בננות - בלוגים / / לפני ארוחת הערב
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

לפני ארוחת הערב

אז סיימתי להכין את המרק שמדיף ניחוח מתקתק של גזר וקארי וחלב קוקוס.  ושני מאפי התרד השמנמנים משחימים להם בתנור, והירקות של הריזוטו מתבשלים, ותפוחי האדמה שוחים בתוך שמן זית ועשבי תיבול ומחכים להחליף את המאפים בתוך התנור.
ועוד מעט רוני יבוא הביתה ויכין סלט ואת הטחינה לחציל בלאדי שכבר היה בתנור (הוא היה ראשון בתור) ומחכה עכשיו לטחינה של רוני שתעטוף אותו.
עוד מעט אני אשאב את השטיחים ואטאטא קצת, ואשטוף כלים בכיור של חדר האמבטיה כי הצינור במטבח דולף ומציף את כל הדירה.

והכל בסדר בעצם. 
למרות זאת יש לי מועקה גדולה בגרון.
 אולי כי השחרחר שלי שוכב בחדר השני ועדיין לא מרגיש טוב למרות הדיקור הסיני שהוא עבר אתמול.
ואולי כי נזכרתי פתאום בחג הסוכות של ילדותי.
איך היינו נוסעים במכונית המוריס השחורה העתיקה של אבא שלי לרחוב הרצל ומטפסים חמש קומות עד לדירת הגג של סבא שלי, ושם על הגג היינו נכנסים לסוכה ואוכלים בה את ארוחת הערב.
אני זוכרת את הקישוטים שהיו שם בסוכה הזו. כל שנה אותם הקישוטים.
אני זוכרת את הדגים החריפים של סבתא שלי.
אני זוכרת את הגג הזה שבו הייתי עומדת ומסתכלת על שקיעות כתומות מטורפות במוצאי שבתות ושומעת את הקולות מבלומפילד בכל פעם שמישהו הכניס גול.

כבר שנים שלא הייתי בתוך סוכה.
ועל הגג של סבא שלי גר כבר מישהו אחר שאולי לא בונה סוכות.

אני זוכרת איך היינו נוסעים לשם, כשכבר מתחיל להחשיך והאוטו של אבא שלי כמעט בודד בכבישים הריקים של תל אביב.

אני מתגעגעת.

14 תגובות

  1. את מוזמנת לסוכה שלי.

  2. לי עברון-ועקנין

    יפה שמרגישים אצלך כל כך חזק גם את הבית של עכשיו וגם את הגעגוע לאז.

  3. לוויתן ורוד

    שיהיה חג שמח! 🙂

    ובהצלחה עם הטבעוני והבישולים! ~_~
    גם אני טבעונית 🙂

    • מירי פליישר

      חיכיתי לתפריט. הייתי סקרנית.
      והזכרונות באים גם אם לא מזמינים אותם. עשית לך בית והוא יושב על יסודות של זכרונות יפים וטעימים וגעגוע.

  4. אני מאוד אוהב לקרוא מה שאת כותבת.
    ריגשה אותי במיוחד השורה "כל שנה אותם הקישוטים". אני מתגעגע גם.

  5. רונית בר-לביא

    כתוב טוב ומאפשר לגעגוע להיכנס.

    אני מרגע שנולדתי מסתובבת עם מועקה בגרון ונוסטלגיה לעבר.

    וזאת על אף (ואולי בגלל) שהוא היה כל כך קשה.

  6. היה נורא טעים..בעיקר המרק והריזוטו (לדעתי). ואחד האורחים שלנו הביא לקינוח גויאבות ופסיפלורות מהגינה שלו וכל הבית התמל בריחות המתקתקים שלהם וזה היה נעים.

  7. כמה דיקורים הוא כבר עבר? כי אחרי הראשון עדיין אין שיפור. תדווחי. אשמח לשמוע על הקטנציק שלך.

    • בינתיים הוא עבר דיקור אחד ואין שום שיפור. אתמול אפילו היה לי נדמה שיש איזו הרעה. אבל נחכה לדיקור הבא ונראה.
      המדקרת הייתה פשוט מקסימה. אישה שבאמת אוהבת חיות ויודעת מה היא עושה. היא הצליחה להרגיע אותי שזה לא דבר של מה בכך, אני אמא מאד היסטרית. היא תקעה בו 15 מחטים והוא לא הרגיש שום כאב. היה מאד שליו ורגוע.
      אני רק מקווה שזה ייתן תוצאות טובות. בינתיים הוא מסכן.

      • מהמקרה של אבי שגסס מסרטן, הדיקור מאוד עזר לו, בעיקר מאוד הפחית את הכאב. אבל כמובן שלקחו כמה דיקורים עד שזה עזר. אני מאחלת לתינוק החלמה מהירה. גם אני אימא משוגעת.

      • מירי פליישר

        רגע אזזה כלב.נזכרתי. סליחה נבהלתי. עכשיו תהרגו אותי. בכל זאת שיהיה בריא.

        • מירי, לא נהרוג אותך! ותודה על איחול הבריאות.
          ויעל- תודה רבה, זה תמיד מנחם לדעת שיש עוד אמהות משוגעות 🙂

  8. תמיד התיאורים שלך מצליחים לקחת אותי לטיול נוסטלגי בעבר שלא היה לי או בהווה שלא נמצא לי. ואני מרגיש את העצב והגעגוע בכל אופן, כאילו עלי מדובר.

    • גם עלי סוכות משפיע בעניין של ילדות – אולי זה הסתיו?
      אצל הורי היתה סוכה בחצר הגדולה של הבית המשותף.
      בגלל רוח הסתיו היו קירות הסדינים מתנפחים כמו מפרשים ואנו, הבנות, נאבקנו להצמיד את הקישוטים בסיכות, למרות ועל אף.
      לא היו אז כמעט נצנצים ובטח לא בסוכתנו הגאה.
      צבענו, ציירנו, הדבקנו ואספנו המון גלויות (אוסף מקסים שעוד קיים).
      גם כשעזבתי את הבית, ואפילו כשהיו לי ילדים משלי, שיפצתי את הקישוטים היפים יותר.
      לפני שלוש שנים הם נגנבו .
      רק כמה ציורי ילדות נשארו במקום (דווקא יפים מאוד. אפילו טעם לא היה לו!)
      אפשר לחשוב
      יש כאלה אסונות וזוועות בעולם
      ובכל זאת זה הכאיב לי מאוד
      מי גונב קישוטים?
      איזו סוכה תהיה לו?
      ומה אתנו?
      מאז הילדים ואני הוספנו לסוכת הורי קישוטים משלנו.
      ובכל זאת
      אם מישהו פוגש את גנב הקישוטים שלנו…

השאר תגובה ל מיכל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג