טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.
בשבת המעורפלת הזאת אני יושבת מול המחשב ומאזינה לקובי מידן קורא את הסיפור שלי "לוטרה" בתכנית שלו בגלי צה"ל.
במקרה גיליתי שזה מה שהוא עושה מדי לילה בשבועיים האחרונים.
זה מעמת אותי עם כל כך הרבה עניינים לא פתורים שקשורים לכתיבה ולפרסום ולחשיפה ולאומץ ולבושה.
כנראה שלא סתם אני מתמהמהת עם כל פרסום. כנראה שלא סתם אני נמנעת מלהסתובב בחוגים הנכונים ולהתחבר עם האנשים הנכונים ולהשתייך לקליקות ספרותיות כאלה ואחרות.
והנה בא קובי מידן ובלי להניד עפעף פשוט פותח את פיו ובקול הרדיופוני היפה הזה שלו קורא בקול רם את הסיפור שלי. את המילים שלי שכתבתי.
וכנראה שאני צריכה להודות לקובי מידן, כי הוא עושה עמי חסד בכך שהוא כופה עלי לשמוע את המילים שכתבתי. לשמוע אותן משוחררות אל העולם, נתונות לחסדיו שלמרות חוסר יכולתי לראותם לפעמים, קיימים בו ובשפע.
גם אתם מוזמנים להקשיב:
http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=64846
בנקודה הזו אני מזדהה איתך.
שבוע- טוב.
היי אליענה יקרה. לא מצליחה לשמוע. על מה צריך להקליק? אני מאד רוצה לשמוע, כי גם ללינק של מסמרים לא הצלחתי להיכנס.
ולא יודעת לגבי קליקות ספרותיות, כאלה ואחרות. אני לא משוכנעת שלכל הכותבים המוצלחים והמצליחים יש כאלה קליקות. זה באמת נמצא אצלך, אצלי, אצל אביטל. בין האצבעות ועמוק בבטן ובטח בלב. מה שצריך לקרות קורה, מאמינה בזה מאד.
שמח בשבילך 🙂