תמיד יכול להיות שהיום לא יאיר.
לכן אני קמה מוקדם. לפני השמש. אם לא תגיע אוכל להושיט יד ולמשוך אותה אלי מהשמיים.
המצרים הקדמונים האמינו שחתחור, אלת השמש, הפרה השמיימית, ממליטה את השמש מדי בוקר.
אני לא יודעת.
אבל אני יודעת שתמיד יכול להיות שהיום לא יאיר.
בצפון הכי רחוק לפעמים השמש לא שוקעת.
לשמיים יש צבע ורוד. תכלת. אפור. צהוב.
ליד האגם שיקפא בחורף יושבת נערה בשמלה לבנה ומגפיים.
אני איני הנערה הזו אך הייתי רוצה להיות.
יום אחד אסע לרובנאיימי שנמצאת שמונה קילומטר מדרום לחוג הקוטב הצפוני.
בקיץ אראה את שמש החצות. השמש שנראית כל שעות היממה.
בקיץ אשב ליד האגם שיקפא בחורף.
בלילות כשאני עוצמת עיניים אני רואה את הצפון הרחוק. אני רואה קרני איילים. אני רואה את הזוהר הצפוני. אני נועלת מגפיים ולובשת מעיל כבד.
בבקרים אני קמה לפני השמש.
תמיד יכול להיות שהיום לא יאיר.
כשהייתי ילדה היו לי שתי צמות.
שתיים.
היום אני מציירת עיגולים גדולים על דף לבן. צובעת אותם בכתום. הנה השמש.
אם היום לא יאיר תהיה לי שמש משלי, מצוירת על דף לבן.
החורף ברובנאיימי קר מאד. שלושים מעלות מתחת לאפס ואולי יותר.
מה עוד אוכל לעשות כדי שתלחש את שמי בתוכך?
מה עוד אוכל לעשות כדי שהיום יאיר?
מה עוד אוכל לעשות כדי לפרוץ בבכי? לרוץ בשלג, לרכוס את כפתורי מעילי, לחבק את גופי מפני הקור?
מה עוד אוכל לעשות כדי לשיר? כדי לאהוב? כדי לזכור שהחיים שווים את החיים?
אצייר עוד שמש כתומה על דף.
אקום בבוקר לפניה.
אושיט יד ואמשוך אותה מהשמיים.
הנה הנערה יושבת ליד אגם בקיץ. שמש חצות והשמיים ורודים, אדומים, כתומים, בוערים.
הנה הנערה.
פיוטי להפליא! מאחל לך תמיד שמש!
טקסט יפהפה, אליענה!
יפה מאוד, אליענה. לקח אותי עד… וירג'יניה וולף.
תודה רבה עודד גבריאלה ותלמה!
משכת אותה מהשמיים אל הטקסט. והוא מאיר יפה כל כך.
איזה יופי יש בטקסט הזה.
תודה שחר ויעל יקרים.
אליענה,
אין ספק שראית בשבוע שעבר בטלוויזיה את הסרט שראיתי.
וודאי שראיתי, אבל לא בשבוע שעבר אלא לפני כמה שנים. ראיתי אותו כמה פעמים ואהבתי אותו מאד, ועכשיו כשראיתי שהוא עומד להופיע בטלביזיה, התמלאתי בגעגועים.
מקסים וציורי
וואו, איזו רגישות בוקעת מהמילים בטקסט הזה. הרבה יופי לצד הרבה שאלות…
תודה רבה איריס וכרמית!
יפה ונכון . ועכשו אני יושבת מחכה שהשמש תעלה מן הגולן.
יכול להיות, אבל הרבה יותר סביר, או לפחות צריך להאמין, שהיום כן יאיר…
מאוד פיוטי ומאוד יפה ומאוד מסקרן, כמו שכתבה כרמית.
מותר לשאול איזה סרט ראיתם?…
וחוץ מזה, הטקסט זה גם משוחח עם סיפור ילדים שכתבתי פעם ושטרם ראה אור שמש…(-:
תודה סבינה וטלי.
הסרט הוא " הנאהבים מחוג הקרח הצפוני" של חוליו מדם.
ואני סקרנית לקרוא את סיפור הילדים שלך:)