בננות - בלוגים / / כמה דברים קטנטנים
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

כמה דברים קטנטנים

בחלומותיי אני נוגעת בשלג. טועמת אותו, נעטפת בו.

כשאני מתעוררת ומחפשת בקדחתנות את השמיכה שתגן עלי מפני הקור, אני מבינה שבעצם חם.

אבל בחלומותיי-שלג.

לכן הסרט הראשון שרצתי לראות בפסטיבל הסרטים בחיפה הוא סרט בשם " צפון" שבו גבר סקנדינבי מגודל ומדוכא נוסע על אופנוע שלג, כשבאמתחתו רק ג'ריקן של אלכוהול  נקי כדי לפגוש את בנו הקטן שעד לפני רגע לא ידע על קיומו.

כמה שלג יש בסרט הזה. ולא רק שלג, אלא גם רגישות אסתטית ואנושית, והמון יופי. והומור.

וחוץ ממנו ראיתי עוד שישה סרטים. כולם טובים וראויים, ובעיקר אני רוצה להמליץ על סרט קוריאני בשם " ארץ הדחלילים" שהוא פיוטי ומהפנט, אבל לא מיועד לצופים שמצפים שבסרט תהיה עלילה או דיאלוגים.

ויש עוד סרט אחד שאני חייבת להזכיר, "השחקנים נגד הקהל" סרט שעשתה עידית אברהמי על קבוצת השחקנים של תיאטרון החאן ובעיקר על אביה, אורי אברהמי, שהוא בעיני אחד השחקנים המרגשים שיש כאן בארץ הזאת.

כשאושיק שלי עוד היה בחיים והייתי מטיילת איתו בגן מאיר, הייתי פוגשת המון את אורי אברהמי מטייל עם ציפי שלו, ותמיד שמחתי לפגוש אותו והצטערתי שאין לי אומץ לנסות ולדבר איתו מעבר לברכות השלום המחויכות שהיינו מחליפים.

כשראיתי את הסרט הצטערתי על כך עוד יותר. ועכשיו אני כבר לא קרובה לגן מאיר ואין לי כלב לטייל איתו.

"השחקנים נגד הקהל" הוא סרט חשוב לכל מי שתיאטרון קרוב ללבו. והוא גם סרט עצוב, ולא רק בגלל שאורי אברהמי עצוב, אלא בגלל שהוא מספר סיפור של פספוס, של החמצה.

חוויתי בסרט הזה חוויה ראשונית- התרגשתי ממשהו שספי ריבלין אמר. לא חשבתי שזה יכול לקרות לי.

 

וחיפה.

העיר האהובה הזו.

הייתי בה שלושה ימים, ואני רוצה להיות בה עוד ועוד.

יש לי בחיפה חברה שפגשתי בקיץ האחרון בברלין. היא בת 86 והיא מלאת חיים באופן כזה שאני לא יכולה שלא להתבייש בעצמי.

כשהתארחתי בביתה לארוחת ערב, כמו חזרתי עשרים שנה אחורה, לבית סבתי בפתח תקווה. לאותן ארוחות ערב יקיות מסודרות וצנועות שכל כך אהבתי. לאותו ריח שאין לי שום דרך להגדיר אותו או לתאר אותו.

 

היום אני רוצה לקום ולחיות. יש לי עוד שלושה ימים של חופש בטרם אשוב  אל המרוץ המייגע.

הנה, עכשיו אקום מהמחשב ואלך לסופר.

 

15 תגובות

  1. אליענה יקרה

    אני שמחה שחיפה שלי האירה לך פנים (לו ידעתי הייתי באה להאיר לך פנים גם). גם אני סוקרנתי מהסרט על החאן אבל איכשהו לא הצלחתי לזוז מהמחשב לעולם הגדול והנושם של הפסטיבל, היום עכו, מזדהה ביותר.

    לקום מהמחשב וללכת לסופר נשמע כמו התחלה מצויינת.(-:

  2. היי מה פתאום דברים קטנטניםמקסים
    טובה

  3. חיפה גם העיר האהובה עלי. הדבר שהכי נהניתי ממנו בשנותיי כמבקרת קולנוע, היה השבוע בפסטיבל הסרטים בחיפה. זה היה פינוק אמיתי. תמיד פסטיבלים הלחיצו אותי, אבל רק שם הייתי נרגעת. הייתי שמחה לחיות שם, האמת, מול הים.

    והסרטים שהמלצת נשמעים לי מעניינים. בעיקר הקןראנים, שמפגינים בעשור האחרון הרבה כשרון.

    אני מקןוה שקצת התגברת על אושיק. ובעצם, הנה אני בכלל לא התגברתי על מות מול, למרות שעברו שבעה חודשים. לא נראה לי שמתגברים על זה בכלל. כמו לאבד חלק מבגוף.

    • ומה יש בארוחות יקיות צנועות? מעניין אותי לדעת. 🙂

      • על הארוחות היקיות הצנועות אכתוב לך מייל אישי. מרגיש לי אינטימי מדי לחשוף את זה כאן לעיני כולם.
        ועל אושיק אני לא מתגברת. אני לא יודעת איך אפשר.
        קראתי אתמול משפט בספר של מרגרט אטווד: "גירושים הם כמו קטיעה, אתה ממשיך להתקיים אבל יש ממך פחות". ככה אני מרגישה בקשר למוות של אושיק.

  4. מירי פליישר

    תודה אליענה על הדברים הקטנים שהם בעצם גדולים. כי אין אחרים.

  5. יעל רוזן-בר שם

    היי אליענה, אינני מעריצה מי יודע מה של הקולנוע והסרטים למיניהם, אבל מאוד נהניתי לקרוא את הפוסט.

    מאוד יפה.

  6. מקסים אליענה.
    כתבת ברגישות גדולה שעושה לי חשק לקרוא אותך עוד…

  7. תמיד טוב לקרוא אותך,

  8. הי אליענה
    שכנה רחוקה כלכך. מתי נתראה?
    חיפה מכורתי – אין עיר יפה ממנה בכל הארץ ואין עיר שבה החיים המשותפים של ערבים ויהודים נראים אפשריים כמו בה. ועדיין כנראה תל אביב.
    כמה התגעגעתי אליך ומה שלומך. ולי כבר יש תינוקת קטנה אוטוטו בת חודש ושמה עלמא.

    • מיכה יקר, עכשיו אני באמת שכנה רחוקה כי כבר עברנו לקצה השני של העיר.
      אבל אשמח כל כך לבקר אתכם, ואני יודעת שאתה כבר אב לשניים וגם בירכתי אותך באחד הפוסטים האחרונים שלך, וגם את סיגלית.
      והנה שוב: איזה אושר גדול, והמון המון מזל טוב, ונשיקות רבות לך ולסיגלית.

  9. הי אליענה, מידי פעם מנצנצת שמה של עיר ילדותי חיפה בפוסטים של הכותבים ועכשיו כשקראתי את הפוסט שלך נזכרתי בה יותר מקרוב וניסיתי להבטיח לעצמי שאלך לנסות לחוות אותה קצת מחדש, על האנשים הטובים שיש בה והאנרגיות החמות שמרגישים באוויר בכל פינה בה.
    עכשיו גם נזכרת בחלום שחלמתי שבו אני מגיעה אליה כשאני נרדפת ועזובה וכמה בנות נחמדות מציעות לעזור לי…רק בחיפה? מבחינת זכרוני, כן.

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג