בננות - בלוגים / / שישי בבוקר בחנות הדיסקים
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

שישי בבוקר בחנות הדיסקים

כבר בחנות הדיסקים הייתי צריכה לדעת שזה לא יגמר טוב.

"יש לכם את הדיסק החדש של גבריאל בלחסן?" שאלתי.
"לא, עוד לא הגיע," אמר המוכר הקרח והנחמד שמכיר אותי כבר שנים.
"כן, בדיוק הגיע," אמר המוכר השני.

הוא הושיט לי את הדיסק. היד שלי רעדה קצת.
"את הראשונה שקונה אותו בארץ," אמר המוכר הקרח הנחמד.
"לא, הרגע מכרתי אותו למישהו," אמר המוכר השני.

אחר כך יצאתי החוצה ובידיים שכבר לא רעדו קרעתי את עטיפת הניילון ופתחתי את הדיסק.
מה שלא ראיתי שם הכאיב מאד.

אחר כך נכנסתי לדייהטסו הכסופה שלי והכנסתי את הדיסק למערכת. עברתי מהר על המילים שחלקן כבר מוכרות וחלקן עדיין לא.
בכיתי כל כך. חשבתי שלעולם לא אוכל להפסיק.

בכמה אכזבה וכאב אני ניצבת מול היוצר הזה שנכנס אל תוך נפשי ואל תוך חיי.

והנה טעימה קטנה ממילות הזוהמה הטבולות בדבש שלו:

"ובחלומי תינוק יפה עיניים
וראש מעוות. אוכל ענבים וריר זולג לו מפיו.
רציתי לחבק אותו, לא רציתי לספר לו
על הימים שיגיעו.
על הלעג שיטפטף כמו רעל במורד גרונו,
על החרקים והעצים הגדועים,
עך שברון הלב ועל אישה נבזית
עם לב חימר שתרצח אותו
שתשאיר אותו שוכב על המדרכה
כשהפנסים והמכוניות חולפות מעליו.
רציתי ולא יכולתי לספר לו על הכסף
שיחסר, ועל מיטת ברזל של חולים.
בכיתי איתו כשנחנק מעינב גדול וממזרי.
ליטפתי לו את הראש המבוקע,
הידיים שלי היו רכות…"

15 תגובות

  1. אוי… אוי!

  2. מה לא ראית שם שהכאיב מאד?
  3. הי אליענה
    אוי, אוי, גבריאל בלחסן. מוסיקאי חיתוך הווריד פינת העורק הראשי. דימום הכאב הייקומי אל תוך כוס התרעלה ומתוכה אלינו טיפה אחר טיפה. זירמת תרעלת הדיכאון.
    אני כנראה תאב חיים מידי בשבילו. אני מעדיף את אביב גדג' שבחר לחיות ולא למות. ואולי אין בחירה כלל. אולי גבריאל פשוט לא יכול לחיות אחרת. הוא חייב למות כל שיר מחדש כדי לחיות. יוצר מדהים ומסוכסך עם עצמו כל כך. אצל גדג' הדיכאון נראה יותר נוח…
    כתבתי עליהם בפוסט הראשון שלי לפני שלוש שנים וקצת כאן: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=64#post64
    ועל גדג' גם כאן: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=12825
    ואת אליענה – מה שלומך, יקרה? ואיפה הבלחסן נוגע בך כל כך בתער המשוגעים שלו?

    • היי מיכה יקר, שלומי מצוין. ומה שלומך? וסיגלית?
      את גדג' אני מאד מאד אוהבת. במוצאי החג אני הולכת להופעה שלו ומחכה בכליון עיניים. אני חושבת שהוא אחד המוזיקאים הכי טובים שיש כאן היום אם לא הטוב ביותר, ואלג'יר הייתה ללא ספק הלהקה הכי טובה בשבילי.
      אבל גבריאל, גבריאל נוגע בי בכל כך הרבה מקומות שאני לא יכולה בכלל להתחיל לתאר או להסביר.

  4. תמונה שלו?

  5. אליענה, תוכלי לנסות להסביר בכמה מילים? הקשבתי למוסיקה שלו (ושל גדג' ושל אלג'יר). איכשהו לבלחסן, למרות שכשרון העז שלו ניכר, עוד לא ראיתי במלואו. לפחות לא כמו שאת ראית.

    • יש דברים שקשה להסביר. אני מתארת לעצמי שזה עניין לגמרי אישי. יש מי שננגע ויש מי שלא. נדמה לי אגב, שעדיף להיות מבין אלו שלא.

  6. לשם שינוי את לא כותבת על הגוף שלך.
    תמשיכי כך. זה שיפור.

    • כותבת על הגוף שלי? מה לקחת? אני רוצה גם.
      לפעמים רמת ההזיה כאן גבוהה מדי בשבילי.

  7. חני ליבנה

    אליענה,המילים האלו פוצעות. זה היוצר שהכי מדבר אלי, גם את אביב אני שומעת אבל כמו שמיכה אמר הוא לייט, לא נכנס לי לבפנים, בקשר לגבריאל אני מצפה בכל פעם שיבריא, שהמילים פחות יפצעו שהכאב יהיה נסבל ולא כך, כבר מחר{בהרצליה חנויות פתוחות בשבת} אני קונה את החדש,תודה על הפוסט ועל שיש עוד מישהו בעולם שמרגיש כמוני

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות

  • אין קטגוריות

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג