בננות - בלוגים / / אני רוצה לחיות בעיר שטובה אל היונים שלה.
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אני רוצה לחיות בעיר שטובה אל היונים שלה.

אז כתבתי כאן דברים שהיו לי קשים וכואבים ונסעתי לפאריס.
עוד אכתוב על פאריס. וודאי גם אכתוב עוד דברים קשים וכואבים (למרות שבדיוק עכשיו לא כל כך בא לי)
אבל לפני הכל יש לי משהו חשוב להגיד:

אני רוצה לחיות בעיר שטובה אל היונים שלה.
אני רוצה לחיות בעיר שיש בה יונים שהעיר טובה אליהן.
אני רוצה שיהיו שמנמנות והומיות.
שיתנדנדו מעט כשהן פוסעות (בשלווה) בכיכר או גינה או רחוב.
אני רוצה שיעמדו על איזו אנדרטה או פסל ויהמו זו לזו בשפה היונית שלהן.
שלא תהיה להן כל דאגה.
שיהיו שלוות ושבעות רצון.
זה מה שאני רוצה.

11 תגובות

  1. מצטער לקלקל

    יונים מעבירות מחלות באמצעות כינים
    שהן נושאות על גופן

    אבל בעולם החלומות הרומנטי של בת שש
    עשרה נצחית הכל אפשר עד כמה שזה אפשר
    ואז פוקחים עיניים ו….

  2. באדנית הגרניום שעל החלון במרפסת הכביסה שלי, התמקמו יונים.

    הן הומות ונושמות ומשמיעות קולות ומעופפות ומדדות ואני גם חוששת מהכינים שהן אכן עלולות להביא אבל גם אין לי לב או יכולת לגרש אותן…

    לא נראה לי שזו החלטה מוניציפאלית עקרונית אבל זה גם טוב. לא?

    (וזה לא שהתעלמתי מהמילים הקשות שכתבת, הן השאירו אותי בלי מילים אבל עם הרבה מחשבות טובות בכיוונך).

  3. מירי פליישר

    משפט מפתח שמוצא חן בעיני.

  4. היונים כמשל

    • בוונציה מבקשת העירייה מזה שנים להיפטר מן היונים המזהמות ומפיצות מחלות ומכונות שם עכברים מעופפים… אך מוכרי הגרגרים לתיירים מתנגדים לכך, ומשום כך כיכר סאן מארקו מזוהמת להפליא.

      • אז מה? העיקר שהן יפות, וגם אם הן לא יפות,אין להן זכות לחיות?
        ובקשר לזיהום, בני האדם הם הגורם מספר 1
        בזיהום העולם.

  5. יעל ישראל

    גםפ אני אוהבת יונים, ולמדתי עליהן רבות כשגרו במרפסות המטבח בבניין שלנו, עד שועד הבית הקים מין רשת נגד יונים. ולמדתי שהן אנושיות להפליא, ומדברות בניהן, ורבות. גרו במחבוא הכביסה במרפסת שמעלי זוג, זכר ונקבה. והם מאוד אהבו זה את זו, ואז הין גוזלים, וכנראה מתו. כי הם שוב היו לבד, ונכנסו לדיכאון, ובמשך כמה ימים רבו נורא ממש, ממש צעקו זה על זו. ואז היו ברוגז לכמה ימים. אחד מהם (אולי היא) ירד למטה, למחבוא הכביסה במרפסת שלי, והשני (או השנייה), נשאר בקומה מעל. זה היה מדהים. פשוט רבו. ואז התפייסו אחרי כמה ימים.

    והיתה יונה בודדה, ללא בן זוג, שכנראה מרוב ערגה החליטה שהיא בהריון ועומדת להטיל, והכינה קן, עמלה עליו רבות, אבל לא היה שום זכר, וגם ביצים לא היו לה בעצם. היא לא הטילה כלום, היתה במין "הריון מדומה". מדהים ממש.

    והיום ראיתי בסרט דוקומנטרי את פוליקר, שבאה לחלונו יונה מדי יום והוא מאכיל אותה.

    ולי יש לאחרונה זוג דרורים במרפסת הסלון, שבאים כל יום אני מאכילה אותם פתותי לחם.

    בקיצור, להפסיק מיד להאשים ציפורים בלכלוך העולם ועוד. כולם נפלאים, יפי תואר וחכמים ומלאי רגשות.

    • היונים שלנו הרבה פחות רומנטיות. מחרבנות על הרצפות, על כלי המיטה ועל המגבות. כשהן נכנסות בטעות הביתה המוח הקטנטן שלהן מסרב להבין שאפשר גם לצאת החוצה, למרות כל הניסיונות להסביר. שלא לדבר על הסירחון, ועל העברת המחלות.
      אבל כשפשושים באים לבקר – כמה פעמים ביום – זו שמחה גדולה.

      • גבריאל במחסן (שיר נשמה)

        שני יונים לי בחלון
        זוג יונים יונה ויון
        משובך אשר בגיא
        לבקרני באו כאן.

        ראש הניע יון גיבור
        בוקר בוקר בוקר טוב
        היונה הוסיפה חן
        בוקר טוב בוקר טוב כן,כן כן!

        אז לקחתי מן השק
        זרעונים מלוא הכף
        ראש הניעו חן מן חן
        וכו"

        • בימים האחרונים קיננה יונה במרפסת ביתנו וזה איפשר לנו ללמד את נכדנו בן ה-5.5 משהו על אורח חייהם של היונים, על בניית קינים ועל נאמנות לביצים שבדגירה.
          זה היה שיעור חשוב הן מבחינה עיונית והן מבחינה ריגשית.
          כך לומדים לבנות קן!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג