בננות - בלוגים / / אלף- אובדן
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אלף- אובדן

אלף- אובדן

 

מה נשאר לי מאודי? מה נשאר?

זאת שאלה שאני שואלת כי אודי אבד לי. אבדו לי דברים נוספים במהלך 39 השנים האחרונות. אבל אודי אבד  בצורה הכי מובהקת. אובדנו הוא אובדן. כך נראה אובדן.

ומה נשאר?

מעט זיכרון.

מה אני זוכרת?

את העיניים החמות שלו. את הנמשים.

באמת היו שם נמשים? זיכרון הוא עניין מתעתע כל כך.

ולמרות התעתוע אני בטוחה שהיו שם כמה נמשים. חיוורים, לא מאד דומיננטיים. אבל היו. אני בטוחה בזה.

אם כך אני זוכרת נמשים. ועיניים חמות. מחייכות.

מה עוד?

קומה לא גבוהה, אבל גם לא נמוכה.

מדים מאובקים.

נעליים אדומות וכומתה אדומה.

אני זוכרת גם כיפה. גם היא הייתה אדומה?

זיכרון הוא עניין מתעתע כל כך.

אבל אני זוכרת את הכיפה יושבת על צד הראש. כמו בבדיחות.

את זה אני זוכרת. זוכרת בוודאות.

אני זוכרת אותו יושב במרפאה של הבסיס.

אני זוכרת את בועז החובש מדבר אליו לא יפה. אולי אפילו צועק.

ומה הפלא? הרי בועז היה מאוהב בי. ואני התאהבתי באודי.

בדיוק ברגעים הללו התאהבתי בו. כשהוא ישב שם במרפאה. אני ישבתי שם. מולו? אולי. והתאהבתי בו.

אני לא זוכרת איך נשמע הקול שלו. אני לא זוכרת מילים שנאמרו.

זה היה מזמן כל כך. בשנת 1993.

אם כך זהו אובדן.

היה נער, עם עיניים חמות כל כך. את העיניים הללו אני זוכרת. חמות וטובות.

מבט חם. מבט טוב. לב טוב.

היה נער כזה. קראו לו יהודה. בקיצור אודי.

היו לו עיניים חמות וטובות, קומתו הייתה לא גבוהה ולא נמוכה. היו לו כמה נמשים חיוורים, וכפות ידיים יפות. הוא לבש מדים, הייתה לו כומתה אדומה ונעליים אדומות. הוא למד להיות קצין.

הייתה לו כיפה על הראש. יושבת על הצד, כמו בבדיחות.

אני הבטתי בו ודיברתי אליו. הוא הביט בי ודיבר אלי ובלב שלי נבטה אהבה.

גם אני מצאתי חן בעיניו. גם אני עוררתי בו רגשות.

היה נער כזה, והיום הוא אינו. אבד.

ולא בגלל שגדל והפך לאיש. ולא בגלל שהלך ממני ומצא לו אישה מתאימה יותר (ואלוהים עדי שכמעט כל אישה הייתה מתאימה יותר ממני).

ולא בגלל שנסע לארץ אחרת. (אבל הוא נסע, אני אומרת בלב, הוא נסע לארץ אחרת שקוראים לה לבנון ולא חזר משם.)

לא בגלל שנסע לארץ אחרת ובנה בה חיים טובים, והפך שם לאיש (אבל הוא לא היה נוסע לארץ אחרת. הוא היה נשאר כאן. זה הלא ברור.)

לא בגלל ששינה את שמו, הוריד את הכיפה, את המדים, גילח את שערו, צבע את עיניו, הגביה את קומתו, מחק את נמשיו.

היה נער כזה ואבד.

בלבנון. אבד בלבנון.

נפל.

איזו מין מילה זאת נפל? הרי הוא לא נפל. הוא היה יציב כמו עץ צעיר.

זהו אובדן אם כך. היה נער עם עיניים חמות ואיננו עוד.

נשאר זיכרון מתעתע של נמשים שהיו או לא היו מעולם.

נשאר חור.

הוא לא היה מאמין שעודני חושבת עליו. זוכרת אותו. היינו פסיק קטן זה בחייה של זו. כך היינו אמורים להיות. פסיק קטן, התאהבות חולפת, אפיזודה רגעית, מקרה.

אבל אובדנו הותיר אותו אצלי לעולם.

אם כך זהו אובדן.

הדבר שנשאר.

 

10 תגובות

  1. מירי פליישר

    תודה

  2. חנה טואג

    מרגש ומכמיר לב ,אליענה, איך שאת מדובבת את הזכרון
    איך שאת מציירת את דמותו של אודי אף שהיה אפיזודה רגעית בחייך
    אכן אובדן זה מה שנשאר- היש שבהעדר
    כמו שכתבה על זאת רחל :
    כל אשר אבד לי הוא שלי לעד
    כתיבתך יפה ורגישה פורטת על נימים דקות

  3. לי עברון-ועקנין

    וזוהי כתיבה פיוטית מפעימה וחמה… תודה אליענה

  4. ששורש ייהודה

    אשמח אם תגלי לי יוצר אחד פה בעל חשיבות שכתב שיר או סיפור יפה. עמוס עוז פה? א.ב. יהושוע? לצערי האינטרנט והקלות של הפרסום גורמים לאנשים לפרסם במהירות דברים שלא ראויים לפרסום. ואודה לך אם תראי לי פעם אחת פה שמישהו העביר ביקורת על חברו. כולם מלקקים אחד לשני. נפלא נהדר יוצא מן הכלל. אין ביקורת אין שיח. רק ליקוק מתמשך. אלקק לך ואתה תלקק לי.
    לא ככה? תגלי לי אחרת. כלומר תני לי רק דוגמא אחת לביקורת של מישהו על חברוץ. רק אחת. תמצאי כזאת ואני נעלם מפה לעד.

    • אליענה אלמוג

      אני רוצה להתייחס לדברים שלך באופן ענייני. אתה צודק כשאתה אומר שהאינטרנט מאפשר להרבה מאד אנשים לכתוב ולפרסם הרבה מאד דברים, ומטבע הדברים חלק ממה שמתפרסם לא מספיק טוב. יש בבמה האינטרנטית הזאת חסרונות אבל יש בה גם הרבה יתרונות. נראה לי שהחכמה היא למצוא את החומרים בעלי הערך שמתפרסמים פה ובבמות אינטרנטיות אחרות, ויש לא מעט כאלה.
      זה גם נכון שיש כאן הרבה פירגון. צריך לקחת את הפירגון הזה בפרופורציות הנכונות. נעים לי לקבל מילים חמות, בעיקר אם אני מפרסמת (ואני מפרסמת לא מעט) תכנים שיש בהם מטען רגשי כזה או אחר. אני אוהבת שנעים לי, אבל אני גם בעלת יכולת אינטרוספקטיבית ויכולת לביקורת עצמית ויודעת שכל הפירגון הזה לא אומר בהכרח הרבה על יכולת או איכות הכתיבה שלי.
      יש כאן כמה כותבים מוכשירם מאד בעיני. יש כאן גם אנשים שקיבלתי מהם פידבקים וביקורות משמעותיות וכנות מאד שעזרו לי בכתיבה שלי.
      הייתי מציעה לך למצוא את החומרים שמוצאים חן בעיניך, ואולי לכעוס קצת פחות. זה לא עושה טוב לעור הפנים ובכלל מזיק לבריאות.

      • ששורש ייהודה

        טוב מה אגיד חוץ מהלפנות אותך לקרוא רילקה, אליוט, וודסוורד, יהודה הלוי, אבן גבירול, דנטי, גינזברג, אודן, רמבו וכו'

        הם לא פה. ואף אחד מפה לא קרא בהם מעולם. ואולי מהם תקבלי משהו בעל ערך הרבה יותר מאשר פה.

        • אליענה אלמוג

          תודה על ההפניות.
          לשמחתי הרבה כבר קראתי את כל אלה, ואני חוזרת אליהם ואל רבים אחרים ואמשיך לחזור. ואיזה תענוג זה לקרוא אותם!
          חביבים עלי במיוחד רילקה, וודסוורת ויהודה הלוי.

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג