כשהייתי נערה, אולי בת חמש עשרה או שש עשרה, קראתי בעיתון ביקורת על תקליט של הסמיתס: The queen is dead.
בין שאר הדברים שנכתבו שם היה כתוב שזהו תקליט שמתאים לאחר צהריים של סתיו. כמובן שרצתי לחנות לקנות את התקליט.
יש לי אותו עד היום. עטיפה ירוקה, תקליט שכבר שרוט.
הייתי רוצה לכתוב כאן שחיי השתנו באותו אחר צהריים סתווי. שקרה לי משהו שאחריו לא הייתי כמקודם.
אבל דברים כאלה לא ממש קורים לי.
גם כשאני מגיעה לשיאים של התרגשות, אני נשארת פחות או יותר כשהייתי.
אבל בכל זאת קרה לי משהו. משהו שיכול לקרות רק כשאת בת חמש עשרה ושומעת את מוריסי שר בפעם הראשונה.
הייתי ועודני היום The girl with the thorn in her side
ואני שואלת שוב ושוב:
And when you want to Live
How do you start ?
Where do you go ?
Who do you need to know ?
ואין לי עוד תשובות.
קראתי השבוע שמוריסי התמוטט בהופעה. מוריסי כבר בן חמישים, וגם בשעה שאני כותבת את המשפט הזה הוא נראה לי בלתי אפשרי ולא הגיוני.
מוריסי לא יכול להיות בן חמישים. אני לא יכולה להיות בת שלושים ושבע.
השנים הללו נעלמות. פורחות באוויר. יום עובד ועוד אחד, ומוריסי כבר בן חמישים ואני עדיין לא בטוחה שאני יודעת איך אפשר לחיות.
I am the girl with the thorn in her side
והקוץ הזה מכאיב לי, והוא הכאיב לי בכל יום בעשרים ושתיים השנים שעברו מאז ששמעתי את מוריסי שר לראשונה.
אבל מוריסי השתחרר מבית החולים והוא ממשיך בסיבוב ההופעות שלו, וזה אומר לי שלפחות משהו עוד עובד בסדר בעולם הזה.
The boy with the thorn in his side
Behind the hatred there lies
A murderous desire for love
How can they look into my eyes side
And still they don't believe me ?
How can they hear me say those words
Still they don't believe me ?
And if they don't believe me now
Will they ever believe me ?
And if they don't believe me now
Will they ever, they ever, believe me ?
Oh …
The boy with the thorn in his side
Behind the hatred there lies
A plundering desire for love
How can they see the Love in our eyes
And still they don't believe us ?
And after all this time
They don't want to believe us
And if they don't believe us now
Will they ever believe us ?
And when you want to Live
How do you start ?
Where do you go ?
Who do you need to know ?
http://www.youtube.com/watch?v=DYp2LGKOF_M&feature=related
אליענה יקרה,
איך חיים? לאט לאט…
לפעמים עוצרים ומתפעמים משיר או בנאדם או פרח או ים או טקסט או טעם כל יופי או אהבה, לפעמים מתמקדים רק בהם כדי לנשום, לפעמים עושים משהו למען תיקון העולם, אפילו משהו קטן, כי גם אלה חיים, וחוזר חלילה, שוב ושוב. נדמה לי שזה בדיוק מה שאת עושה…
ולפעמים הקוץ מכאיב בצד, ולרגעים לא חושבים עליו בכלל, ואז שוב, ושוב חוזר חלילה, ושוב רגעים של נחמה ושל אור.
תודה טלי על המילים היפות והמנחמות שלך 🙂
אני הייתי בת 15 שבע שנים לפניך, כך שלא מוריסי הצית את כל מערכת הפיוזים שלי אלא דיוויד בואי, בוב דילן, תום וייטס. ושנים אחר כך עברתי את כל הטלטלה מחדש דווקא עם דור הקשישים, סינטרה, דין מרטין, בילי הולידיי – כולם בגדר הכנה למה שמוזיקה טובה ומילים חזקות מסוגלות לעשות לי עדיין כל הזמן. ואחר כך אני אותו דבר מבחוץ, אבל לא מבפנים.
תודה דפנה, אני נורא שמחה שביקרת אצלי בבלוג.
מוריסי מדהים ואת מדהימה.
"גם כשאני מגיעה לשיאים של התרגשות, אני נשארת פחות או יותר כשהייתי." – גם אני. וזה משפט חשוב ומנפץ-מיתוסים במובן המאוד חיובי.
חיבוק גדול!
לי יקרה, חיבוק בחזרה.
וגם את מדהימה.
אליענה יקרה, התוודעתי למוריסי בגיל ממש מאוחר, בזכות בעלי. נכבשתי, כמובן, מיד. אבל שלא כהרגלי, ואולי בגלל שלתקליט האוסף ששמענו בנסיעות הארוכות לא היו מצורפות המילים, כמעט אף פעם לא הצלחתי לעקוב אחריהן. זאת למעשה פעם ראשונה. מאיזה תקליט זה לקוח?
והתחלתי לצלם לך עצים. לא מאד זקנים, אבל מאד חכמים ויפים. אני בטוחה שגם בהם יש משהו מנחם.
היי איריס יקרה, המילים של מוריסי נפלאות. הרבה פעמים ממש קורעות לב. אני תמיד בוכה בשיר There is a light that never goes out.
השיר בבלוג לקוח מ The queen is dead
ותודה מראש על העצים:)
http://www.youtube.com/watch?v=hAxpvw4qOZQ&feature=related
Everyday you must say
so how do I feel about my life
anything is hard to find
when you will not open your eyes
when will you accept yourself?
I am sick and I am dull
and I am plain
how dearly I'd love to get carried away
oh but dreams have a knack of just not coming true
and time is against me now
Who and what to blame?
anything is hard to find
when you will not open your eyes
when will you accept yourself?
for heaven's sake
anything is hard to find
when you will not open your eyes
everyday you must say
how do I feel about the past
Others conquered love – but I ran
I sat in my room and I drew up a plan
but plans can fall through as so often they do
and time is against me now
And there's no one left to blame
tell me when will you
when will you accept your life
the one that you hate
for anything is hard to find
when you will not open your eyes
everyday you must say
how do I feel about my shoes
They make me awkward and plain
how dearly I would love to kick with the fray
but I once had a dream and it never came true
and time is against me now
time is against me now
And there's no one but yourself to blame
anything is hard to find
when you will not open your eyes
anything is hard to find
for heaven's sake
anything is hard to find
when you will not open your eyes
when will you accept yourself?
when?
הי אליענה, לא מכירה את הסמיתס, אז האזנתי קצת לשירים , קראתי את המילים כאמא, וזה השיר שהייתי בוחרת עבור בני בן השש עשרה.