בננות - בלוגים / / זאת שוב אני הנודניקית מדברת על הכיבוש
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

זאת שוב אני הנודניקית מדברת על הכיבוש

כולכם ודאי הצלחתם כבר להבין שבמשך שבועיים בחודש אוגוסט הנחיתי סמינר לנשים ישראליות ופלסטיניות ביער רדוף קרציות בגרמניה.

מה שגם אני עוד לא הצלחתי לגמרי להבין זה את השבר שנשבר בי בסמינר הזה.

כבר שנים שאני עוסקת בסכסוך הישראלי פלסטיני. (אני שונאת את השם הזה. מין שם סטרילי. מעדיפה לומר- כבר שנים אני עוסקת בכיבוש). פגשתי עשרות פלסטינים, שמעתי עשרות סיפורים, בכיתי הרבה דמעות, כעסתי הרבה כעסים, אשמתי הרבה אשמות.

אבל הפעם קרה משהו שונה מכרגיל. הפעם משהו נשבר בי.

אולי זה קרה בגלל ר. והסיפור שלה.

ר. ריכזה יחד איתי את הסמינר וגיליתי בה אישה מופלאה, חכמה, מוכשרת, רגישה ויוצאת דופן שנפשי נקשרה בנפשה. היא סיפרה לי על חייה כביתו של מבוקש. איך עברה 16 פעמים דירה בפחות מעשרים שנה. איך אף פעם, אבל אף פעם היא לא מקבלת אישור להיכנס לישראל.

אחר כך היא סיפרה לי על אחיה.

אחיה יושב בכלא. הוא שפוט לשלושים שנה. הוא נמצא שם כבר שש שנים.  כשנכנס לכלא הוא חטף זיהום באוזן. כיוון שלא קיבל כל טיפול רפואי (פרט לאקמול) הוא התחרש. הוא חירש לחלוטין באוזן אחת וכמעט לגמרי באוזן השניה. הזיהום התפשט אל המוח ורופא שראה אותו אמר שאם לא יטופל הוא ימות תוך מקסימום חמש שנים. הוא עדיין מקבל רק אקמול.

המשפחה פנתה לכל ארגון זכויות אדם שאנחנו מכירים. פנתה לבית משפט. אבל כלום לא עזר והוא עדיין לא מקבל טיפול רפואי. עדיין יושב בכלא, חירש כמעט לגמרי ומחכה למותו הוודאי.

 

אולי הסיפור הזה שבר אותי.

ואולי מה ששבר אותי היה שכשסיפרתי לנשים בקבוצה אותה הנחיתי את הסיפור הזה אחת מהן אמרה, "אבל הוא שפוט ל 30 שנה הוא בטח עשה משהו ממש נורא. בטח יש לו דם על הידיים." וכולן הנהנו בהסכמה.

ואני שאלתי אותן  האם העובדה שעשה משהו נורא מצדיקה את העובדה שהוא אינו מקבל טיפול רפואי. את העובדה שלמעשה גוזרים עליו מוות ביסורים אחרי שגזרו עליו חירשות.

הן הסכימו איתי שלא.

רק אחר כך גיליתי שהוא בעצם זרק אבנים ונשפט לשש שנים, אבל בכל פעם שהגיע לבית משפט התפרע וסירב להכיר בזכותו של בית המשפט לשפוט אותו ונוספו לו עוד ועוד שנות מאסר על בזיון בית המשפט.

 

 

אתמול ראיתי את הסרט Z32 של הבמאי אבי מוגרבי. הסרט מספר את סיפור העדות של חיל שעשה פשע מלחמה בזמן היותו לוחם בצבא ההגנה לישראל. את פשע המלחמה שהוא עשה- רצח של אנשים חפים מפשע כמעשה נקמה על פיגוע, יזם ותכנן צבא ההגנה לישראל.

את האמת? התפלאתי. חשבתי שאני כבר יודעת הכל. חשבתי שפשעי מלחמה קורים באופן לא מתוכנן, בלהט הקרב, מתוך פחד, מתוך שטיפת מוח של שנים. אבל אתמול למדתי דבר חדש. למדתי שצבא ההגנה לישראל מבצע פשעי מלחמה באופן מתוכנן ומסודר.

לכו תראו את הסרט הזה. בבקשה. הוא מציג בחודש ספטמבר מדי שבת בשעה ארבע בסינמטק בתל אביב.

בבקשה לכו ותראו. אנחנו חייבים לדעת מה נעשה כאן. אנחנו חייבים לדעת למה אנחנו אחראים. כי כולנו אחראים.

 

 

13 תגובות

  1. אליענה – אכן, זה לגמרי לא דבר חדש! השורשים כבר בנכבה של 48" לפחות. ואם זה הנושא שאת מנדנדנת עליו.. – אני מברכת. חשוב שיותר אנשים במקום הזה יפקחו עיניים.

    • תודה תמר. אני באמת מרגישה קצת נודניקית אבל מרגישה גם ציווי גדול לדבר על זה ולא להפסיק.

  2. מירי פליישר

    תודה אליענה שאת מספרת .אין לי מילות נחמה . במיוחד שאת לא רוצה אותן כמו שהתרשמתי. זכותך.

    • תודה מירי. אני דווקא כן רוצה מילות נחמה. מאד אפילו. והמילים שלך מאד עזרו לי בפוסטים הקודמים שפרסמתי בנושא. אולי לא הבעתי את זה מספיק.
      ושוב תודה.

      • מירי פליישר

        אם כך אליענה יקרה
        כל פעם שאת מעלה דברים על הכיבוש ומספרת מחוויותייך האישיות , אני כואבת באמת אותו יותר מבכל אינפורמציה שמגיעה אליי. השיתוף האישי שלך מאפשר לקלוט את הזוועה ללא התגוננות של- מה אנחנו אשמים, הם מכריחים אותנו לנהוג בהם כך …
        כאן בביתי , בלי לצאת ממנו הזוועה נקראת . לצערי בחזית שלי את עומדת . לצערי אני פאסיווית ספונה בביתי . לשמחתי את לא נותנת לי לשכוח. לצערי זו את שמעבירה את הדברים וסובלת כל כך . ואת נפש יקרה ואני דואגת לך. אז זה חלק מהדברים שהרגשתי וחשבתי ולא העזתי , כי בפעם הקודמת כתבתי לך – אליענה את לפחות עושה ואת ענית לא מספיק לא מספיק. מה את רוצה יותר ? יש גבול ליכולתך . לולא היה זה על חשבון צערך שאיננו נח הייתי אומרת – המשיכי. אבל אני דואגת לך לבריאותך וגם לשליחות הממשית שלך – קשר עם הפלסטינים הכבושים . שמרי כוחות
        מירי

        • תודה רבה רבה מירי. ואין לך מושג כמה את צודקת (או שיש לך בעצם..). אחרי הסמינר מצאתי את עצמי בטיפול נמרץ בבית חולים בברלין במצב של קריסה מוחלטת. איןלי ספק שגם זה מנזקי הכיבוש.

  3. אמל אבו זידאן

    אהלן אליענה
    אין כיבוש נאור. זאת אמור להבין כל בר דעת . רבים עדיין ממאנים להכיר בכך וחושבים שתחת הכיבוש מותר הכול אבל הכול. כך החוש האנושי השיפוטי מתכהה ומתחלחל לנפש האדם הכוח האפל הפועל כאילו בשם משהואו מישהו נעלה. אני מבין את תחושותייך כי הסיפורים האלה מוכרים לכול מי שעוסק בכיבוש ולמרבה הכאב רבים רבים ממאנים לראות את המצב, אולי כי מפחדים לראות את הפן השני שלהם בראי ואולי כי העיקר זה אני ושימוי כול האחרים בשלשון המעטה . כי לפעמים נשברים כי אנו בני אדם ומרגישים את סבל האדם כול אדם ובמיוחד זה שנולד וחי כול חייו תחת כיבוש שלט יכול להיות נאור. אני גם יכול להבטיח לך שאנו יודעים ורואים חלק קטן ממה שקורה במציאות .ישעיהו ליבוביץ אמר בצקעה של השמעת הקול השפוי והדואג-הכיבוש משחית. אכן והוא משחית בכול הרמות
    מאידך מותר לנו להישבר לפעמים אך אנו מחויבים להמשיך לפעול כי אם לא נהיה שם אז יהיה יותר גרוע ונפנה את הזירה לכול הכוחות האפלים
    מקווה שקראת את מאמרי האחרון- ללכת שבי אחרי המלחמה
    אמל
    אמל אבו זידאן

    • תודה אמל, אני בהחלט מרגישה מחויבת להמשיך לפעול ואף למעלה מכך.
      אגש עכשיו לקרוא את מאמרך.
      להתראות.

  4. הנודניקים במרכאות כפולות הם שמביאים איזה שינוי

  5. עדנה גור אריה

    אליענה, המשיכי לנדנד. מה שאת עושה חשוב מאד.

  6. את לא נודניקית. ןטוב שאת כותבת על זה. מישהו צריך להגיד את זה, במקום שבו כולם רוצים לאטום אוזניים ולסגור איניים.

השאר תגובה ל אליענה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג