טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אוי

הוי אלהים. הלב שלי עומד להתפוצץ.

הפסיכולוגית החדשה שלי אומרת שהנאיביות שלי היא אחד החלקים היפים והבריאים שלי.

יכול להיות שהיא צודקת, אבל בכל זאת הלב שלי עומד להתפוצץ.

איך אפשר לחיות כשיש כל כך הרבה רגשות בפנים?

כשג'ואן באאז שרה את Diamonds and rust ואומרת את המשפט הבלתי נסבל הזה:

Its all come back too clearly, yes I loved you dearly

כשענן האפר האיסלנדי מאיים לטרפד את הנסיעה שלי לפריז שאני כל כך מחכה לה וזקוקה לה?

כשיש כל כך הרבה אנשים בעולם, ואת חלקם אני עלולה לאהוב.

כשיש גוף ואי אפשר להתעלם ממנו.

כשמחר בערב אני הולכת לסינמטק וגבריאל יהיה שם ואני עדיין אוהבת אותו למרות השתיקה וההתעלמות והג'יבריש וכל הכיעור שנכנס בינינו.

כשיש כל כך הרבה כיעור

כשיש כל כך הרבה יופי.

אני באמת לא יודעת איך אפשר לחיות.

רק הלב שלי שעומד להתפוצץ.

רק הציפייה המוטרפת למחר בערב.

רק ג'ואן באאז ששרה כאן לידי.

וכל האנשים האלה שיש בעולם, שחלק מהם יעברו לידי וחלק יגרמו לי להרגיש כל מיני דברים.

אוי

 

 

 

4 תגובות

  1. אוי אוי אליענה קשה קשה 🙂
    היופי לא נגמר וגם הכיעור כנראה לא ..
    נו תקני משקפי רקש כאלה שמסננות …
    ותהני מחר גם בשבילי נשמע מבטיח מאד וכיף ..
    🙂 תהני יקרה
    ( וספרי לי אם יש לו אקורד סודי 🙂

  2. רוצים שתוציאי כבר ספר נוו 🙂

  3. כל כך הרבה אנשים בעולם שיכולים לגרום ללב לעלות על גדותיו 🙂
    ומוזיקה, בכלל. ג'ואן באאז וגם ג'וני מיטשל ועוד – אי אפשר בכלל לשמוע את זה!! מרגש מדי!!
    כתבת נורא יפה. חיבוק.

  4. הי אליענה, קוראת את הפוסט שלך וקורים לי כל מיני דברים. בהתחלה אני חושבת לעצמי שתהיה בריאה הבחורה הזאת כמה רגישות וחביבות זה לא יתכן, ואחר כך חושבת לעצמי שבעצם אני הייתי ונשמעתי ככה כשהייתי בת עשרים וזה היה מזמן, ואז אני קולטת שאני סתם מגיעלה במחשבות שלי ומנסה להבין מאיפה זה בא לי, ואז אני מבינה שאני פשוט מקנאה בך:)
    באמת שהייתי מסוגלת פעם להתמלא באהבה ובכאב, ברגישות ובהתלהבות, באופטימיות רק מהמחשבה על כל האנשים שאני עוד עומדת להכיר בחיי ולאהוב. ואני כבר לא כזאת. החיים שלי די בסדר ואפילו בסדר גמור באופן יחסי לאלו שלא בסדר, אבל ביחס אלייך אני פויה מריר:) הלוואי שיעבור לי מהר, ותכתבי הרבה כדי שאמשיך לקנא, עד שאעשה עם זה משהו ואתקן את עצמי, חיבוק אוהב לך ממני, סיגל.

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג