איפה אתה גבריאל
למה אתה לא בא?
שמש נושכת פצעים בגוף רעב
עננים נוגסים לבן בלילה השחור
ואני צועקת כמו תן, זאב,
חיה שלא יכולה לשתוק
לישון
להתאפק.
למה שלא תבוא עכשיו?
זמן טוב יותר לא יהיה לעולם
סודות כמוסים בתוכי כמו שורשים באדמה
ולחיה שבי יש פרווה רכה
נעימה
אפורה כמו שלג מלוכלך
בכביש שבו לא נסעת
ולא נסעתי אני,
כי איך אסע ואין לי
נחמה
שלווה
שתיקה.
רק צעקה שלא נשמעת
לא מגיעה לשום מקום.
אולי תבוא?
נוכל לומר מילים של חיות
לרחרח את האוויר שמגיע אחרי הגשם
להביט בלבנה.
וכשתלך אדע שהיית
וזה מספיק.
מספיק ודי.
עכשיו לישון.
שינה.
יש בשיר הזה, אליענה, שילוב של פראות חושנית ואנושיות. איך את מצליחה להזרים את הלבה הזו אל תבנית שירית (ולחכות שתתקרר, כדי שנוכל גם אנחנו לראות את הנצנוצים)? ובמילים אחרות: נוגע
תודה נעם. כמה נעים לשמוע.
מי כועס? אני יכולה לשמוע אותו שר את המילים שלך אליענה, כמו המילים שלו פורצות וקורעות מבפנים
לא כועסים בכלל.לכל מטרוניטה מבוגרת
יש בתיק האופנתי את שרביט הגרופי בת הטיפשערה.
לכל היותר מגחכים מתוך אי נוחות.הדיון הפומבי בזוטות אינטימיות
הוא לא נעים.כולנו מחטטים באף.נעשה זאת בסתר ולא בפומבי,או שנגלה אומץ
ניסע לביתו של הרוקיסט ונישכב במיטתו אחרי שנתפשט ודי.
ובעיקר די.
מגיב אלמוני- נכון שאתה ממש נהנה? ההנאה שלך מורגשת מאד ואני שמחה שהיה לי חלק בה.
אלמוני די,אני בטוח שהיית עושה את זה בשמחה,רץ לביתו של הרוקיסט ושוכב אתו
אבל בטוח שלא הייתי רץ לספר לחברה בבננות,לא מלפני ולא מאחרי,למרות שלא חשוב הגיל,העיקר התרגיל.
ןדי.
חני יקרה, חשבתי עלייך כשפרסמתי את השיר הזה. ידעתי שאת תביני:)
יפהפה!
תודה רבה גבריאלה!
אני חושב שזה מהשירים היפים שפרסמת פה.
דרך אגב, אין משמעות לפרסונה האמיתית המסתתרת מאחורי השם "גבריאל". השיר עובד מצוין גם בלי לנקוב בשֵׁם.
תודה גיורא.
לא מכירה כמעט את גבריאל, אבל שירייך עליו כל כך מדברים אליי! בא לי ללטף את הפרווה הרכה של החיה שבך… וזו שבי גם כן מבקשת ליטופים. נהדר.
תודה לי יקרה!
איך אפשר לכעוס… אם גבריאל הוא ההשראה, הלוואי שיהיו עוד אלף "גבריאלים" ונכרוך את אלף השירים בחתימתך המסולסלת…