בננות - בלוגים / / גם אני חולה וקוראת במיטה
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

גם אני חולה וקוראת במיטה

אני חולה נורא. יש לי דלקת בגרון וחום ואני לא יכולה לבלוע כלום כולל את הרוק שלי עצמי ובלילה בכל פעם שאני בולעת רוק אני מתעוררת מכמה שזה כואב.

מצטערת על התיאורים הפלסטיים.

כיוון שאני אישה צעירה, ובריאה בדרך כלל לא יוצא לי לחוות כאב או סבל פיזי לאורך זמן, ועכשיו כשאני חולה כבר שלושה ימים אני מבינה פתאום כמה זה נורא לחיות חודשים או שנים של כאב וסבל פיזי. משהו שלא נמצא בשליטתך, שפשוט נמצא שם אם את רוצה ואם לא. ומכאיב. ממש מכאיב.

עכשיו אני כמו הפולניות האלה שתמיד אומרות " העיקר שנהיה בריאים". זה נכון- העיקר שנהיה בריאים.

אוף.

אז כמו אביטל גם אני קוראת במיטה, אבל לא את דיויד מיצ"ל אלא את שרלוט ברונטה.

קראתי את ג"יין אייר כשהייתי ילדה, ועכשיו אני קוראת שוב. עוד מעט אסיים, אבל אני לא זוכרת מה הסוף אז בבקשה לא לגלות לי.

אני נהנית מהספר, לא יכולה לעזוב אותו רוב הזמן וכל העניין מרגש אותי, כלומר שרלוט ברונטה עם החיים שהיו לה בתקופה שהיא חייתה והספר הזה שהיא הוציאה תחת ידה. מרגש ביותר.

אבל את ג"יין אני לא סובלת.

העקשנות שלה וחיבוטי הנפש המוסרניים שלה מעצבנים אותי.

" לכי עם רוצ"סטר" אני רוצה לצעוק לה ולהסביר לה כמה טוב יכול להיות לה עם גבר כזה שכל כך אוהב אותה.

ורגע אחר כך הפמיניסטית שבי מתעוררת  ונזכרת איך הוא  (רוצ"סטר) מדבר על   פילגשו הצרפתייה ועל נשים בכלל, ונזכרת שבעצם הוא שיקר לג"יין והונה אותה ושאין שום סיבה שהיא תהפוך להיות מין אישה מוחזקת כזו- פילגש, ושבעצם אני צריכה להעריך את הניסיונות שלה להיות עצמאית, לפרנס את עצמה.

מאד מבלבל.

אני מייחסת את זה לחום הגבוה.

 

29 תגובות

  1. תיהיי בריאה. חשבתי שהתאוששתי והנה הבוקרשוב קרסתי. אבל טוב שאת קוראת . הבוקר קראתי שוב את סוף הספר של מיטצ"ל משום מה השמטתי את הט ( נא לייחס את זה לחולי ) ושוב בכיתי כמו מטורפת.
    חוששתני שמצוקת הגוף מחמירה את רגישותינו האנושית.
    ממיטת חוליי אני מתחילה לראות בזה גם משהו מצחיק ומקווה שגם את.

    • מיכל ברגמן

      בואו נפתח קבוצת תמיכה…עברתי עקירת שן בינה שהסתבכה נורא ומצאתי את עצמי סמרטוט מבולבל וכואב.
      אני מריעה לכל החולים לאורך זמן שמצליחים לתפקד איכשהו.
      לכי על מיץ תפוחים חם עם קינמון.
      בריאות לכולןם

  2. מומלץ בחום לראות את הסדרה "ג"יין אייר" בהפקת הבי.בי.סי – בהשתתפות השחקן טימוטי דלטון – הפקה אמנותית מופלאה, מרגשת, אותנטית למקור, שמכילה אין ספור קטעים ודקויות שהבמאי מרים לדרגת אלוהות ומוכיח איך אפשר להפוך יצירה כתובה ליצירת מופת ויזואלית. ניתן לרכישה בספריות של תקליטורים.

  3. אליענה, תהיי בריאה!

    • הי אליענה, קודם כל תהיי בריאה, וחוץ מזה ג"יין אייר הביאה אותי אליך. אין כמו ג"יין אייר, ואת יודעת מה זה היה אחד מספרי הנעורים המוקדמים שלי, וגם ראיתי אין ספור פעמים את הסדרה בטלויזיה, אני מכורה לה, לג"יין, כמובן. וככל שמתבגרים וקוראים ומבינים את עצמנו הנשים ואת עולם היחסים בין גברים לנשים רק לפני מאה שנים, יותר ויותר מרגישים קרובים לג"יין – ולשרלוט ברונטה. מסיפור רומנטי של גיל הנעורים הוא הפך בהדרגה למשהו אחר. (אגב אימי קראה אותו בנעוריה ונישארה עם הרומנטיקה.) הוא הפך לסיפור על מערכת היחסים בין נשים לגברים, בין החברה והנורמות המדכאות נשים, לבין נשים המודעות לדיכוי ונילחמות על מקומן. אגב אם זה מענין אותך פורסמו מאמרים על המשוגעת בעלית הגג, כשהתובנה היא שהיא לא היתה משוגעת כלל ונוח היה להציג אותה כך או להפוך אותה לכזאת, והיא בעצם מסמלת את ההתייחסות לנשים כמו לקדושות או כמו למכשפות שצריך לעלות אותן על המוקד. פיטפטתי יותר מדי. והעיקר שוב רפואה שלמה.

      • באמת התחלתי לחפש קצת חומר על המשוגעת בעליית הגג, וסיימתי את הספר, עכשיו מתחשק לי לעבור אל אמילי ולקרוא את אנקת גבהים. מעניין איך אני ארגיש היום כלפי היתקליף. בגיל ההתבגרות התאהבתי בו כמובן..

        • ויש ספר the madwoman in the attic של צמד שנקראות Gilbert and Gubar, ספר מרתק ואחד מראשוני הטקסטים הפמיניסטיים שקראתי.
          והייתה סופרת שכתבה רומן על ברתה, נדמה לי ששמה ג"ין ריס והספר נקרא Wild Saragasso Sea. לא קראתי אבל אחותי אמרה שזה פיוטי ונהדר.

    • תודה רבה תמי 🙂

  4. רפואה שלמה.

    אני בדיוק כמוך בעניין ג"יין אייר, קראתי בילדות, קראתי עכשיו. תענוג מופלא.

    • וגם ספר חכם ברמות. איך היא הבינה את נפש האדם, השרלוט.

      • כן, באמת ספר חכם, ושוב אני מתפלאת ומתפעלת מהתעוזה של אישה בתקופה הזו לכתוב ספר כזה.

      • יעל- בדיוק עכשיו מצאתי וקראתי את המאמר הנהדר שלך על ג"יין אייר. מעניין ומעורר מחשבה!

  5. הי אליענה, מקווה שהגרון כואב פחות.
    איך הראש?…

    כשהייתי ילדה היו לי ספרי מחלה: ערימה קטנה שהייתי בונה בעונג חריף ליד המטה. איזה כיף זה היה. אבל מלבד הספרים ה"שוטפים" שאמי תמיד הביאה לי אז מהספריה (אין פלא שהייתי חולה או התחלֵיתי לעתים קרובות כל כך) הייתי לפעמים גוררת למיטה איזה ספר עב כרס של דיקנס וצוללת לתוכו. את זה אני זוכרת, חזק: איך שצוללים לספרים האלה. זה היה נפלא. בית ממכר עתיקות. אוליבר טוויסט. דיוויד קופרפילד. עשרות דמויות והכל רחוק וסבוך וזר, זר…

    אני חושבת שזה היה העניין, כשחולים – לקרוא ספר שמתרחש בעולם אחר לחלוטין, בזמן אחר. לוקח אותך מעצמך ומחבר אותך לעצמך…אח. להעלם שוב בתוך ספר, כמו אז

  6. זאת כתיבה של בלוג אמיתי, לספר מה מרגישים, לפעמים אני מתלבטת על הכתיבה שלי בבלוגף המוזיקה מציפה אותי בימים אלה, אך כתיבתך מאוד מדברת אלי.
    להתראות טובה

    • תודה יעל וטובה.
      יעל, התיאור שלך כל כך יפה, עכשיו בא לי לקרוא דיקנס. תקוות גדולות כנראה..

      • קודם כול אני מקווה שאת כבר בריאה או לפחות מרגישה יותר טוב…
        ושנית, תקוות גדולות הוא אחד הספרים האהובים עליי אי פעם ואני נורא רוצה שתקראי אותו ואח"כ נדבר עליו. (גם ג"יין אייר הוא אחד מהם).
        ואת אמילי אהבתי פחות, אבל אם את בענייני אנגליה במאה התשע עשרה, מבין האוסטנים אני אוהבת מאוד את אמה. ועל תבונה ורגישות וגאווה ודעה קדומה גם כן מצוינים.

        • לי יקרה, אנחנו יכולות כבר להתחיל לדבר על תקוות גדולות כי הוא גם אחד מהאהובים עלי (כמה מפתיע.. שוב) וקראתי אותו פעמים רבות. מכל דיקנס הוא האהוב עלי ביותר. הדמות של פיפ מופלאה לדעתי. אגב, קראתי עכשיו ספר מצוין בשם מיסטר פיפ שלתקוות גדולות יש בו תפקיד מהותי.
          קראתי גם את כל האוסטינים, אוהבת אותה מאד וחוזרת אליה מפעם לפעם. אמה נהדרת, אבל לבי נתון למיסטר דארסי (בעיקר כשקולין פירת" משחק אותו).
          ובאמת נורא נעים לחזור לאנגליה של המאה ה- 19 כשחולים, אבל נדמה לי שאני מתחילה להבריא.
          אגב, את ים סרגאסו הרחב קראתי לפני שנים והוא ספר מצוין. רציתי לחזור ולקרוא אותו עכשיו, אחרי שסיימתי את ג"יין אייר ולא הצלחתי למצוא אותו בספרייה שלי מה שגרם לי להישבע בפעם האלף שיותר אני לא משאילה ספרים לאף אחד!

          • המממ… מסתבר שמצאתי את "ים סרגאסו הרחב". סתם השמצתי את משאילי הספרים… התנצלות מעומק הלב לכל אלו שחשדתי בהם..

          • אני שמחה שאת מרגישה יותר טוב.
            ובקשר לפיפ, לקח לי זמן להפסיק להתאהב באסטלות. אבל זה לשיחה על קפה…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג