טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.
אחרי שאסי הלך (2)
אחרי שאסי הלך, אני
אוספת את שערי לצמה,
ואוסרת את קציה בגומיה סגולה.
מסתכלת בראי,
שואלת:
אישה? לא אישה?
שד טורף את נפשי
וגופי משווע למרגוע
שאינו בא.
אצבעותיו נותרות בחלל החדר
נעות בדייקנות על מיתרים
שאיש אינו רואה
מלבדי.
מי היא האישה הזאת שאין לה מנוחה
ולו לרגע קט?
שנאחזת בידית קרון הרכבת?
שרוצה כל כך להרפות את האחיזה?
מי היא האישה הזאת שמגלה לראשונה
את האמת המשתוללת בתוכה?
זה לא טוני, לא אסי, לא ג'יימס,
זה לא אלי, לא אורי, לא דורון.
זאת אני.
אני היא האישה שלא שמה קץ
למה שצריך היה לסיים זה מכבר.
אני האישה שמתקפלת בתוך הסדינים בלילות,
זו שלוחשת שמות אל תוך הלילה.
אחרי שאסי הלך, אני
נוגעת בנשימה,
נוגעת באוויר שהשאיר אחריו,
שואפת עמוק פנימה את הידיעה
שואפת,
נושפת,
מחכה לתשובה.