאור רגיש ויכלת להעביר את הקשר עם האבא
כשאני עושה השוואה בין מה שכתבת על אמך לבין מה שכתבת על אביך, קשה לי לבטא לאיזה ערוצים של תחושות מובילים התאורים שלך, שיש בהם אהבה עמוקה מאד ויסודית להוריך. יש לנשמתך קרקע מזון נפלאה משתי האישייויות שלהם.
התאור של אביך מעורר בי רגש רך וקרבה לדבר שקשה לי להסביר אותו
אליענה זה שיר שהולך בקצב של אבא שכבר לא צעיר, יש בו מבט של ילד-הורה-ילד והוא ממל בתחושה החונקת הזו.
תודה רבה רבה לכל מי שהגיב. התגובות שלכם היו חשובות לי וריגשו אותי מאד.
מזכיר לי את עונת המעבר של הורי. לא קל …