בננות - בלוגים / אליענה אלמוג / אושיק שלי- לזכרו.
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אושיק שלי- לזכרו.

אושיק שלי- לזכרו

 

אתמול בלילה נאלצנו להזמין את הוטרינר כדי לגאול את אושיק מהסבל שהיה מנת חלקו בימים האחרונים.

הוא כבר לא יכול היה כמעט לקום, ללכת, לעשות את הצרכים שלו. רוב היום הוא היה שוכב מקופל בתנוחה עוברית במקום אחד.

אני לא הייתי כאן חמישה ימים. נאלצתי לנסוע לעבוד, ורוני טיפל בו בימים הללו. באחד הימים הוא נגע בו בצורה שכנראה הכאיבה לו. רוני רק רצה ללטף אותו רגע אחרי שהוא נפל כשניסה ללכת, אבל לאושיק כנראה כאב מאד והוא נשך אותו. נשיכה חזקה ומכאיבה עד כדי כך שרוני היה צריך ללכת לקבל טיפול רפואי.

אושיק מעולם לא נשך. במשך כל 14 שנות חייו הוא לא נשך אף אחד. הנשיכה הזו אמרה לי שכנראה הוא במצוקה מאד גדולה.

הוטרינר הציע לחכות עד שאחזור. אני חשבתי שהדבר הטוב ביותר הוא שהוא לא יסבול. אבל הוא חיכה לי, ואתמול בלילה, שלוש שעות אחרי שחזרתי, הגיע הוטרינר והרדים אותו.

אושיק היה איתי מאז שהיה גור. כמעט 14 שנים ביחד.

חשבתי שאספר עליו, על איך שהוא היה, על מה שאהב, על האופי המדהים שלו, על הרגישות וטוב הלב שלו, על החוכמה שלו.

אבל אני לא מסוגלת עדיין.

אני מחפשת אותו בבית. הגעגועים בלתי נסבלים.

יש לי חור גדול בלב.

כל מה שאני רוצה זה את אושיק שלי. את הכלב הגדול והשחרחר הזה. את אוזני הקטיפה שלו, את המבט שלו, את הנוכחות שלו בחיי. והוא איננו.

קראתי אתמול מאמר שדיבר על פרידה מחיית מחמד. היה כתוב שם שמדובר באבל בדיוק כמו אבל על אדם קרוב שמת. היה כתוב שם גם שפעמים רבות הסביבה לא נותנת לגיטימציה לאבל. שאנשים שלא חוו את זה לא יכולים להבין.

אני יודעת שזה האובדן הכי גדול שחוויתי בחיי. ולא בגלל שלא חוויתי אובדנים, אלא בגלל שאושיק היה אהבת חיי הגדולה. ועכשיו הוא לא כאן, ואני רק רוצה אותו, והוא איננו.

 

29 תגובות

  1. אליענה יקרה, אין מילים שינחמו. תהיי חזקה. חיבוק.

  2. אני משתתפת בצערך.
    אני קוראת ספר ששמו "טורפים של קיץ". מסופר בספר על מורה בבית ספר שהכלב שלו נהרג בפיגוע.. ואנשים מסביבו לא מבינים אותו
    ולא מבינים שזה כמו לאבד אדם.

  3. והתום הזה שלהם ששום דבר לא יכול לפגום בו. אולי זה המקום שלהם הנפלא מכול. אהבת אותו כל כך שעשית עימו מעשה של חסד. ואת צודקת "זר" לא יבין. אני איתך.

  4. איריס קובליו

    אליענה
    מתוך החור מציץ אליך אושיק ומודה לך שגאלת אותו מייסוריו. אהבתכם תשאר תמיד, מעבר לכל מימדי זמן.
    ממליצה לך לקרוא את מקומאחר של גבריאלה זווין, תורגם לעברית
    (ELSEWHERE -Gabrielle Zevin)
    ואף ספר לא ינחם, אני יודעת.

    • מיכל ברגמן

      אליענה יקרה,
      אני אחוזת צמרמורת . זה אבל לכל דבר.
      נורא לראות את הסבל ונורא להיפרד מאהוב – וכלב שכזה הוא בן משפחה במלוא מובן המילה.
      אין כמו כלב להיכנס אל הלב.
      קחי לך את הזמן . מקווה שתתנחמי. שולחת לך ניחומים וחיבוקים.

  5. מצערת ומצטערת בשבילך.

  6. אני אנם שייכת למחלקת ה"זר לא יבין זאת"- אני מודה שאני אוהבת אנשים ולא מתחברת במיוחד לחיות, אבל אני בהחלט כן רואה את הכאב העצום שלך ומבינה עד כמה המשפט האחרון שלך מייצג כל אובדן מכל סוג, ושולחת לך נחמה וירטואלית.

  7. נוגע ללב, רק מי שעבר יוכל להבין!

  8. שלא תדעי צער. יהיה זכרו ברוך!

  9. מירי פליישר

    משתתפת בצערך אליענה יקרה . בטוחה שידע על אהבתך הגדולה וזו היתה נחמתו. תודה על הלגיטימציה שנתת לי לחוש את תחושותי העזות לחתולתי פליס ולחתולות שאיתי. כל אחת א-מנץ", כל אחת שונה וכל אחת מלאה ברגש ואישיות.

  10. מתוך שעברתי חוויה דומה, כשהלך לעולמו כלב חכם ונבון ורגיש ואהוב ויקר, אני שולח לך חיבוק גדול ואומר לך: יש לך לגיטימציה להתאבל.

    אושיק שם יפה, ואני בטוח שכל עוד חי, חי חיים טובים בזכותך.

  11. סיגל בן יאיר

    העציב אותי מאוד, אני כל כך מכירה את הסיטואציה הזו, עברתי אותה פעמיים. אני מבינה לליבך ואין מילים מנחמות.

    • מזדהה איתך עברתי חוויה דומה ואם לא פירסמתי אז אפעלה כאן את השיר על שוגי שלי ז"ל, אני רואה אותך ממשיכה בנקודות מסויימות בדרך הביתה לחשוב עליה, ובכניסה הביתה… כל ההתניות עובדות עוד שנים אחרי הקבורה.

  12. אליענה אהובה. בכיתי כשקראתי הכתוב. קשה היה לי לבקר אצלך ולא לראות את אושיק במקום הקבוע שלו מביט בי בעיניו החכמות והטובות.
    חייו היו נפלאים בזכותך ונדירות בנות אדם כמוך שאהבו והחזיקו שנים כלב במסירות כה רבה.
    כעת נשמתו מרחפת בגן עדן של כלבים…

  13. גם אני בכיתי וקיבלתי צמרמורת. זה הדבר שאני הכי מפחדת מפניו. ואני כבר ידעתי אובדנים קשים מאוד של אב אהוב ושל גבר אהוב. אבל הפחד מפני אובדן חתולי, הוא ממש מטורף אצלי. אז אני מזדהה איתך כך כך, ואוהבת אותך, ושולחת לך חיזוקי אהבה. קיוויתי בשבילך שאושיק יחזיק מעמד יותר זמן, אבל אני מתנחמת בכך שהוא עלה לגן העדן של בעלי החיים, אני מאמינה בזה בכל לבי, גם אם זה נשמע טפשי למישהו. וכן, יש נטייה לזלזל באובדן של חיות מחמד, ושמעתי את זה אפילו מאחת החתולאיות הכי ידועות בארץ, אלפא ביץ", שטוענת שזה לא כמו לאבד בנאדם. ואילו לי, שאיבדתי בני האדם הכי אהובים, ברור לי שזה לא פחות קשה, אולי אפילו יותר קשה, כי בעיני לאבד חיית מחמד זה בעצם לאבד ילד, שזה בעיני האובדן הכי גדול בעולם, יותר גרוע מלאבד בן זוג או הורה. ואושיק היה הילד האהוב שלך.

  14. אליענה מתוקה. אני משתתפת בצערך ומחבקת אותך.

  15. אליענה, מבינה אותך. זה אבל לא קטן.אני מתגעגת לבאפי, שמתה מבעיית נשימה בגיל שש.חפשתי אותה בכל המדרכות, ועדיין כשאני פותחת את הדלת בבית אני לא מבינה למה היא לא באה אלי.טיפשה, הלכה ומתה.
    תצחקי: קבלתי מתנת יומולדת שמיכה רכה, משגעת. דבר ראשון חיבקתי אותה ואמרתי:"בופוווווו, אפה את". קברנו אותה במושב מגשימים בבית קברות לחיות.

  16. רק פעם אחת הרגשתי משהו קרוב לזה. זה היה לפני שהיו לי ילדים ולכלבה קראו "כנרת".

    • סבינה!!!!!!! קיבלת את כינרת מאליהו של שולמית?????? כי גם לו היתה כלבה בשם כינרת, והוא מסר אותה בזמן שגר לא רחוק מכם. זה ממנו? כי אני בשוק. שנים שולמית שאלה את עצמה מה קרה לכינרת אחרי שהיא עזבה אותו לתל אביב. ווי, אם זו אותה כלבה, אני בשוק. זו היתה כלבת זאב מעורבת יפהפיה, והוא מסר אותה למישהו.

  17. הי אליענה, משתתפת בצערך.
    ואולי תרצי לאושיק אתר הנצחה וירטואלי שמצאו ילדיי.
    http://www.stop.org.il/cemetery/users.asp

    קשה לי לראות כשהם מאבדים חית מחמד עד שאינני מתפנה לרגשותיי שלי, אך מוצפת בהם בכל עת שקוראת על אובדן.
    שולחת לך חיבוק,
    סיגל.

  18. דמעות בעיני, אליענה, כל כך מבינה אותך, ואת האהבה העמוקה שחלקת עם אושיק. אין להמלט מהפרידה, אבל קשר עוצמתי כזה הוא בעיני זכות גדולה, וכך גם הידיעה שהענקת לאושיק חיים טובים ואהבה.

  19. שלום אליענה, אני זוכרת שקיבלת את אושיק, כלב קטן ופרוע, מזיק, אוכל כל דבר וגם מקסים ומדהים. היכרתי אותו גם בשנים שאחרי, גדול ואנושי כ"כ. אני יודעת כמה אהבת אותו. אני חושבת לפעמים איך אגיב כאשר דניס החתול שלי ימות, וקשה לי לתאר את העצב. אני מאוד מאוד מצטערת על האובדן שלך פשוט אין לי מילים כדי לנחם.

    • אליענה

      איך הצלחת מתוך הכאב הזה על אושיק לכתוב. אני איבדתי את לושינקה שלי ביולי האחרון, ראיתי שהיא נולדה והיא מתה לי ביידים אחרי 15 שנה, היא היתה הילדה שלי, הנשמה שלי. ועכשיו קראתי את מה שכתבת על אושיק וניסיתי לא להכנס. וזה מה שקרה. אני בוכה המון עכשיו. אני לא מסוגלת עדין לכתוב עליה. רציתי למות יחד איתה. החיים בלעדיה קשים. כולי מרוחה עכישו כאב וצער.
      ואין מילים באמת לנחם. אין לי מילים לנחם אותך, כי אני לא מצליחה להתנחם. רק מחזקת אותך על היכולת לכתוב על אושיק. מחזתק אותך תהל

  20. אליענה
    אני יודעת כמה אהבת אותו וכמה היית קשורה אליו, ממש כמו לילד. אני זוכרת איך אורם הביא לך אותו וכמה קטן ושובב הוא היה, ממש גור. אני זוכרת אותך רצה הביתה להוציא אותו ואותי חושבת שזה ממש כמו אחריות של לגדל ילד.
    הכאב לא עובר, רק לומדים לחיות איתו…כל מה שאכתוב לא יספיק כדי לנחם או למלא את החלל, תחזיקי מעמד.

  21. אני כל כך מבינה. וכל כך מתעלמת ממי שלא מבין את האבל על חיית מחמד.

    (מותר להגיד לך מזל טוב על דיואי?)

    • תודה רבה מאד מאד לכל המגיבים. לא יכולתי להודות לכם קודם כי עברנו דירה ולא היה לי אינטרנט.
      חיזקתם אותי מאד ונתתם לגיטימציה לאבל שלי. וזה המון.
      תודה רבה רבה לכולכם.

  22. אוי אליענה, רק עכשיו ראיתי. אני חי בחרדה שפוש תמות וזה חייב סטטיסטית לקרות בקרוב כי גם ככה היא בת 17-20, מה שהוא מחוץ לגבולות ההיגיון.
    חסרה לי תמונה להכיר אותו, את האושיק המתוק הזה. אשמח לראות.
    ומה שעוד מטריד אותי זה שעברתם דירה. לאיפה? עזבתם את השכונה?

השאר תגובה ל סבינה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג