בית 1- בכי
הבכי על אודי לא יוצא כמעט אף פעם.
כי אודי היה לפני זמן כה רב וההבטחה שהייתה גלומה בו שמתה ביום קיץ אחד בשנת 1994 מתמוססת בתוך כל כך הרבה הבטחות אחרות שיש לבכות עליהן.
כך שהבכי הנוכחי הוא על הבטחות אחרות שמתו.
ומתוך הבכי עולה התקווה להחיות אותן. להפוך אותן בחזרה: מאכזבות להבטחות.
והבכי על אודי, למרות שאינו עולה על פני השטח ומבטא את עצמו בטקסיות הרגילה: נוזל מלוח שיוצא מתוך העיניים ויורד על הלחיים, עיניים מאדימות וקטנות, אף אדום, שיעולים חנוקים ורצון להקיא.
למרות שאף אחד מהנ"ל לא קורה כמעט אף פעם, למרות זאת לבכי על אודי יש קיום עז ויציב.
כמו שהיה אודי. עז ויציב.
העיקר, אליענה יקרה,שהבכי הנוכחי עז ככל שיהיה, יהפוך אכזבות לתקוות חדשות
ויחיה הבטחות שמתו
כתיבתך רגישה ונוגעת
תודה חנה יקרה!
לא שמת לב שהיא מחמיאה לכולם בלי יוצא מן הכלל? כולם אצלה נהדרים נפלאים מרגשים ונוגעים? ריק מתוכן וחשיבות.
ואתה מעליב את כולם בלי יוצא מן הכלל. לכן גם עלבונותיך לא יכולים להיות ביקורת בעלת חשיבות כלשהי ונשארים בגדר צווחות ילדותיות ומעוררות חמלה.